אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שכג

סימן שכב

ב"ה ב' משפטים רנת לפ"ק. שוכ"ט לכבוד אהובי ידי"נ ולבבי הרב הגדול הצדיק גזע קודש מחצבתו מו"ה אברהם נ"י אבד"ק עיר חדש יצ"ו.

א) בדבר התינוק אשר מתו שני אחיו מחמת מילה שאחיו הראשון לא יכלו לעצור דמו בשעת מילה ומת ר"ל. ושוב נולד אחיו השני ומלו אותו ונתרפא. וביום ששי למילתו נפתח תחת העטרה סמוך לכיס כמו נקב. והלך הדם כל הלילה בלא יודעים. ובבוקר לא הי' באפשרי להעמיד הדם עד שמת הילד ואח"כ נולד אחיו השלישי. והורו גדולים להמתין שנה ומלו אותו אחר שנה ועלה כהוגן והוא חי ובריא. עתה נולד בן זה. ודעת כבודו למולו אחר איזה זמן שיש שינוי הניכרת לכל שהוא גדול וחזק יותר מתינוקות הראשונים. וכן משמע בתשו' נ"ב כו' עכ"ד מעלתו:

ב) הנה באמת טעמא בעי למה נמולו גם אחר שנתחזק כחו. אם ראינו שלא יכלו לעצור הדם. בשלמא אם מת מחמת חולשות שהמילה הכשילה כחו. ודאי אין ראי' כלל מקטן בן ח' ימים על ילד גדול אבל אם לא יכולו לעצור הדם אשר עינינו רואות שגם באנשים גדולים נמצא דבר זה שכאשר ינקוף עצמו אף באצבע קשה להעמיד הדם. א"כ למיחש מיהא בעי כיון שהוא ממשפחה דרפי דמא. שמא גם כשיגדיל יהי' כך. וצ"ל דמשום חשש בעלמא לא נדחה מצוות מילה לגמרי. שגם בכל מילה יש חשש סכנה, כמו שדרשו בגיטין על פסוק כי עליך הורגנו כל היום שזה מילה שפרש"י פעמים שמת. וע"כ כיון דליכא חזקה על כשיגדיל שוב מלין אותו. וא"ל נמתין עוד יותר. ליתא דאיזה שיעור ניתן. ולדחות מצוות מילה לגמרי א"א מפני חשש. וע"כ כתב הרמב"ם מפני שאפשר למול לאחר זמן אבל לולא זה לא הי' דוחין לגמרי מפני חשש. וכמדומה לי שכן כתב בחת"ס. וכעת לא עיינתי בו:

ג) וקצת ראי' לזה מהא דכתב הרמב"ן בהא דלא מלו במדבר מפני שלא נשבה להם רוח צפונית כו' ופי' הרמב"ן שמילת בניהם הי' מעכב. ותמוה כיון שהדין ביומא דעיבא לא מהלינן בי'. איך יעכב. קרי בי' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וכמו חלצתו חמה דאינו מעכב על אביו מלעשות פסח. וכן טומטום משום שאינו חייב לקרוע. וע' בתוס' ורשב"א ריש פרק הערל. וע"כ לומר דבזמן שלא נשבה להם רוח צפונית כל מ' שנה לא הי' הדין לדחות המילה לגמרי משום חשש יומא דעיבא. והא דיומא דעיבא לא מהלינין בי' רק משום דאפשר למול לאח"ז. ושלא כהוגן עשו במה שלא מלו את בניהם. ושבט לוי באמת מלו בניהם במדבר כמו שדרשו בפסוק כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו:

ד) ויש לדחות דשאני התם שהי' דבר כללי לכל ישראל. ואם לא ימולו את בניהם יתבטל מצוות מילה זו לאותם מ' שנה לגמרי. ויש לדמותו לארקתא דמסאני יהרג ואל יעבור. דכתב הר"ן בחי' סנהדרין דחילוק יש בין מתכוונים להעביר כללות ישראל. או יחיד. או שנים. ואפי' בהנאת עצמו כתב בשם הרמב"ם דבשעת הגזירה יהרג ואל יעבור. ואף דבזה ליכא חלול השם. רק משום שהוא גזירה כללית. א"כ בזמן המדבר במילה שהי' דבר כללי לכל ישראל מן הדין שימולו את בניהם:

ה) מיהו המעיין ברמב"ם שמסיים בין אנסוהו בינו לבין עצמו בין אנסוהו בתוך עשרה. ולא סיים בין נתכוין להנאת עצמו. משמע דבהנאת עצמו לעולם יעבור ואל יהרג וכ"כ בס' המצוות להדיא. וא"כ גבי שבט לוי אין לתרץ משום שהי' דבר כללי. וע"כ כנ"ל דמשום חשש בעלמא אין דוחין מילה לגמרי ע"כ מלין כשיתחזק כחו. וכי תימא נמתין עוד עד שיתחזק יותר. איזה שיעור תתן:

ו) נחזור לענינינו שכבר מלו אחד אחר שנה ועלה כהוגן. שיש טעם גדול להמתין עד שנה שכבר ראינו שלאחר שנה לא הזיק המילה לאחיו. ממילא מחויב להמתין. אך כ"ז אם הי' שני אחיו מתים מחמת מילה בלי תח סיבה אחרת. אבל זה שאחיו השני לא ראו פתיחת הנקב להוציא דם עד הבוקר והדם הלך כל הלילה. שיש לנו לתלות בזה. ויש ראי' שכן הדבר שהרי בשעת מילה הועמד הדם בטוב ולא כאחיו הראשון שבשעת מילה לא יכלו לעצור הדם] ודאי הי' מחמת שכבר נחלש התינוק מחמת הילוך הדם בלא יודעים תחילה. א"כ אינו בכלל מתו אחיו מחמת מילה כלל. עכ"פ לפענ"ד למולו עכ"פ אחר שנראה שינוי הניכרת שהוא גדול וחזק יותר מן הראשונים כמ"ש כת"ר:

ז) ואך מחמת שהורה גבר בגוברין הגאון שליט"א מקוטנא. מלבד חכמתו בחכמת התורה. עוד הוא חכם בחכמת הטבע אשר יש לו מבוא בענינים כאלה כמ"ש מהרש"ל בענין חסר אבר שאמרו ניטל טריפה. לזאת קשה בעיני להתיר למול נגד מה שהורה באחיו. אך אם יורה עוד גדול להתיר בתנאי שיהי' לו ידיעה בחכמת הטבע ג"כ אהי' סניף ומן השמים יסכימו שלא יצא ח"ו מכשול. ויהי' בריא ושלם ויתגדל בטוב לכ"ט:

ח) אשר התפלא על החת"ס שתירץ על הרמב"ם שנתן טעם משום שאפשר למול אח"ז. וקשה ל"ל האי טעמא ת"ל משום דאין דוחין פ"נ. ותירץ דהרמב"ם ס"ל דהטעם משום חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. וזה לא שייך גבי מילה. והתפלא מעלתו דכל הטעמים ולי ודים שפקוח נפש דוחה שבת משום שפקוח נפש בשוא"ת. ומחלל שבת בקום ועשה. משא"כ להיפוך שעובר בידים על לא תרצח עכ"ד:

ט) עד שהוא מתפלא על החת"ס יתפלא על רש"י פרק אלו טריפות (מ"ז) שפירש בהא דאמר לה ר"נ בתי המתיני לו משום שאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז ג"ע וש"ד ותיפוק לי' שעובר בידים על לא תרצח. אך הא כתבו תוס' בנדה (מ"ד:) דמשום פקוח נפש מחללין. אף דמותר להורגו. דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור דרוב גוססים למיתה. וההורג גוסס בידי אדם פטור. ומ"מ מחללין שבת עליו דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב. וה"נ י"ל בהא דהרמב"ם שכתב וז"ל שאין מלין תינוק שיש חשש למולו. שפקוח נפש דוחה הכל שאפשר למול לאח"ז. ובחשש חולי ודאי רוב שלא יזיק לו המילה. ואין כאן איסור לא תרצח. אף שפקוח נפש הוא ודוחה הכל. מ"מ אין איסור לא תרצח אם מלין אותו כמ"ש תוס' נדה הנ"ל. וגם דברי רש"י הנ"ל יש ליישבם קצת. דאף דאיתחזק בתרי זימני מ"מ לא נחשב רק סכנה כמפורש ביבמות (ס"ד:) חזי דשרית אסורא וסכנתא. וקרי לי' סכנתא. לא רציחה רק סכנה דאף שמלה שנים ומתו. מ"מ גבי שלישי אינו אלא חשש. ודמי לוסתות דרבנן. ועוד כמה תרופות יש לעצור הדם רק סכנה. ומ"מ רוב לחיים. ואין כאן איסור לא תרצח כלל:

ידידו הדו"ש הק' אברהם

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה