אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תעא

סימן תע

הלכות אבל ב"ה יום ה' חיי תרמ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. החיים והשלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם החריף ובקי בש"ס ופוסקים כש"ת מוהר"ר יואב יהושע נ"י. מכתבו הגיעני בעתו. אך יען שהייתי

א) יקרת מוטרד מאד כנודע לכם הנחתיו למשמרת ולא נודע אי'. אתמול מצאתיו ובקשתי להשיבו ופתאום נתהוה שריפה בחצירי אשר לא נסיתי באלה. ב"ה אשר הי' בחסד. והנני גולה לבית אחר וספרים אין אתי. עכ"ז יען אשר נשתהה זמן כביר הנני להשיבו. ובאמת לדעתי המחמיר בזה הוא מן המתמיהים. כי כמה משניות ותוספתות מוכיחות כי הגולל הוא הסותם חלל הקבר ורואה החלל. וכן כתבו התוס' בפשיטות בסוכה וכן הריטב"א בסוכה כי גם לר"ת המפרש מצבה שעושין לסימן היינו שמשימין אבן גדולה על חלל הקבר שיהי' לסימן ומצבות שלנו אינו בכלל זה. גם זאת הביאו התוס' ראי' ברורה מתוספתא דשני אבנים דאינו טמא אלא כל זמן שמחובר. ותירוץ האו"ז קשה להבין. שהרי מפורש שם דקודם שניטל האבן האחד טמא [גם האו"ז בעצמו פסק כשיטת רש"י דגולל הוא הסותם החלל] ועוד מפורש בספרי זוטא שהביא הר"ש פרק ב' משנה ד' דאהלות דגולל לאחר פרישה אינו מטמא במשא. ולרש"י צ"ל דשאני משא דאינו אלא בטומאה יוצאה מגופו. ואזיל לטעמו שכתב כן חולין (ע"ב עמוד ב') אך התוס' שם השיגו עליו ממשכב ומושב. וכמדומה לי שגם הרמב"ן והר"ן השיגוהו וא"כ מפורש בספרי זוטא דאין גולל אלא כל זמן שמחובר. ועכ"פ אין לצרף כל החומרות:

דכל טומאה שאין הנזיר מגלח אינו לוקה

ב) בפרט אלא אסורה. וכפי הנראה היא מדרבנן. ואת"ל שהיא מדאורייתא ע"כ הוא הלכה למשה מסיני ודומה לערלה בח"ל דהלכה כמאן דמיקל. והטור כתב הטעם לפי שהיא הלכה. והט"ז השיגו דבגמ' מפורש הטעם משום דכך נאמרה הלכה. אך לפענ"ד ביאור דברי הטור עפ"י התוספתא דמקואות כל שעיקרו מה"ת ופירושו מד"ס ספיקו להחמיר. מבואר דעיקרו הלכה ספיקו להקל. וכן הוכיח הנוב"י וא"כ בערלה אי לאו דכך נאמרה הלכה הוה אמרינן דהלמ"מ גלי דערלה דכתוב בקרא פירושו גם בח"ל. אך מאחר שהלכה שנשתנה דין ח"ל מא"י. מבואר דערלה דקרא בא"י וערלה בח"ל הלכה לבד. לא שהיא בכלל ערלה הנאמר בתורה. וכן מוכח ברמב"ם דערלה בח"ל אינו לוקה. ע"כ שאינו בכלל הכתוב. א"כ זה הטעם באמת שספיקו להקל ודו"ק:

ג) וכן אני אומר בנ"ד כיון שאין לוקין את"ל שמדאורייתא. ע"כ הלכה לבד וספיקו להקל. וזה טעם שמקילין בכלים הנוגעים. אף שלדעתי כמה פוסקים מטמא באוהל אלא משום שאין הנזיר מגלח סומכין להקל:

ד) ומה שכתב שהתוס' ס"ל כרש"י. תמיהני הלא התוס' הביאו ראי' מתוספתא הנ"ל דשני אבנים דאינו מטמא לאחר פרישה. גם מ"ש שהרע"ב ס"ל כרש"י מדהעתיק פירש"י בעירובין. יעיין פי' הרע"ב פט"ו דאהלות משנה ט' שהעתיק פירוש הרמב"ם דאינו מטמא אלא כל זמן שמחובר. גם משמע לי כן מגוף המשנה. דאל"כ למה חוצץ הגב כלי חרס בפני התוך. הלא כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ. אלא משום שאין טומאתו אלא כל זמן שמחובר חוצץ. והחכ"א כתב דאף הרשב"א מודה באינו מקבל טומאה. וכתב וכן דעת הרמב"ם. והיינו מדכתב דוקא באין מקבל טומאה. וכת"ר רגז על החכ"א דלא משמע מידי ברמב"ם ולא נודע במה הכהו. ולדעתי הדבר ברור להתיר, ידידו הדו"ש בלונ"ח הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה