אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רעט

סימן רעח

לרב אחד.

א) בדבר פסול שאובין אם נטהר בחיבור ע"י גוד אסיק וגוד אחית. הנה בגוד אחית מפורש בתוספתא שהביא הר"ש פ"ז מ"ו מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות וירדו ב' וטבלו זה אחר זה. הראשון טהור והשני טמא כיצד הוא עושה עודהו הראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור. ובס' בעה"נ להראב"ד גורס כל זמן שרגלו של ראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור. ר' יהודה אומר עודהו רגלו של הראשון במים אחר ירד וטובל וטהור. ובחגיגה (יט) מפורש דטעמא דר' יהודה דאמר עודהו רגלו של הראשון במים אף השני טהור הוא משום גוד אחית. וא"כ מוכח מתוספתא דלענין פסול שאובין גם לדידן אמרי' גוד אחית. אך אי אמרינן גוד אסיק אין ראי' מכאן שהרי ר"י ס"ל גוד אחית ולא גוד אסיק. וא"כ אין ראי' מגוד אחית שנאמר גוד אסיק:

ב) אך נלמד מפ"ו משנה ח' מטהרין את המקוה העליון מן התחתון כו' ומשיקו אפי' כשערה ודיו וכתב הר"ש וקשיא איך מתחברים ע"י כשערה הא לכה"פ אפי' ר' יהודה דמיקל טופח ע"מ להטפיח בעי. ותירץ דהכא לאו במקוה חסר רק בשלם אלא שהוא שאוב ובשאיבה הקילו ושמא מטעם זה לא חיישי' בסילון אפי' הוא קטפרס ע"כ. ומבואר דלא פי' מתני' כר"מ בחגיגה שם גבי ג' גממיות. שהרי ר"מ מכשיר בעליון החסר ע"י חיבור קטפרס. אלא דס"ל מתני' כהלכתא ואעפי"כ מכשירין פסול שאובין בהשקה העליון מן התחתון. הרי דבפסול שאיבה אמרינן גוד אסיק. וכן פסק הרמב"ם הא דמטהר העליון מן התחתון ובהא דג' גממיות פסק כחכמים. וע"כ משום דבשאיבה הקילו:

ג) ובתשובת נפש חי' מותיב דברי ר"ש ורמב"ם אהדדי. דבפ"ג מ"ב כיצד הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים. ופי' הר"ש דאתי כר"מ דאית לי' גוד אסיק. ולפי דבריו פ"ו אפי' כרבנן אתיא דבשאובה לכ"ע אמרי' גוד אסיק. וכן קשה על הרמב"ם שהשמיט הא דויטהרו העליונים מן התחתונים עי"ש פ"ה ה"ו וכתב בכ"מ דרמב"ם לטעמי' שפסק בג' גממיות דלא אמרי' לא גוד אסיק ולא גוד אחית. והוא תימה שהרי פ"ה פסק הא דפ"ו מטהרין העליון מן התחתון ע"כ ס"ל בשאובה אמרי' אפי' גוד אסיק. והנה יותר יש לתמוה מ"ש בכ"מ דאפי' גוד אחית ל"ל. שהרי מפורש בתוספתא הנ"ל דבעודהו רגלו של ראשון במים ממלא בכתף ונותן לתוכו. ומפורש בחגיגה דההיתר דרגלו של ראשון במים משום גוד אסיק:

ד) אשר ע"כ נראה לפמ"ש הראב"ד בס' בעה"נ שם בהא דתוספתא דבשאיבה דרבנן אמרי' גוד אתית. אבל לענין הטבילה הא קי"ל ארבעים סאה מן התורה הלכך אפי' למעלות דרבנן לא אמרי' בי' גוד אחית. ביאור דבריו דבשאיבה שהוא כולו דרבנן אמרי' בי' גוד אחית. אבל במקוה חסר דלא אמרי' גוד אחית להכשיר המקוה לטומאה דאורייתא מיגו דלא אמרינן גוד אחית לטומאה דאורייתא. לא אמרינן נמי גוד אחית למעלות דרבנן. ועיין בר"ן סוכה בהא דמיגו דהוי דופן לענין סוכה הוה דופן לענין ש ב שהקשה שנאמר להיפוך מיגו דלא הוי דופן לענין שבת לא הוי דופן לענין סוכה. ותירץ דמוכח מקרא דאמרי' המיגו להיות מחיצה עי"ש. וזה באפשר לדון המיגו כך. אבל בדרבנן ודאורייתא דא"א להכשיר הדאורייתא במיגו דדרבנן. ע"כ אמרי' המיגו להיפוך מיגו דלא מהני לגבי דאורייתא לא מהני גם לגבי דרבנן ודו"ק:

ה) וע"כ בנידון דידן נמי דוקא בהא דפ"ו שהמקוה שלם רק שנפסלה בשאובים שנפלו בה קודם שהי' מ' סאה] והוי כולו דרבנן אמרינן בי' אפילו גוד אסיק. וכ"ש בתוספתא הנ"ל דאמרינן גוד אחית. אבל בהא דכ"ג מ"ב דבור שבחצירו ונפלו בו ג' לוגין דהיינו שעדיין אין בו ארבעים סאה [שאם הי' מ' סאה לא הי' נפסל בשאובין] והכשירו שיהי' כשר להקוות עליו כדלעיל מינה במשנה א'. וע"ז אמרה המשנה עד שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים דהיינו שיפתקו עד שיתחברו. ובודאי אין החיבור רק רגע אחת. דכי מיא שורי שורי קיימי. רק שנתחברו פעם אחת נטהרו ומותר להקוות עליו. וע"ז שפיר קאמר הר"ש ר"מ היא. דלרבנן אי אפשר שיטהרו בשעה שמחוברין. כיון שאם הי' חיבור גמור הי' מותר לטבול בעליון החסר ע"י חיבור לשלם. רק דלאורייתא לא אמרי' גוד אסיק וכיון דלא אמרינן גוד לגבי דאורייתא שיהי' כשר לטבול בו. לא אמרינן נמי גוד שיהי' כשר להקוות עליו:

ו) ובודאי אם הי' מקווה עליו להשלים למ' סאה בעת שעדיין מחובר הי' מועיל החיבור אח"כ בעת שיש בו מ' סאה וא"צ עוד החיבור לדאורייתא אבל משמעות המשנה דטהרת עליונים תיכף אף קודם שהקוה עליו נטהר לענין שיהי' כשר להקוות עליו. וזה אינו רק לר"מ דאמר גוד אסיק נטהר תיכף שאף לאחר שיופסק החיבור טהורים שיהי' כשרים להקוות עליהם. אבל לרבנן קודם שהקוה עליהם לא נטהרו כלל דאמרי' מיגו דאינה כשרה משום החיבור לטבילה. אינה כשרה נמי להקוות עלי' ולק"מ על הרמב"ם והר"ש:

אך מ"ש בס' שו"ת נפש חי' דלענין לטהר שאובין לעולם חשיב דכשמורידין השאובין למטה הרי נטהרו. וכבודו הקשה מדברי הר"ש פ"ג מ"ב דחשיב לי' גוד אסיק להנ"ל לק"מ דלמאן דלית לי' גוד אסיק אמרי' מיגו דלא הוי חיבור לענין לטבול בעליונה בלי שיקווה עליהם. לא הוי נמי חיבור לענין לטהר פסול שאובין. אך מ"ש כבודו דלא מצינו גוד רק להמקוה הצריכה לה דבמקום שצריך להכשיר התחתונה אמרי' גוד אחית לא במה שצריך להכשיר העליונה דבתחתונה הא יש, מ' סאה. זה נכון. רק צ"ל בלשון אחר והוא עפ"י המבואר בפ' כל גגות בגגין השוין יותר מבית סאתים דלא אמרי' גוד אסיק למעט מבית סאתים. דלא אמרינן גוד אסיק רק לעשות מחיצה. וזה יש לו מחיצות חיצונית ויהי' הגוד אסיק רק למעט מבית סאתים ולא אמרינן. וה"נ כיון שאין הגוד אחית לעשות מקוה שהרי יש מקוה למטה רק לטהר השאובין, ואפי' אם הי' מעין למטה פחות ממ' סאה לדעת האומרים דאינו נפסל בשאובין. אף דלצריך לאדם מ' סאה יהי' הגוד אחית לעשות מקוה למטה ג"כ. אינו נראה כיון דתחילה לא יעשה מקוה רק תחילה יטהרו השאובין ולא אמרי' גוד לטהר רק לעשות מקוה. והא דמטהרין העליונה מהתחתונה היינו כיון שיש למטה מקוה אמרינן גוד אסיק שיהי' מקוה למעלה וממילא נטהרו השאובים. ועוד דלא אמרי' גוד במקוה רק להעלות מקוה או להוריד מקוה לא להוריד שאובים ועי' ברש"י סוכה (ד:) ד"ה הכא:

ח) ולענין אם החיבור הוא באשבורן אם שייך פלוגתא דגוד אחית וגוד אסיק בזה הדין עם בעל נפש חי' דבזה לכ"ע הוי חיבור. לא מבעיא למה שפי' בריב"ש להדיא דהפלוגתא אם להכשיר הקטפרס ע"י גוד. אך גם למ"ש הכ"מ פ"ת מה' מקואות ה"ח דסובר הרמב"ם דר"מ ור"י פליגי בגוד אבל חכמים טעמייהו משום דאין הזוחלין מערבין. מבואר דלר"מ ור"י אין הטעם משום זוחלין דהיינו קטפרס. מ"מ אין ענין לכאן דודאי אם הכל אשבורן הרי יש כאן מקוה שלמה. מה נ"מ אם היה למעלה או למטה סוף סוף מחובר היטב. אך בחרדלית של גשמים עוברת שאין מקוה מטהר בזוחלין וא"כ אין כאן מ' סאה אשבורן ביחד בזה צריכין לגוד לחבר העליונים ותחתונים שלא יפסוק החרדלית שאינו מטהר. אבל אם הכל אשבורן פשוט שא"צ לגוד כלל:

ט) ומ"ש מריב"ש שכתב בהא דאם רגליו של ראשון נוגעות במים דזה חשיב אשבורן הואיל וסופו לירד ואעפי"כ מקרי גוד אסיק. הרי מפורש בריב"ש וז"ל דאם נאמר דטעמייהו דרבנן בהא כו' משום דלא אמרינן גוד אחית אפילו כה"ג עי"ש (ודחה דוקא בזה חשיב זוחלין ע"ש] ומה ראיה גם לפי"ז שיחשב זוחלין אם נאמר דאפילו באשבורן לא אמרינן גוד אחית. א"ו באשבורן לא שייך לאסור משום דלא אמרי' גוד אחית רק הוא גופה שרואין כאילו היה למטה ולא חשיב זוחלין הוא גופה קרי לה גוד אחית וזה פשוט:

אך מטעם אחר אין רצוני להכשיר בתחבולה זו כי חושש אני לדברי ריטב"א מכות בשם הרא"ה ובשם רבותיו של רא"ה וגם הריטב"א הסכים דלא מהני השקת שאובים במעין כיון דאי אפשר להיות כמוהו דמעין מטהר בזוחלין והמים שבאו שם לא יטהרו דנוטפין שרבו על זוחלין לא מהני. והביאו הבדה"ב בלי חולק. ואף שלא העתיקו בש"ע. כפי הנראה בשעה שחיבר הש"ע לא היה לפניו ס' הריטב"א וע"כ לא הביאו בב"י:

יא) ואף שהדבר פשוט במעין כ"ז שיש בו מ' סאה ששופכין לתוכו שאובין וחוזרין ולוקחין ממנו וחוזרים ונותנים בו שאובין וכו' ואם אין מעין מטהר את השאובין נמצא טובל במקוה שרובה שאובים. יש ליישב דלא מבעיא אם בתחילה נותנים בה הרבה שאובים יותר ממי המעין דנטהרו השאובים בהשקה. שמי המעין בטלין במים שאובין לענין שלא יטהרו בזוחלין דלענין זה לא מהני השקה כנודע ושוב נטהרו השאובין בהשקה דכל טעם הרא"ה שמי מעין אין מטהרים משום דאי אפשר להשאובין ליעשות כמו מעין שמי מעין מטהרין בזוחלין והם לא יטהרו בזוחלין. והכא גם המי מעין אינם מטהרין בזוחלין שנתבטלו לענין זה במים שאובין ושוב נטהרים המים שאובין בהשקה שיתבטל מהם תורת שאובין. וא"ת ממנ"פ אימת יטהרו קודם שנתבטלו מי מעין הא אין מי מעין מטהרים בהשקה ולאחר שנתבטלו הלח כולם שאובים. לק"מ דאפשר להם להתבטל לענין שיעשו שאובים. שהרי בבכורות (כב.) במים טמאים שנתבטלו ברוב ציר וניתוסף עליו מים טהורים דחוזר וניעור משום דמים טמאים מטמאים את הטהורים והו"ל טמאים רובא] ואף שכבר נתבטלו ואיך יכולים לטמא צ"ל כיון שאם יפסוק הביטול יהי' הטמאים רוב שוב נפסק הביטול. דביטול לא אמרינן רק אם אפילו לא יתבטל המיעוט יהי' רוב. וה"נ בנ"ד הרי מי מעין מחולקים מהשאובים בשני דברים הא' שמי מעין מטהרין בזוחלין והשאובין אינם מטהרין בזוחלין. וזה אינו מחמת שהם שאובים רק משום שאינם מי מעין. והב' שמי מעין אינם שאובין והם שאובין. וכיון שנתבטל מהם תורת מי מעין ומטהרים אחרים בהשקה. שוב אינו מתבטל לגבי שאובין שיחשבו אף הם כשאובין. שהרי אם לא יתבטלו לענין זה יטהרו גם השאובים בהשקה ויהי' הכל מים כשרים. וע"כ מתבטל תורת מי מעין ולא מתבטל מה שאינם שאובים:

יב) אך אף אם אינו שופך הרבה מים יותר ממי מעין ואח"כ שאב מתוכה וחזר ונתן עד שהרוב שאובים ומלבד השאובים לא ישאר מ' סאה ולא יוכל לטהר את השאובים בהשקה אף אם יתבטל מהם תורת מי מעין. י"ל לא מבעיא במקומות שעושין רצפה ותחתי' מי מעין הרבה מאד והרצפה נקובה כשפופרת הנוד דשפיר מטהרין מי מעין המועטין שנתבטל מהם תורת מי מעין את השאובים. כיון שמחוברים בכשפופרת הנוד למי מעין המרובים וחשיב כאילו היה בהם מ' סאה. ואף שהמעין שלמטה מהרצפה אינה יכולה לטהר השאובין. מ"מ מי מעין שלמעלה שנתבטלו חשובים כאילו היה בהם מ' סאה כיון שמחוברים למ' סאה:

יג) ומנא אמינא לה מהא דיומא (ט"ז.) בפרה דצריך הכהן לראות פתחו של היכל בשעת הזאת הדם וקאמר שם בפשיטות שאם רואה חצי אמה די [ע"ש שהקשה האיכא פלגא דאמתא דמתחזי פתחא] ואף דבכל מסכת עירובין דאין פחח פחות מארבעה טפחים ובעירובין (דף ע"ו) דארבעה על ארבעה חשיב פתח אבל פלגא דאמתא הא פחותה מד'. מוכח מזה דכשפתח עצמה כשיעור שוב כל פורתא שם פתח עלי' [ואף דלענין תקיעות קי"ל שמע מקצת תקיעה לא יצא. לא קשיא דבפסחים (מ"ה.) לענין צירוף אמרינן היתר ואיסור בבת אחת דוקא מצטרפי אבל בזאח"ז אינו מחשיב ההיתר לאיסור כאילו הי' בו בעצמו כשיעור. ה"נ בפתח שכולו בבת אחת כשיעור מחשיב זה לזה כאילו הי' כולו פתח. משא"כ בקול שופר שהקול בא במשך זמן וה"נ כיון שיש מ' סאה מחשב זה לזה כאילו הי' במים שעל הרצפה מ' סאה:

יד) אך גם במקומות שאין עושין רצפה למעלה מן המעין הרבה. מכל מקום לדעת ראבי"ה דכשיש מ' סאה במקום אחד וגומא פחות ממ' סאה סמוכה לה אף שאין ביניהם כשפופרת הנוד חשובה מ' סאה. וה"נ מי מעין הרי מחוברים בגידין דקין לכלל המים שבעולם וחשובים מ' סאה. ואף שהחכ"צ חולק ע"ז (ובאמת רוב פוסקים חולקים ע"ז] הלא דעת רא"ה הנ"ל ג"כ רוב פוסקים חולקים עלי' ונוכל לצרף ראבי"ה הנ"ל לדעת רוב הפוסקים שלא נחוש להרא"ה בזה:

טו) ויש תימה על המחבר שבריש סי' ר"א פסק דלאדם אף במעין בעינן מ' סאה וכפסק הרא"ש בה' מקואות שהוא מפרש כפרש"י דהא דחגיגה (כ"ב.) דארעא חלחולי מחלחלא במעין קאי. ומזה מוכיח דאפי' במעין בעינן באדם מ' סאה. ובסעיף נ"ב פסק כדעת ראבי"ה דכל שסמוך לנהר גדול מצטרף בחלחולי מחלחלא. וא"כ כל מעין כיון דארעא חלחולי מחלחלא ומחובר לכלל המים הרי יש כאן מ' סאה. והדבר ברור בעיני דלדעת ראבי"ה די במעין בכל שהו גם לאדם:

טז) וקצת ראי' לראבי"ה מהא דמעין שרבו עליו מים שאובין שוה למעין לטהר בכל שהו וכמקוה לטהר באשבורן ותמה הר"ן בנדרים דמ"ש. והוצרך ליכנוס בפירצה דחוקה יע"ש. ולדברי ראבי"ה א"ש בפשיטות דנהי שדינו כמקוה מ"מ מטהר בכל שהוא משום חיבור דארעא חלחולי מחלחלא:

יז) דרך השני לעשות ב ר מקוה גדולה שאובה שהמשכוה ובצידה מקוה קטנה מי גשמים שיבואו לה ע"י צינור ממתכת חדש למקוה ג"כ ע"י המשכה דרך זה נכון בעיני אך צריך לדקדק אשבורן ממש דבניקב אף שאין זחילה ניכרת מפקפק החת"ס קצת בסי' רי"א. ובמקוה צריך לצאת ידי כל הדיעות שיהי' כשר בלי פקפוק. גם צריך לראות שלא יחסר ארבעים סאה במקוה הקטנה כי אם יחסר אף שהי' פעם אחת מחובר למ' סאה יש דיעות ותלוי במחלוקת בנתן סאה ונטל סאה:

הק' אברהם

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה