אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן לא
להרב המאוה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה כלב פייבל ני' רב דק"ק טארדא:
בענין המעשה שכתב בפ' ויחי דהיינו א"א שנפרדה מבעלה ודיימא מנכרים אח"כ הכניסה איש גלמוד א' ונתעברה ואותו האיש אמר שלא הכניסה לזנות רק למשרתת עם הולד ממזר הנה לפי מה שנודע לכל כי אמתלא בשקר הוא מה שאמר שהכניס' למשרת' דהלא כן דרכם של הר"ז שכוונת' לזנו' והכל יודעי' כלה כמות שהוא למה נכנסה כו' וא"כ אף שי"ל שמא נתעברה מנכרים שהיתה דיימא מהם מקודם מ"מ אם נבא לחשבון כדמשמע פשט לשון מעכ"ת ני' שנתעבר' באותה זמן שהיתה בבית אותו האיש ובכה"ג לא תלינן באחר כמו דלא תלינן בא"א שזינתה בוודאי את העובר באחר משום דאזלי' בתר רובא דרוב בעולות מבעל כנ"ל אותו האיש שהכניסה לבית ופשיט' שהי' מתנהגים כאיש ואשה הוי הולד ממזר וודאי.
אלא דמלשון הרמ"א סעי' כ"ו אפי' מיוחדת לו כו' משמע כן וכמ"ש הב"ש שם הכונה מאחר שהוא מכחיש והדברים מבוארים דהא בבעל שאומר על בן בין הבנים שהוא ממזר נאמן מן התורה לרוב הפוסקים כ"ש כאן שאומר על שאינו בנו כלל כי לא בא עלי' אנו מחויבים להאמינו מן התורה דלא גרע מבעל.
אמנם מקום יש בראש לחלק הענינים בשלמא התם באומר על א' מן הבנים שאינו בנו רק הוא מאיש אחר אמרי' וודאי אומר אמת כמ"ש הנמוקי יוסף בב"ב דף קכ"ז דחזקה גדולה שאין אדם אומר על בנו שאינו בנו והיינו מאחר שהוא בנו כשר משא"כ בבן פסול וממזר כהא' שזינה עמה למלאות תאותו היתה כונתו ומאחר שאינו כשר וודאי ניחא לו לדחות מעליו ולומר שלא זינה עמה ואינו בנו כנלענ"ד.
ובאמת נבוכו הרבה בדברי הרמ"א הנ"ל שכ' אפי' מיוחדת לו נאמן ולכאורה כוונתו שם לענין ירושה דוקא כמשמעות לשונו אבל מ"מ היא פסול כממזר ממש ועפי"ד הנמ"י הנ"ל י"ל סתירת הרשב"ם בדף קכ"ז כ' דהאמינתו תורה אפי' בלא ענין בכורה ובדף קל"ד כ' דוקא לענין בכורה נאמן מן התורה אח"כ הראוני שכיון לסתירה זה הגהות מהרע"א זצ"ל.
אמנם לדברי הנמ"י א"ש דכ' הטעם דבשביל דבר מועט אומר על אחר שהיא בנו היינו כשיש לו איזה ריווח מזה ולכן לפי המ"ד דנאמן אפי' ליפסול הבאי' לאח"כ א"כ יוכל להיות שאותו שאומר שהוא בנו נתן לו איזה שוחד שיאמר כן להעביר נחלה מאחרים אבל לפי האמת דקיימ"ל דא"נ לנכסים שאח"כ ונכסים דהשתא אית לי' מגו דבידו ממילא לענין להכשירו הוי כמו לפסלו דנאמן לגמרי ומחמת הנחיצה קצרתי הכ"ד י"ל הדוש"ת: