אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תסט

סימן תסח

כאשר הגיע תשובתיי הקודמים להרב הגאון ז"ל אבד"ק לובלין שתקע אהלו בירושלים פקפק באיזה דברים. ותשובתו הגיע לידי בשכבר הלך לעולמו ויעברו לפנינו אחת לאחת.

א) במה שהבאתי ראי' דחלון מביא את הטומאה מהא דהמקבל טומאה מדרבנן חוצץ. ואי דאורייתא ניחא דמיגו דהוי חציצה שלא יקבל טומאה מדאורייתא הוי נמי חציצה שלא יטמא אפי' מדרבנן אבל אם דרבנן למה יחצוץ. וכתב הרה"ג ז"ל הנ"ל דאדרבא איפכא מסתברא דאי מביא הטומאה רק מדרבנן ומדאורייתא הוה חציצה הוה תרי דרבנן ולא גזרו לאפושי טומאה בתרי דרבנן עכ"ד [ובזה יתיישב קו' המל"מ מצ"פ דשם הוה טומאה דאורייתא ע"כ גם המקבל טומאה מדרבנן א"ח] הנה הא שבתרי דרבנן לא גזרו לאפושי טומאה לא מצינו בשום מקום. ומפורש בתוס' שבת (ט"ז.) דגזרו טומאה ישינה בטומאה דרבנן. אך באמת לא חשיב בנ"ד תרי דרבנן כלל. דלענין טומאה דרבנן אין כאן חציצה כלל כיון שהמונח בחלון ג"כ טמא מדרבנן ואין שום נ"מ ום המונח מקבל טומאה מדאורייתא או מדרבנן לגבי טומאה דרבנן ושלא יקבל טומאה דרבנן אין כאן חציצה כל עיקר ודו"ק היטב:

ב) במה שהקשיתי על הראב"ד עי"ש באריכות והרב לא נתכוון בדבריי ותוכן דבריי דהא ודאי טומאה שאין לה טהרה חשיב טומאה חמורה יותר כהא דטומאת בשר חמורה שאין לה טהרה במקוה. וזה הטעם דביום שלאחריו מוסיף בחומר הטומאה דמתחילה על יום שביעי הי' לו טהרה ועכשיו גם על יום שביעי של אתמול שהוא יום ששי מעכשיו אין לו טהרה. וא"ת סוף סוף גם על היום לא הי' לו טהרה וא"כ גם תחילה הי' טמא היום טומאה חמורה. ליתא דזה גופא חשיב חומר יותר מה שלא הי' טמא טומאה חמורה על זמן ארוך יותר. וראי' מירושלמי דנזיר פ"ז ה"א הי' נזיר שלשים ונזיר מאה יטמא נזיר שלשים. הנה דקדושה על זמן ארוך יותר חשיב מעכשיו קדוש יותר. ה"נ לענין טומאה מה שהי' טמא טומאה שאין לו טהרה על יום אחד יותר חשיב מעכשיו טומאה חמורה יותר. זה טעם שביום שלאחריו אסור לטמא וע"כ אף בזה"ז שאין אפר פרה חשיב יש לו טהרה כמו שהבאתי מתשו' רשב"א:

ג) הקשה על מ"ש בענין צדיקים שאין מטמאין שיש חילוק בין מת מעצמו בין נהרג דבמת מעצמו שהוא ע"י מה"מ מטמא ע"י הג' טיפין משא"כ רע"ק שנהרג ולא מחמת מה"מ. וכתב הוא דעדיין לא נתיישב בר' בנאה מציין מערתא דאבות והרי האבות לא שלט בהם מה"מ כדאיתא סוף פ"ק דב"ב ועי"ש פרש"י שמתו בנשיקה. ולק"מ שהרי כך כתב הרמב"ן פ' חוקת שהנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין וע"כ הא דר' בנאה משום אדה"ר הקבור בתוכו. ולהבדיל אלף הבדלות משום רישי' דעשו. ובפ"ק דקידושין עשו ישראל מומר הוה:

ד) עוד הקשה מנדב ואביהוא. וקושיא זו כתובה בתשו' מהרי"ל סימן ק'. אך הנה מבואר בתניא כי שני מיני צדיקים הם. הא' שאינו חוטא לעולם לא במעשה ואף לא בדיבור ומחשבה, מ"מ הנפש הבהמיות שמתאוה לתאות עולם עוד בתקפה רק שלא לה הממשלה להתלבש בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה ונפש האלקית היא המושלת כו' אך הצדיק השני הוא דאיתהפיך נפש הבהמיות לטוב ואף היא אין חפצה רק באלקית וזה נקרא בזוה"ק דאיתהפיך מרירא למתקא:

ה) אך המדריגה הגדולה הזאת ודאי אינו רק לאחר שבא בימים לאט לאט ע"י תורה ומצות מתהפך עד שנעשה כולו טוב. אבל נדב ואביהוא שמתו בילדותן הגם שהי' צדיקים גמורים אפשר שעדיין לא נתהפך נפש הבהמיות לטוב אף שהי' צדיקים גמורים במחשבה דיבור ומעשה וע"כ עדיין הי' גופם רק משייפא דקודשא:

ו) השיב עוד דאפי' משום טעם המפורש בתלמוד אין לבנות הלכה כמ"ש בתה"ד בפסקים סימן ק"ח בענין מילה בשמיני שלא יהי' אביו ואמו עצבים. וכי ס"ד שאם אמו ילדה בזוב יהי' נימול לי"ד. כ"ש טעם שעפ"י הזוה"ק והאר"י בטעמים רוחנים שאין לחדש חלוקים בשביל טעמים נסתרים. אינו טענה כלל. כי אדרבה בפשט נוב הכל מטמאים. רק הגמ' אמר ת"ו שיש טומאה בצדיקים ע"כ כונת הכתוב לא הי' על צדיקים. בזה אומרים שקושיא אינו נופל רק בנהרג לא במת מעצמו וא"ת שבאמת קושיא זו אינו רק דחוי כי אין לבנות דין מתוך הטעם. הרי הרמב"ן כתב דהמים ים דיד ה חינם מטמאים כנ"ל לשונו:

וגוף הדבר שכתב קו"ח טעמים רוחניים מטעמים נגלים. לדידי אינו קו"ח כי באמת טעם ילה שהביא שם בפסקי מהרא"י מש"ס נדה שלא יהי' הכל שמחים ואביו ואמו עצבים. בפשטות הוא רחוק שיהי' זה עיקר טעם מילה בשמיני. וכי סעודת מילה שהכל שמחים מדאורייתא. וגם טעם אביו ואמו עצבים רחוק ועפ"י רוב אין האשה טובלת רק לאחר שלשים ודביתהו דרבא שטבלה תוך ל' אצטנינת. אך באמת הטעם בעולמות העליונים וחכמים הלבישו הטעם הנסתר בטעם הנגלה. כאשר כתב בס' הקנה בהא דלא אד"ו ראש משום ירקא ומשום מתיא. ובקנה כ' הטעם עפ"י הסוד ואמר שחכמים רמזוהו בהא דירקא ומתיא והסתירו הסוד ע"ש. וכיוצא בזה שמעתי מאדמו"ר "הרי"ם" זצ"ל מגור בענין טעם מילה הנ"ל שרמזו בגבוה מעל גבוה ואמר שאיש פשוט יחשוב שהוא כפשטו ויוסף בגשמיות כו' וע"כ טעם הנסתר בכל ענינים שייך. וזה בטעמים שנאמרה בגמ' שכשם שגופי המצות רמ"ח אברים דמלכא באו לעוה"ז בלבושים בדברים גשמיים. כן הטעמים. ועצם טעם בעולמות עליונים לא גלוהו בגמ'. אבל טעמים שבזוה"ק וכתבי האר"י שהם הם פנימויות טעמי המצות מי שיודעים היטב יוכל לדון מתוכם. אך מי הוא שיאמר כביר מצאה ידי להבין הזוה"ק לעומקו ובמה שהרשות התבונן אין לך עסק בנסתרות. אך במקום שנוכל ליישב דברי הגמ' ע"י טעם הזו"הק והאר"י ז"ל על כנם למה לא. ועי' בגור ארי' עה"ת בפסוק אם בחקותי תלכו דפרש"י לדעת מדרש חכמים. ושם בג"א מקשה בחקים איך שייך תלכו כי אינו מושג הטעם ע"ש מה שתי' ומדבריו מוכח שטעם המצוה והמדרש א' כי המדרש לפי הטעם. ואל"כ לא הי' התחלה לקושייתו:

נאום הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה