אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תלז
ב"ה ג' ויק"פ תרח"ם לפ"ק פה סאכטשאב. שלום וישע רב לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול מעוז ומגדול פאר הדור כקש"ת מוהר"ר יעקב נ"י לאנדא האבד"ק נאשעלסק.
א) מה שהקשה מעכ"ת במעילה (י"ח:) בהא דיליף חטא חטא מתרומה מה חטא האמור בתרומה בתלוש מן הקרקע ופירש"י דתרומה אינו נוהג אלא בתלוש דכתיב ראשית דגנך. והקשה כ"ת לדעת הרמב"ם דהא דביכורים חייבים עליהם משיראו פני הבית היינו משבאו לירושלים לפנים מן החומה. וא"כ משכחת שהפריש ביכורים מאילן העומד בירושלים במחובר. לא ידענא מה קשיא לי'. דהא בב"ק (פ"ב.) אין נוטעים גנות ופרדסים בירושלים. אך לעיקר הדין נ"ל דאפי' הי' אילן בירושלים אין מביאין ממנה ביכורים כיון דקי"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים. והנה כל ישראל שותפים בו ולא מטי שוה פרוטה לכל חד. ויש לדמותה ג"כ לקודם כיבוש וחילוק דאין חייבים בביכורים. וירושלים לעולם קודם חילוק הוא:
ב) ומה שהוקשה למעכ"ת למה לא פירש רש"י כפשוטו דבשעת אכילה תלוש הוא. הנה במנחות (ע'.) בעי ר' אבהו שבולת טבל ששתלה וקרא עלי' שם במחובר מהו כי קרא לה שם קדשה לה. או דילמא כיון דשתלה פקע טיבלא מינה. אמרי לי' רבנן לאביי א"כ מצינו תרומה במחובר לקרקע ותניא לא מצינו תרומה במחובר לקרקע. והגאון ר' ישעי' פיק ז"ל כתב שלא מצא זה בשום מקום במשנה או בברייתא. ואני לפי דרכי ציינתי בהגמ' שלי שהוא ברייתא דמעילה הנ"ל. והנה קושיא של כת"ר הוא מעין תירוץ הגמ' שם כי תניא ההוא לענין חיובי מיתה וחומש. דאי תליש ואכיל לה תלוש הוא ואי גחין ואכיל לה בטלה דעתו אצל כל אדם. ויען הני רבנן פירשו הברייתא כפשוטה דלא משכחת תרומה אלא בתלוש. ע"כ פירש רש"י הברייתא כן:
ג) ובאמת לכאורה קשה על הגמ' דהוצרך לומר דאי גחין בטלה דעתו. תיפוק לי' דאפי' גחין סוף סוף בשעה שבא לבית הבליעה תלוש הוא. ואולי הוצרך לתרץ כן לר"א פ"ח דתרומות משנה ב' שאם בא לפיו בהיתר יבלע. א"כ אי גחין ואכיל מחויב מצינו חיוב תרומה במחובר שאם לא הי' חיוב במחובר הרי בא לפיו בהיתר:
ד) עוד יש מקום עיון בש"ס הנ"ל מרשב"א קידושין (מ"ח:) בד"ה מר סבר אין לשכירות אלא לבסוף שכתב שכיון שבשעה שנתן חצי פרוטה ראשונה עדיין לא הי' בעולם חצי פרוטה שני' לא מצטרפי. א"כ משכחת לה שתלש בידיו כחצי זית ואכלו וחזר ותלש בידיו כחצי זית ואכלו דחייב. ומצינו חיוב במחובר שאם לא הי' חייב במחובר לא הי' מצטרפים. שבשעה שאכל כחצי זית ראשון עדיין כחצי זית שני מחובר הי' שאין בו חיוב ולא מצטרפי כעין סברת רשב"א הנ"ל. ויש לחלק משום שבידו לתלוש. ושאני הא דרשב"א שלא הי' בעולם כלל ולא מהני בידו כדמשני הש"ס בפרק האומר גבי שפחה דלא מהני בידו לשחרר דמעיקרא בהמה. כ"ש היכא שאינו בעולם כלל:
ידידו הדוש"ת הק' אברהם.