אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן מ
לכבוד הרב המאוה"ג מהו' משה נ"ש ני' האבדק"ק מ' וואשארהעלי.
אשר תמה מעכ"ת ני' ע"ד הלח"מ פי"ב מגירושין ה"כ במה שהק' על הרמב"ן דס"ל דכפלגא ופלגא היינו פו"פ בבת א' דתצא אם נשאת לאחר דא"כ מאי דוחקא דגמ' דיבמות פ"ח לאוקמי באשה מעיקרא ונשאת לאחר לכך תצא ותי' הנ"ל דמתני' סתמא קתני נשאת משמע גם להעד גופי' ופ"ז תמה מעלתו ני' דמאחר שהיא אינה מכחשתו וודאי תצא בכל ענין דהיא גופ' באשם תלוי דהא אינה אומרת ברי לי עכ"ד.
והנה לכאו' הי' נלע"ד ליישב גוף קו' הלח"מ הנ"ל דלא הי' אפשר לפרש המתני' מחמת ספק דא"כ התינח הא דתני במתני' דתצא י"ל שפיר מחמת ספק דהא באשם תלוי קאי אבל למה כל הי"ג דרכים בה המבואר אח"כ במתני' דמה"ת נפסיד לה מחמת הס' שנסתפק לנו וא"ל דקנסינן לה מחמת דלא דייקא היטב דמנ"ל זה דלמא באמת היא דייקא ואמת שכבר מת דהא גם השתא ספיק' הוא לנו והנה רש"י פ' בד"ה ועשו כו' דלא יצאה מח' א"א ויש להעיר על דבריו דלמה הוצרך לומר מטעם ח' ולא בפשיטות דתצא מספק וע"כ כדברינו הנ"ל דגם לרש"י ק"ל דמ"מ למה מספק נפסיד לה שיהי' כל הי"ג דרכים בה וע"כ דמטעם חזקה כוודאי נחשב ומדינא מפסדת אך מאחר דבלא"ה דברי רש"י הנ"ל צ"ע כמש"א בסמוך אי"ה לכן הי' נ"ל אילולי פירש"י הנ"ל דמאחר דהלך אחר רוב דיעות ועשו ב' נשים כו' ממילא ב' נשים עדופי מאיש א' ומהימני יותר גם אח"כ דכב' אנשים חשובים הם דהא אף דכ"מ שהאמינתה תורה כו' מ"מ ב' בכל עת נאמנים יותר כדאי' לקמן ולכן גם הני ב' נשים דחשובים כב' אנשים מה"ט נאמנים יותר אפי' מע"א שבא תחלה ולפ"ז נכון בדברינו ליישב קו' הלח"מ דממילא א"א לפרש בע"א כשר דא"כ ספק השקול הוי וכנ"ל:
ועתה אומר מה שיש לעמוד בדברי רש"י הנ"ל דמטעם ח' א"א הוי כוודאי וקשה דהאיכא נגד' ח' דדייק' ומנסבא כמ"ש תוס' לעיל וצ"ל דרש"י לא ס"ל כשיטת תוס' הנ"ל רק כשיטת הרשב"א ודעימי' דברי עדיף מחזקה ובאמת גם תוס' עצמם כ"כ בדף צ"ג וכבר עמד בזה המהרש"א ולכאו' הי' אפשר להשוות דברי תוס' דלא יסתרו אהדדי די"ל הסברא דברי מהני נגד חזקה לגבי עצמו היינו כעין שכ' הרמב"ן ותוס' רי"ד והביאו הפנ"י ריש גיטין לענין נדה דנאמנת אפי' נגד ח' היינו מחמת ח' כשרות דוודאי לא תעשה האי' בעצמה וכבר נודע דברי הפנ"י בסוגיא דשמא יחפה דכל שבדבר אי' זה בעצמו וודאי עבר קצת ממנו עכ"פ אי' דרבנן א"א להעמידו בח' כשרות בזה גופי' גם לענין אי' דאורייתא.
ולפ"ז יש חילוק בסברא זו בין נשאת ואח"כ ב"ע לב"ע ואח"כ נשאת דמאחר שכבר באו עדי הכחש' תחלה דמדינא לא תנשא בשום ענין ומאחר שהיא עברה ע"ז נשאת כבר עשתה אי' בזה ולכן גם על ברי שלה לא סמכינן ולפ"ז א"ש לקמן דף צ"ג דמאחר בנשאת תחלה דלא עשתה אי' כלל שפיר כ' תוס' דסמכינן על ברי שלה משא"כ כאן דמיירי ג"כ בבאו עדים ואח"כ נשאת לא הוי סגי להו לבעלי התוס' בהאי סבר' דברי והוצרכו לחדש בזה מחמת ח' דדייק' ומינסב' ויותר יש להעמיק בזה דהא כבר הקשו תוס' בב"ב על סברא דדייק' דהא בב' עדים לא דייקא כדמשמע בסוגיין והנה בוודאי בבאו תחלה מדי הכחשה י"ל שפיר דדייקא מחמת היראה מחומר שבסופה דהא היא רואה הכחשת העדים משא"כ בלא באו עדי הכחש' תחלה מה"ת שתידוק ע"ש ולהנ"ל א"ש דממ"נ אם נשאת תחלה ואח"כ ב"ת דלא שייך כ"כ סברא דדייקא רק בכה"ג שפיר יש לסמוך על ברי שלה נגד הח' דהא לא אתרע כלל ח' כשרות שלה ואם באו עדים תחלה דליכא למסמך על ברי שלה מ"מ בכה"ג וודאי דייקא כי יש חשש בלבה כנ"ל נכון ובזה י"ל קושי' מהרש"א כו' בסוגי' דתרו"ת.
דהנה בכתובות דף פ"ב ע"ב אמר ר' מנחם בר"י אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת נתקש' מאוד בפנ"י בטעמא דר' מנחם בר"י חדא דאדרב' הסברא נותנת להיפוך דהא התוס' כתבו הטעם משום דדייק' ומינסבא ואפי' בשני עדים צ"ל מאחר שמכחישין להדדי דייקא ומינסבא וא"כ זה שייך שפיר בבאו עדים המכחישין תחלה קודם שנשאת משא"כ בבאו עדים אחר הנשואין דלא שייך כ"כ דייקא ע"ש ויותר יש לחזק קו' זו דלמה תידוק בכה"ג שכבר נשאת דמה תחוש שיבא בעלה הא בשום אופן לא תמלט מהחומרות שעלי' לפי המסקנא ביבמות דל"א מה הו"ל למיעבד עוד הק' הפנ"י דמאחר דבבאו עדים תחלה תצא דוודאי הפי' מדאו' א"כ מה סברא יש להקל מדאו' בניסת תחלה וא"ל דמדרבנן החמירו בבאו עדים תחלה מטעם קנסא משום דעבד' איסור' כדמשמע קצת ברשב"ם בב"ב ע"ש א"כ יקשה הסוגיא דיבמות דמוקי בריי' דדפנו בבאו עדים ואח"כ ניסת ממילא מבואר דמדאו' אסורה דהא שם אקרא דוקדשתו קאי והנ"ל דהנה המהרש"א ביבמות ולקמן דף כ"ו הקשה דתוס' סתרי אהדדי שהקשו על תי' הגמ' עד גופי' בחנק קאי וביבמות צ"ג כתבו להדיא דמאחר שאומרים ברי ל"ש לאוקמי אחזקה וכתבו בהדי' דהיינו טעמא דניסת לא' מעידי' ופ' פנ"י דף כ"ו וגם הפנ"י האריך בזה בשם הרשב"א דמאחר דאומר ברי ל"ש לאוקמי אחזקה לגבי דידי' דל"ש ח' רק למי שמסופק בדבר ע"ש והנ"ל בזה דהנה ביבמות פ"ח שם כדפריך מהך בריי' דדפנו פירש"י בהא דקאמר דע"כ מיירי בקרא בניסת לא' מעידי' דהיינו דוקא בניסת ואח"כ באו עדים וצ"ל מנ"ל לרש"י בס"ד דפריך דוקא ארמב"י דמתיר דוקא בבאו עדים אח"כ ולמה לא פירש"י בסתם דפריך בכ"ע מהך ברייתא דכ"ש דאוסר בבאו עדים תחלה ולכאור' י"ל משום דאי לא כתיב קרא וא"כ ע"כ לא מיירי קרא בכה"ג דבאו עדים תחלה דעכ"פ לכתחלה לא תנשא רק ז"א דהתם אקרא קאי ומדאורייתא אין לחלק.
ועכנ"ל דשמעתי מאאמ"ו זצ"ל קושיא א' דמאי פריך מהך ברייתא דוקדשתו דהא תוס' הקשו נוקמי בח' א"א ותירצו מכח דדייקא ועיקר הטעם דדייקא היינו דמירתתי מתוך חומר שהחמרת בסופה ונודע דכל אלו החומרות הם מדרבנן וא"כ מדאו' ל"ש דייקא ומינסבא כלל דלמה תידוק וא"כ וודאי דמן התור' ממש מוקמינן לה בח' א"א וא"כ מ"פ מהך ברייתא דקאי אקרא שפיר קאמר דקרא דוקדשתו דאמרי' דפנו היינו בכה"ג דוודאי דפנו מכח ח' א"א דל"ש דייקא ומ"מ לפי דידן שפיר אמרי' דלא תצא דהשתא ליכא ח' א"א עכ"ד. והנ"ל בכ"ז דהנה בחולין דף ס' הבאתי דברי השב שמעת' על מה שפירש"י שם דהל' גמירי מסוטה לטמא ס"ט ברה"י ולטהר ברה"ר ופירש"י דהיינו מדנאמר ב"פ ונטמאה כו' א' לבעל כו' ותמה הנ"ל דל"ל לרש"י לפרש כן אדנאמר ב"ס ונטמאה ולא בפשיטות משום דאסרה הכתוב ברה"י וגם על סוגי' דסוטה יש לתמו' כן ותי' הנ"ל דרש"י בא ליישב קו' תוס' מכח ממ"נ בסוטה איכא ח' טהרה מנ"ל לטהר ברה"ר במקום דליכא ח' וע"כ דבסוטה ל"ל ח' טהרה א"כ מנ"ל לטמא ברה"י אף במקום דאיכא חזקה וע"כ פירש"י שפיר דתרוויי' מוכרחין לפי"מ דקיי"ל מחזקינן מאי' לאי' וא"כ א"ש דלבעל בח' היתר עומדת אבל לבועל ל"ש ח' היתר מאחר שבשעת לידת הספק היתה בח' אי' לבועל עכ"פ וא"כ ממילא שפיר ילפי' תרתי במקום דליכא ח' היתר לטהר היינו מבועל ומבעל ילפי' במקום דאיכא חזקה לטמא ברה"י עכ"ד.
אמנם לפענ"ד לכאור' יש לסתור זה דלעולם י"ל דבמקום דליכא ח' טהרה אף ברה"ר טמא והא דמותרת שם לבועל היינו משום דאפי' איכא ח' אי' הי' הסברא להתיר מאחר שהבועל והאשה אומרים ברי נגד החזקה דל"ש לאוקמי אחזקה דברי עדיף מחזקה כדאמרי' בסוגיין אלא דלפ"ז שפיר יש לנו לומר ליישב פירש"י ע"נ דס"ל ג"כ כשיטת התוס' דגם לבעל ליכא ח' טהרה ומ"מ שפיר ילפינן תרוויי' דברה"י לאסור גם נגד ח' מבועל ילפי' לה דברה"י אסורה ולא מהני ברי דידי' וכ"ש דלא מהני החזקה דהא ברי עדיף מחזקה ומבעל ילפי' לטהר אף במקום דליכא ח' טהרה כמ"ש התוס' וא"ש ג"כ פירש"י דילפינן מב' ונטמאה א' לבעל כו' דמתרתי ילפינן בכל ענין וכנ"ל.
שוב אמרתי דדברי הש"ש נכונים דצריך לעמוד על גוף הסברא דלמה מהני בטוען ברי נגד עצמו היינו כמ"ש הרמב"ם הטעם דחזקה שוודאי לא יקלקלו את עצמן והסברא הוא בזה כעין סברת תוס' רי"ד הביאו הפנ"י בריש גיטין דס"ל די"ל דאפי' אם בנדה איכא ח' טומאה מ"מ אין למילף מינה לשאר דוכתי דע"א נאמן דדוקא היא עצמה נאמנת דחזקה שאינה מקלקל' א"ע ומעשה כי האי וודאי לא עבדה דכל ישראל בחזקת כשרות ע"ש וה"ט דאמרי' דגם נגד ח' מהני היינו מכח חזקת כשרות דאלים טובא בכה"ג והנה הפנ"י כתב בסוגיא דשמא יחפה דלכך ל"מ התם ח' צדקות היינו משום דכבר יצאה מחזקתה דעיקר ח' צדקת משום ח' כשרות מחמת דרוב ישראל בח' כשרות והא רוב ישראל אינם מזנים אף כשהן פנויות וזו שזינתה עכ"פ בהיותה פנוי' תו לית לה ח' כשרות ע"ש כ"כ אף אנו נאמר דהכא בסוטה וודאי עכ"פ עבדו איסורא במה שנתיחדו יחד ובפרט אחר הקינוי ועכ"פ ח' צדקת שלהם וודאי איתרע טובא באופן דממילא לא מהני הסברא דאמירת ברי כלל לאורעי החזקה ושפיר כ' הש"ש דוודאי ילפי' מבועל לטהר ברה"ר דל"ל מטעם שאומרים ברי דעיקר יסוד סברא זו על ח' כשרות בנוי' דאתרעאי טובא בהו (וצ"ל אף דח' צדקת אתרעאי מ"מ איכא ח' היתר לבעלה דהיינו שעומדת בחזקה שהיתה עומדת עד השתא שהיתה מותרת לבעלה וע' בסוגיא דראו' מדברת) ומעתה נאמר דוודאי גם התוס' ס"ל הך סברא דלא מוקמינן אח' במקום דאומרים ברי רק דכ"ז שייך בניסת ואח"כ באו עדים דלא עבדי אי' שפיר י"ל דמהני ברי והיינו מכח ח' כשרות דלא אתרעאי כלל משא"כ בבאו עדים תחלה דוודאי אסורים להנשא ואם ניסת אא"כ דממילא אתרעאי ח' כשרות שלהם בכה"ג ס"ל להתוס' דלא מהני ברי שלהם רק דממילא בכה"ג איכא שפיר ח' דייקא ומינסבא ובזה א"ש דהתוס' הקשו עד גופי' בחנק קאי דמבואר עיקר קושייתם אבאו עדים ואח"כ ניסת דאל"כ לא שייך חנק ובאמת לא הקשו כלל לפי תי' הגמ' אניסת תחלה דוודאי מצינן למימר מחמת ח' כשרות מהני טענת ברי שלהם אבל בבאו עדים תחלה שפיר הקשו ותירצו דממילא בזה שייך דייקא ומינסבא אבל ביבמות צ"ג דמיירי בניסת ואח"כ ב"ע שפיר כ' התוס' דע"כ הטעם משום שאומרים ברי כמו ניסת לא' מעידי' ואח"כ ב"ע דהתם לא שייך דייקא ומינסבא רק מכח טענת ברי לבד דבכה"ג שפיר איכא ח' כשרות נגד ח' א"א.
ולפי"ז א"ש קו' אאמ"ו זצ"ל דהתם הך ברייתא דדפנו ס"ל דמיירי בניסת ואח"כ ב"ע כמו שפירש"י ושפיר פריך דהא וודאי בכה"ג אין ההיתר מכח דייקא ומינסבא מאחר שכבר נשאת רק מכח שאומרת ברי מכח ח' כשרות ואפ"ה אסרה תורה וע"כ דל"מ ברי כלל ושפיר פריך וע"כ תי' דמיירי בבאו עדים תחלה ורמב"י היא ושפיר אסורה מדאורייתא מאחר דאקרא קאי דל"ש דייקא אפי' בבאו עדים תחלה וח' כשרות ליכא בכה"ג ולכך אסורה מדינא וא"ש קו' הפנ"י וא"כ שפיר י"ל דהיינו טעמא דרמב"י דמחלק בין באו עדים תחלה בכל ענין בין אם נאמר דלא ס"ל כלל הסברא דדייקא רק מכח טענת ברי דיש לחלק כנ"ל בין אם נאמר דס"ל הסברא דדייקא ומדרבנן לבד הוא דאסור' בבאו עדים תחלה ומ"מ שפיר קאמר ביבמות דמדאו' אסורה היינו משום דהתם אקרא קאי דל"ש דייקא כלל כנ"ל נכון.
