אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שסט

סימן שסח

א) ביור"ד סימן רע"ו בש"ך סקי"ב דשם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למחקו לצורך תיקון מבואר דכשנכתב בקדושה אסור למחקו לצורך תיקון. והב"י בשם הר"י אכסנדרי הביא ראי' להתיר שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטמאוהו היונים. אלא דמסיים דהתם שאני דאי אפשר בלי מזבח ולבנות במקום אחר אי אפשר שמקומו מכוון ביותר עי"ש:

ב) ולפענ"ד הדין עם הש"ך ז"ל. ואפילו אי אפשר בענין אחר נמי אסור ואין ראי' משם. דהנה במרדכי פרק בני העיר הובא באו"ח סימן קנ"א בט"ז סק"ג זה לשונו בית הכנסת נקרא מקדש מעט ואסור לנתוץ דבר מביהכנ"ס דתניא בספרי מנין לנותץ דבר מן ההיכל כו' ואם נתץ על מנת לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מקרי עכ"ל. והנה בר"ן סוף פרק הבונה דחק תוכות חייב בשבת אף דפסול בסת"ם ומשום דשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכמו מוחק על מנת לכתוב. והנה מבואר דמוחק על מנת לכתוב דחייב הוא משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואזלינן בתר מחשבתו שהי' נתקן. ובתוס' פרק כלל גדול (ע"ג) בד"ה וצריך לעצים. נראה דאפי' לר"י דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים דלא מקרי קוצר בעצים אלא בענין זה. מידי דהוה אקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב וכדאמר ר' יוחנן לקמן אחד כבשים ואחד שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת. ואמאי שרי לגופן ליהוי כמלאכה שא"צ לגופה אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך עכ"ל:

והנה לכאורה נראה מדבריהם דקורע שלא על מנת לתפור לאו משום מקלקל לבד פטור. אלא דבעצמותו אינו מלאכה כשאינו על מנת לתפור. אך הרי מפורש במתני' דקורע מתו חייב ולא פטור קורע דעלמא רק משום מקלקל. ע"כ נראה דהנה מ"ש התוס' דלא מקרי קוצר בעצים אלא בענין זה. ביאר מהרש"א בסנהדרין (כ"ו:) דבשנת שביעית אין איסור בקצירת עצים דלא נקרא בעצים קצירה רק בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואזלינן בתר מחשבתו שצריך להם ונקרא לפי מחשבתו קצירה אבל בשביעית דלא תליא במחשבה אף שצריך להם מותר דבעצמותם לאו קצירה נינהו עיי"ש. וזה שכתבו התוס' בשמעתין דלא מקרי קוצר בעצים כו' היינו דבעצמותם לאו קצירה נינהו רק כשצריך להם מחשבה משוי להו קצירה משום דמלאכת מחשבת כו':

וזה שהי' קשה לתוס' דלכאורה לא מצינו כזה דמשום מלאכת מחשבת אסרה תורה וגרום חיוב. ואי בעצם לא הי' מקרי בעצים קצירה למה הי' מועיל מה שצריך להם לשוויי קצירה משום מלאכת מחשבת. אלא ודאי קצירה נינהו. וא"כ אפי' א"צ להם יתחייב לר' יהודה. וע"ז כתבו התוס' דמצינו כזה דע"י שמלאכת מחשבת אסרה תורה נעשה מלאכה כקורע על מנת לתפור. דבעצמותו מקלקל הוא. ולאו מלאכה הוא רק ע"י שמלאכת מחשבת אסרה תורה נעשה תיקון ריון שמחשבתו לתפור. וכן מבואר בר"ן הנ"ל במוחק על מנת לכתוב חיובו רק משום דמלאכת מחשבת אסרה ייה. וכן כבשים שסחטן בעצמותו לאו דישה נינהו דאין דרך דישה בכך. רק כשצריך למימיהן מחשבתו משוה לי' מלאכה:

ה) והנה מבואר מדברי התוס' הנ"ל ומפורש יותר בר"ן דהא דמוחק על מנת לכתוב הוי מתקן הוא משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. והנה בר"ן הנ"ל מבואר דבכתיבת סת"מ לא תליא במחשבה, שהרי כתב דבשבת חק תוכות מתחייב משום דמלאכת מחשבת כו'. ואם גם בסת"מ תלי במחשבתו יהי' כשר בו חק תוכות. אלא ודאי בסת"מ לאו במחשבה תלי. וא"כ המוחק בו על מנת לכתוב לאו מתקן מקרי אלא מקלקל וע"כ המוחק שם על מנת לתקן חייב. אבל הנותץ מן ההיכל ומן המזבח. הרי עיקר מה דבעינן בשבת מלאכת מחשבת ממשכן ילפינן לה דכתיב בי' לחשוב מחשבות כמ"ש רש"י ביצה (י"ב:) חגיגה (י':) דכל מה דבעינן בשבת מלאכת מחשבת ממשכן גמרינן עיי"ש. וה"ה במקדש דמשכן איקרי מקדש וכן להיפוך. וע"כ הנותץ על מנת לתקן תיקון מקרי ומותר. וכן בביהכנ"ס מקדש מעט לדידן. ודברי הש"ך ז"ל נכונים:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה