אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שכ

סימן שיט

ב"ה א' אח"ק כ"א למטמונים תרנ"ו. שוכ"ט לכבוד הרב החו"ב מו"ה נתן נטע הכהן נ"י אבד"ק קאלביעל.

א) דבר שאלתו ברירא דיצא דמא כו' המבואר בש"ע או"ח סי' שכ"ח דמחללין עלי' שבת. אי דוקא כשיש כאב או בלא כאב. דדברים אלו לבד סכנה הם. הנה בע"ז (כ"ח:) ובביצה (כ"ב) גירסת ספרינו רירא דיצא דמעתא דמא [הכל בלא ווין המחברין] וקדחא ותחלת אוכלא [בווין] לאפוקי סוף אוכלא דלא. ומשמע דכי היכי דהאי ותחילת אוכלא על כל הני דלעיל קאי שדוקא בתחילת החולי. ה"נ האי וקדחא נמי אכולהו קאי שדוקא שיש בעין חמימות כפרש"י קדחא חמימות וע"כ כל הני דלעיל בלא ווין שכל אחת חולי בפני עצמו. אבל וקדחא בויו המחבר שיש חולי הנ"ל וגם מקדיח. וכן משמע מפרש"י סוף אוכלא שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט. ואי קדחא מילתא באפי נפשי'. למה פי' האי סוף אוכלא דוקא על קדחא. א"ו כל חולאים הנ"ל דוקא שהם בחמימות:

ב) אבל הרמב"ם כתב או שהי' בהם קדחת משמע דהאי וקדחא ג"כ מילתא באפי נפשי'. וגורס כגירסת רמב"ן בתה"א הכל בווין. והם ווין המחלקין כידוע שיש ויו המחבר ויש ויו המחלק. ועי' ריש שבועת הפקדון פלוגתא דר"מ ור"י. והנה לרמב"ם שמפרש קדתא חולי קדחת. מ"מ יש לומר לענין דינא מודה לשיטת רש"י שדוקא שהם בחמימות. ואל"כ אינו חולי כלל. ובערוך ערך אוכלא פי' לאפוקי סוף אוכלא כשעבר הכאב ונשתייר מעט שאוכל לו. יראה שמפרש כל הני בכאב דוקא. וכן משמע קצת ברא"ש נדרים (נ"ד) וכן משמע בריטב"א ונמק"י גבי מילה שכתבו בכאב גדול בעינים ממתינין ז' ימים וכתב הש"ך כגון הני רירא כו'. ומ"מ אי לא הוה כאב גדול לא הי' צריך להמתין ז' ימים. ממילא באין כאב כלל נמולו תיכף. וע"כ בנראה שאין כאב ואין חמימות אין להחמיר כלל ויכולין למולו. וממילא מחויבין למולו:

ג) גם בתינוק שנמצא על כל גופו אבעבועות קטנות שאין בהם ליחה ואין בזה חשש חולה כלל רק שכן דרך תינוק שעורו מתחלף ונעשה אבעבועות ואומרים שכן דרך כל התינוקות אם אינו מצטער ע"ז פשוט למולו. וזה צריכין לישאל ברופאים אם לא יצטער התינוק עי"ז. כי כלל אמרו כל תינוק שמצטער בין מחמת חולי בין מחמת דבר אחר אין למולו ואם הרופא יאמר שאף שמצטער לא יזיק לו המילה לא נשמע לו נגד דברי חכז"ל. אך אם יאמר שאינו מצטער נמולו. וכן בריר בעין אם נספק קצת אם יש בו חמימות או כאב נשאל לרופא ונסמוך עליו:

ד) ומ"ש בשם חת"ס שהרופא אינו נאמן להקל נהפוך הוא שביו"ד סימן קע"ה כתב שבכל מקום הרופא נאמן להקל דלא מרע אומנתי' אפי' מצי לאשתמוטי רק היכא דיש לומר שאומר כן להתפארות שרפואתו הצליח אינו נאמן לומר שנתרפא. אבל זולת זה נאמן אפילו מצי לאשתמוטי יע"ש. וכיוצא בזה בר"ן פרק אין מעמידין בתגר דלא מרע נפשי' אפי' ליכא מיקם עלי' דמילתא:

ה) ובדבר קטן ירוק ואדום שכתב בספר יד הקטנה להמתין אחר ששב מראהו כבריא ז' ימים כמו בשאר חולי. ולכאורה נראה פשוט שאין זה ענין לחולי רק שלא נפל בו עדיין דמו או לא נבלע בו עדיין דמו. אך לשון רמב"ם באדום שזה חולי הוא. ואולי גם ירוק כן. והמחבר השמיט לשון שזה חולי הוא. אך גם לדעת רמב"ם הלא במהרי"ק שהביא ב"י מבואר שזה דוקא בחולי שיש בו סכנה. ואף שסתמו בש"ע ואמרו שבחולי כל הגוף ממתינין ז' ימים. הלא סתמו גם כן דכשיחזרו מראיו כשאר הקטנים ימולו אותו וי"ל דס"ל דאין זה חולי כפשט הגמ'. ובודאי לדינא כשיחזרו מראיו כשאר הקטנים ימהלוהו. רק זאת נ"ל מלשון הרמב"ם וש"ע דאף אם משונה קצת ממראה שאר קטנים באופן שאם בתחילה היה כך היה מלין שהרי כתב הרמב"ם כמו שצבעו אותו. וכן מדייק ירוק ביותר וכן אדום ביותר. מ"מ אם תחילה היה כך שוב אף נשאר קצת משונה ממתינין עד שיחזור לגמרי כשאר קטנים. אבל להמתין א"צ:

ו) התינוק הזה שיש עליו אבעבועות ישאלו לרופא אם אין לו כאב כו'. ואם אינו חולי. וכן אם יש לו ריר בעינו ג"כ טוב לישאול לרופא ולא נסמוך על ראות עיניו שאין לו חום ואין לו כאב אך אם גם הרופא יאמר כן וגם יאמר שאינו חולי נמולו בלי פקפוק:

הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה