אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רסה
ב"ה יום ו' עש"ק תבא תרנ"ג:
יכתב לחיים בספר. עת יתקע בשופר. כבוד אהובי ידידי וחביבי. הרב הגאון המפורסם שמו נודע בשערים כש"ת מו"ה יואב יהושע
א) מה שהקשה כת"ר על תוס' ישנים שכתבו בעירובין (ד':) דאי לאו הלכה לא הי' חציצה פוסל אלא בכולו. שהרי הרא"ש ב"ק (י"ט) הוכיח דהלכתא לאקולי אתא וכמו בדופן שלישי דסוכה דאתאי הלכתא וגרעתה. הנה הרא"ש עצמו כתב שהתוס' אינם סוברים כן. וראיית הרא"ש מדלא קאמר דכ"ע כחו לאו כגופו. תמה במע"מ. דלסומכוס דסבירא לי' נזק שלם משלם אי אפשר כלל לומר לאו כגופו והניח בצ"ע. ואטו לא מצינו הלכה למשה מסיני לאיסורא. הרי רביעית דם מטמא באהל חיוב ערבה במקדש חיוב ניסוך המים ובדופן סוכה עצמו יש פלוגתות בגמ' מר סבר כי אתא הלכתא להוסיף. ואף דקיי"ל לגרע. מכל מקום אין זה כלל בכל המקומות:
ב) ומה שכתב דבכל מקום פוסל חציצה במיעוטו מאכולת מתה ועפר בין בגדי כהונה לבשרו ועוד בכמה מקומות. כל אלה אינם קושיא על תוס' ישנים. ואני פירשתי יסוד דברי תוס' ישנים על פי הסוגיא דאי מקצת רחו מקדש שא הוי חציצה. ואף דמקצת רתם זה אינו נוגע בכל הבכור אלא במיעוטו מתקדש. ה"נ מי מקוה ארבעים סאה שמטהרת את האדם אף שאין כל המ' סאה נוגעין בבשרו משום שכולן מחוברים יחד. על כן היו מטהרים אף אם נוגעים בבשרו מצד אחד אי לאו הלכתא ועל כן אין קושיא מבגדי כהונה שכל הבגד מקדש ואינו מקדש רק מה שנוגע בבשרו. וכן בתפילין כל התפילין מצוה ודאי ואינם מצוה רק משום שנוגעים:
ג) ומה שהקשה משיטת רש"י דהלכתא דוקא שערו. משמע אבל בשרו אפילו מיעוטו. אין ראי' דכוונת רש"י בבשרו אפילו אינו מקפיד חוצץ. ואני פירשתי בטוב טעם דעל ידי שתקנו חכמים דאף שאינו מקפיד חוצץ שוב הכל מקפידין שלא יחצוץ בטבילה מדרבנן ואף שהיא לא הקפידה בטלה דעתה וכיון דאף באינו מקפיד לאחר שתיקנו חכמים חוצץ רובו מדאורייתא. שוב גזרו מיעוטו אטו רובו. ודוקא בשערו דאף מחמת טבילה אינה מוכרח לנקות שערה שבידה לגלחן. ובמקום אחר הארכתי ואין כאן מקומו:
דברי ידידו הדוש"ת מברכו בכוח"ט הק' אברהם.