ובזה י"ל קו' הגאון מהר"א ברודא שהביא הפנ"י על קושי' התוס' לקמן שהקשו הא הרגתיו לא ישא את אשתו והק' הנ"ל דהא מ"מ אם נשאת ל"ת ולהנ"ל א"ש דקושייתם קאי אבאו עדים ואח"כ ניסת דהתם ל"ש דייקא וע"כ משום שאומרים ברי דמהני מכח ח' כשרות וא"כ מאחר דלא ישא את אשתו לכתחלה ממילא כשעבר ונשאה עבד איסורא ולא שייך ח' כשרות וממילא איכא ח' א"א דלכ"ע אם ניסת תצא ודוק וגם בפשיטות י"ל דברינו הנ"ל למ"ש ג"כ בפנ"י דל"א ברי עדיף רק בדאיכא ח' כשרות עמה וכדמשמע בסוגי' דמשארסתני כו' ע"ש ובסוגיא דמומין:
אלא דלפי"ז נשאר קושיתינו על פירש"י הנ"ל דהא י"ל אף הפוסקים דלא ס"ל לעיל גבי תרו"ת לפרש מטעם ח' דדייקא היינו משום דס"ל דבב' עדים ל"ש סברא דדייקא ולכך צריך לטעמא דברי נגד ח' אבל בע"א כמו כאן י"ל ס"ל כ"ע מודי דח' דדייקא אלים טובא להרעות ח' א"א ומה שנלענ"ד ביישוב פירש"י הנ"ל עפי"מ דמשמע מפירש"י ביבמות כ"ה ד"ה דאמר כו' דסברא דדייקא היינו שיודעת שמת וודאי וא"כ י"ל דהסברא נותנת שאם היתה דייקא כהוגן עד שנתברר לה בבירור שמת לא היתה שותקת עתה וע"כ דלא דייקא כ"כ ולכן מעמידין על ח' א"א כנ"ל:
אלא דלפי"ז ממילא נסתר ג"כ תירוצנו על קו' הלח"מ הנ"ל דעדיין הו"מ לאוקמי בעד כשר ומשום ס' ומ"מ ניחא הא דקונסין אותה בכל הי"ג דרכים היינו משום דיש הוכחה שלא דייקא כהוגן מאחר שאינה מכחשתו אלא דעדיין י"ל התינח בנשאת לאחר משא"כ בנשאת לעד גופי' התינח שהאשה מפסדת מחמת ששותקת וכנ"ל אבל בעלה העד שיודע בברי שמת למה יפסיד גם הוא כדאי' במתני' ולא זה וזה זכאין כו' הא הוא טוען בוודאי שמת ולמה יפסיד וא"ל דממילא מדינא אין מגיע לו משום דליכא טעמא דאיבה דמ"מ הא היא טוען אינו יודע בבירור שמת ואיך אפשר להפסיד לו מחמת ספיקא דדין ולפי"ז דברי הלח"מ שרירין וקיימין דמאחר דמתני' סתמא קתני גם בנשאת לא' מעידי' לכך א"א לפרש מחמת ספק דא"כ יקשה כנ"ל:
ומה שתמה עוד ע"ד הלח"מ הנ"ל דעדיין יקשה קושי' זו עצמה בסוטה ל"א דאיתא ג"כ הך סוגי' והו"ל לאוקמי בעד כשר לכן שותת ולפי הנ"ל אפשר ליישב קצת דביבמות הרשב"א כ' הרמב"ן אדשמואל קאי דמיירי באין מכחשתו דאתרע ח' דדייקא ומינסבא קצת ולכן אף שהראשון הי' נגד כשר ס"ל דבכה"ג תצא משא"כ לענין סוטה דרגלים לדבר והך סברא לא אתרע כלל.
עוד הק' בסוגיית הגמ' דסוטה הנ"ל לעולא ור"י דתני ברישא לא הי' שותת דאכ"ק לפי האמת מדיוקא דסיפא דדוקא ב' נשים בתחלה לא היתה שותה לכאו' עולא ור"י וודאי ס"ל כל"ק דר' נחמי' ובסיפא הא קיי"ל דוקא ב' נשים בתחלה כשבא עד כשר באחרונה אינה שותת אבל באשה זו כשבא כשר באחרונה שותת וברישא גם אח"כ אשה היתה שותה.