אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שכט

סימן שכח

[ב"ה יום ג' ויגש תרנ"ו לפ"ק. שלום וכל טוב לכבוד חתן אחותי הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה יעקב נ"י אבד"ק נאשעלסק.

א) בדבר הילד אשר אחיו אחד מת מחמת מילה גם אחותו ילדה הי' לה מכה וחבורה באצבע ולא יכולו לעצור הדם ומתה ר"ל. הנה הדבר ברור שלא הי' אחיו אדום. דא"כ לא הי' מוהלין אותו. כי עכשיו הלכה זו ידוע לכל המוהלים שאין מלין תינוק אדום. ואם ידוע שאחותו הי' אדומה ימחול לכתוב לי ואעיין בדבר אבל בסתם ברור שאין מוהלין. ולכשיגדיל איה"ש אז נעיין בדבר איה"ש וכעת הוא אצלי כמו הלכתא למשיחא כי פשוט שאין מוהלין אותו:

ב) אשר ביקש ליישב דברי תוס' ריש חולין אשר נראה מדבריהם שבסתם מוהלין היינו דוקא בגדלות כי תולין אף שלא הי' אדומים מ"מ לא נבלע בהם הדם ולא כתב ע"ז שום הוכחה. ומסברא בודאי כל שלא הי' אדום ודאי נבלע בו הדם. ולא מצינו בגמ' במתו אחיו מחמת מילה רק משום דאיכא משפחה דרפי דמא וזה מורה גם בגדלות ובגדלות בודאי נבלע בו הדם כמ"ש גם כבודו:

ג) אשר דקדק ברש"י חולין (מ"ז:) ד"ה המתינו שאין עומד בפני פקוח נפש. והקשה כבודו דאפי' בג"ע וש"ד בלי מעשה אינו עומד בפני פקוח נפש כמ"ש תוס' באסתר קרקע עולם. אינו אלא דקדוק. דכ"ז משום שאין עומד אלא ג' אלו. וגמר ג"ע מש"ד. וש"ד גופי' אינו אלא במעשה. דבלא זה אומרים להיפוך מה חזית וצריך רש"י לפרש משום הא

ד) אך באמת נ"ל שאם הי' ביטול מילה חמיר כמו ג"ע הי' עומד בפני פקוח נפש אף דלאו מעשה. דהנה צריכין להבין מה מהני קרקע עולם לענין שאינה מחויבת למסור עצמה משום דלא עבדא מעשה. והכתיב ונכרתו הנפשות העושות וחייבת חטאת ומלקות דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה כמבואר בב"ק (ל"ב:) עי"ש ובתוס' דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה. בשלמא ליישב הקושיא דפרהסיא י"ל דהא מילתא דהנאה חשובה כמעשה אינו ידוע אלא לחכמים ולא חשיב פרהסיא. וכמ"ש כיוצא בזה הרמב"ם ספ"ה מה' שבועות לענין שבועת שוא דאינו אלא בניכר לג' בני אדם. וכמ"ש הרמב"ם דבדבר שאינו ידוע אלא לחכמים לא הוי שבועת שוא עי"ש. וה"נ לא חשיב פרהסיא אלא בניכר להדיא לפשוטי העם. אבל לענין שלא יחשב מעשה בג"ע קשה:

ה) אך עיקרן של דברים כמו שביאר בחי' הר"ן סנהדרין דהא מילתא דמה חזית היינו שאינו בדין שיציל עצמו בדמו של חבירו אבל אם אומרים לו הנח עצמך לזרוק על התינוק ואם לא נהרגך אינו מציל עצמו בדמו של חבירו אלא שבמה שמניח עצמו ואינו מוחה בידם הוא ניצול בין יזרקוהו בין לא יזרקוהו. דכיון שהוא מניח עצמו שוב אין להם עליו כלום. ואדרבה אם ימחה בידם וימסור עצמו כדי להציל חבירו הוא מציל חבירו במסירת נפשו ואינו בדין. וע"כ בג"ע במה שאינה מוחה בידו היא נצלת אף אם לא יבא עלי' ואינה מצלת עצמה בהביאה. זה העולה לפי דברי הר"ן שם [וי"ל עוד קצת בלשון אחר באומרים הרוג ואם לאו נהרגך הוא רוצה בהריגת חבירו כדי שלא יהרגוהו אבל באומר לו הנח עצמך ויזרקוך אינו רוצה שיזרקוהו ודי לו במה שמניח עצמו לזרוק הוא ניצול. אבל שיזרקוהו אינו רוצה כלל. ועי' מהרל"ח או"ח ס"ס תרי"ג וכן באשה קרקע עולם די לה במה שמנחת עצמה ואינה מוחה בידו ובכך היא נצלת. ואין רצונה כלל שיבא עלי'] וע"כ ביטול מילה אם הי' כ"כ חמיר דומה לג"ע וש"ד הרי הוא רוצה בביטול המילה כדי שלא יסתכן התינוק ואם ביטול מילה הי' חשיב כמו ג"ע הוא כמו שחפץ בג"ע כדי להציל התינוק ואסור:

ויותר יש להקשות על רש"י דמה צריך כלל לטעם דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ. ת"ל שאם ימול התינוק וימות הרי עובר על לא תרצח. וי"ל דמילה בזמנה כמו שדוחה את השבת חיוב סקילה. הו"א דכמו כן ידחה לאו דלא תרצח חיוב מיתת ב"ד. וכ"ש הוא דמצות מילה מתקיימת עכשיו ולא תרצח אח"כ כשימות. ואם כי לא תרצח רע גם לבריות. הלא המצוה תיקון התינוק והוא טוב לבריות. ע"כ צריך לטעם שאין לך דבר כו':

ידידו דו"ז הדו"ש באהבה הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה