אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רנז
עוד להנ"ל תשובה על שאלתו.
א) לפלא בעיני על מעלתו שחשב בשל החומר שלאחר שנעשה זבה משום דבעי ספורים לפנינו ואף שמוחזק ע"י ווסת שלא תראה עוד. מ"מ לא הוי ספורים לפנינו. וגם כתב דמ"ד סופן אעפ"י שאין תחילתן ג"כ בעי ספורין לפנינו. וזה טעות מפורסם. דמפורש בסוגיא לרב דאמר סופן אעפ"י שאין תחילתן לא בעי ספורים לפנינו. וכמדומה לי שלשון הס"ט סימן קצ"ב שק"ב אטעתי' שכתב בשם הרא"ה דהטעם דבעינן בדיקה תוך ז' נקיים כי היכי דליהוי ספורים לפנינו כו' וכי איכא סופן כו' עיי"ש. הנה דאף למ"ד סופן אעפ"י שאין תחילתן מ"מ בעינן ספורים לפנינו. אבל ע"כ ט"ס הוא בס"ט. וברא"ה ליתא חיבת לפנינו. ומפורש בסוגיא דמקשה לרב דאמר סופן כו' מהא דבעי ספורים לפנינו. הרי דלע"ד סופן אעפ"י שאין תחילתן לא בעי ספורים לפנינו. וכן דעת רוב פוסקים כרב. וכן דיעה ראשונה במחבר וע"כ משום ספורים לפנינו לא הייתי מחמיר שתצטרך בדיקת חורין וסדקין. שהרי יש ס"ס שמא כדיעה ראשונה שהוא עיקר דלא בעי ספורים לפנינו ואת"ל דבעי ספורים לפנינו שמא כדעת ראב"ד דלא בעי חו"ס:
ב) אך טעמא דידי דמשום חזקה דווסת לא מהני להחשב ספירה כלל. והפלוגתא אם ספורים לפנינו בעינן אי לא. היינו אם באמת לא ראתה כל שבעת הנקיים. מ"מ מ"ד בעינן ספורים לפנינו סובר דכל זמן שלא ספרה לפנינו זבה היא והבא עלי' ענוש כרת. אף דקמי שמיא גליא שלא ראתה כל שבעה. כל זמן שלא ספרה לפנינו לא נטהרה. וע"כ אף למ"ד טבילה בזמנה מצוה א"צ לטבול מספק שמא לא ראתה. דאפי' באמת לא ראתה לא הגיע עת טבילתה. וע"כ מ"ד סופן אעפ"י שאין תחילתן לא בעי ספורים לפנינו. דאף דאיגלאי מילתא למפרע שלא ראתה. מ"מ בששה ימים ראשונים עדיין לא נתברר טהרתה. והרי לא ספרה ששה ימים ראשונים לפנינו. אלא ודאי לא בעי ספורים לפנינו. אך מ"מ ספירה בעי. ואף דזבה לאתר הפסק טהרה הוא בחזקת טהרה כמ"ש הרמב"ן. הובא ב"י סי' קצ"ו וז"ל והרמב"ן הכריע בדבר דבדיקת הפסקה שהוא להעלותה מטומאה לטהרה צריכה חו"ס. אבל בדיקת הז' שבחזקת טהרה עומדת סגי בבדיקה כל דהו עכ"ל. הנה דבהפסק טהרה לבד עומדת בחזקת טהרה [ואף שהוחזקה לראות בלא עת נדתה. ולא דמי לנדה שהפסיקה בטהרה דלא חיישינן שראתה לאתר שבעת ימי נדה שלא הוחזקה לראות בתוך י"א יום דרחמנא קריא בלא עת נדתה. ומה"ט כל י"א יום. הוא בחזקת טהרה] מ"מ לא מהני חזקה להחשב ספירה. וכל שלא בדקה חיישינן שמא ראתה. שכך גזה"כ וספרה לה. כמו כן לא מהניא חזקה דווסת להחשב ספירה. ואף בשומרת יום לא מהני בה חזקה דווסת דמ"מ ספירה בעי:
ג) וכהאי גוונא כתבו תוס' ב"ב (נ"ה:) בהא דלא מהני ס"ס לטהר ספק טומאה ברה"י משום דמן הדין אפי' בחד ספק הי' לנו לטהר דאיכא חזקת טהרה וגזה"כ דלא מהני חזקת טהרה ה"ה דלא מהני ס"ס. וכן לדעת תוספי רא"ש שאף רב תנינא מידה מדאורייתא לא בעי ספירה לפנינו. אבל ספירה בעי אלא שאם באמת לא ראתה היא טהורה והבא עלי' אינו ענוש כרת דקמי שמיא גליא [והרא"ש כתב ג"כ דלא בעי תחילתן וסופן. זה א"י מנלי' דשפיר יכולין לומר דבעי תחילתן וסופן אף דלא בעי ספורים לפנינו כמו דלא מהני תחילה לבד אף שאם הי' בדיקה זו מבררת הי' נחשב ספורים לפנינו שכבר בדקה מתחילה אלא שאינו מברר טהרתה רק בדיקה תחילה וסוף א"כ י"ל שגם מה"ת כן] אבל ספירה בעי וחזקת ווסתות לא מהני להחשב ספירה. ואם ראתה יותר מז' ימים אין תקנה רק אם אין מעכב הבדיקה. היינו שפי האם למטה מן הטבעת ואם תבדק והיא עומדת אי אפשר שיגע הדם בטבעת אז תוכל לעמוד שעה ובעודה עומדת לבדוק מעומד או מהלך כן נ"ל:
ד) ולולא דברי רמב"ן שכתב דזבה משהפסיקה בטהרה היא בחזקת טהרה. הייתי אומר להיפוך והוא לפימ"ש הריב"א ביבמות (ל:) בהא דנולד בערוה ספק גירושין אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והקשו מ"ש מספק בשחיטה דמחזקינן מאיסור אבר מן החי לאיסור נבילה. וה"נ הרי בתחילה באיסור אשת איש עומדת ונחזיק מאיסור אשת איש לאיסור יבמה לשוק [וכ"ש דקשה בנולד בערוה ספק קידושין דבחזקת היתר ליבם עומדת ואף דבתחילה היתה אסורה עליו גם משום אשת אח ונוקמא אחזקת איסור זה] ותי' רשב"א דחילוק יש בין נולד ספק במעשה האיסור או נולד ספק במעשה המתיר. דבהמה שנולד ספק בשחיטה הא כל זמן שלא מתה או מתה מאלי' או בשחיטה פסולה הרי הוא אסורה עד שנולד בה מעשה שחיטה כשירה המתירה. וכשנולד ספק בשחיטה הרי נולד ספק במתיר. ועליך הראי' שנעשית המתיר. אבל אשה זו שיש לה ערוה צרתה והרי הבעל מת לפנינו ולולי שנולד בה הגירושין [של הערוה] האוסרה הוא מתרת והרי ספק במעשה האיסור עיי"ש:
ה) וה"נ חילוק יש בין נדה בין זבה. דנדה טומאתה בימים לבד וכשעובר שבעה יכולה לטבול אם לא נולד בה ראי' לאחר שבעה האוסרה. ע"כ מספק אין אוסרין אותה. [רק כ"ז שלא הפסיקה בטהרה שלא נודע שפסק מעיינה]. אבל זבה שטהרתה תלוי בספירה היינו מה שאינה רואה כל שבעה. ע"כ כשספק לנו אם רואה תוך שבעה או אינה רואה הרי נולד ספק במתיר. דמה שאינה רואה הוא המתיר. וזה ספק. ומספק אי אפשר להתירה. וע"כ זבה היא בחזקת טומאה. [עד יום השביעי שאז אם נולד ספק אם ראתה בשביעי וסתרה. הרי נולד ספק באיסור. שהמתיר ודאי הוא הספירה וספק באיסור שראתה בשביעי וסחרה. ואם בדקה כדינה והבדיקות הי' נקיים ושוב נולד ספק תוך שבעה יש פנים לכאן ולכאן]. ולפי זה א"צ לומר דגזה"כ וספרה לה. אלא שכך הוא מסברא דבחזקת טומאה קיימא עד שיתברר ספירתה. ולפי"ז ג"כ לא מהני חזקת ווסת שלא ראתה בימי הנקיים. דהא קי"ל ווסתות דרבנן. וכשם שלא מהני ווסת להוציא האשה מחזקת טהרה. כמו כן לא מהני להוציא האשה מחזקת טומאה:
הדו"ש הק' אברהם