אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רנה
ב"ה יום ג' ויגש נשיש לפ"ק
שוכ"ט לכבוד אהובי חתן בד"ז הרב המאוה"ג חו"וב מו"ה אליעזר שלום הלוי נ"י אבדק"ק פארצאווי.
בדבר האשה אשר הרופאים תחבו לה בייגעל בפנים בבית הרחם ואמרו שמוכרחת לילך בבייגעל ד' חדשים. וצד אחד מהבייגעל נמוך אשר מגעת מעט באצבע. ובעת שהולכת נקיות הולך למטה עד שיוכלו לראות הבייגעל. והוא מעכב באותו צד הבדיקה בין הבייגעל לבשר שבפנים. גם יש שאלה דבר החציצה בטבילה:
א) הנה דבר החציצה כבר היה מעשה לפני כמה פעמים. אך הי' המעשה שהרופאים ציוו לילך בו יותר מחצי שנה. ואמרתי דלדעת רי"ו שהביא הב"י באו"ח סימן שי"ז דכל קשר שעשוי להתקיים חצי שנה חשיב קשר של קיימא להתחייב חטאת. ממילא חשיב אינו מקפיד לענין חציצה. ועיין רא"ש פרק י' דמקוואות משנה ג'. וכיון דכולי מילתא מיעוט המקפיד דרבנן. בשעת הדחק במידי דרבנן סומכין אפילו על יחיד במקום רבים. ובתשובה סי' רנ"ג ביארתי הדברים באורך. אך בנ"ד שהרופאים אמרו רק על ד' חדשים אזל היתר זה:
ב) אך נסמוך על סברת הרב ז"ל מליסא דכל שהוא בעומק שבלא זה לא יכנסו שמה המים מה איכפת בחציצה. והובא סברתו בתשו' רעק"א. ובתשו' מנחם עזרי' סימן ק"י בגובה החוטם אף ראוי לביאת מים לא בעינן. ובתוספי הרא"ש נדה (ס"ו:) זה לשונו ורחץ בשרו משמע אבראי. ומיהו ראוי לביאת מים בעינן כיון דלפעמים נכנס בו המים. מבואר דבמקום שלעולם אינו נכנם שם מים לא בעינן אף ראוי ולא איכפת לן בחציצה. מעתה אם הבייגעל מונח בשעת טבילה במקום שאין נכנס שם מים לעולם אף בלא הבייגעל. שוב אינו חוצץ. ואם לפעמים באים שם מים אזלי שערי היתר:
ג) ולענין הבדיקה. הנה הבדיקה שהמציא בתשו' רעק"א קשה בעיני שלא יזיק לה. אך נ"ל שאם אינה רואה יותר מז' ימים וא"צ שימור מדאורייתא רק מחומרא דבנות ישראל החמירו. והוא עוד פחות מדרבנן רק מנהגא. יש לסמוך על הראב"ד דלבעלה לא בעי בדיקת חורין וסדקין. וכבר האריך הנוב"י שעמודי הוראה קיימו בשיטה זו. אך דכיון דאי אפשר לה להפסיק בטהרה בבדיקת חורין וסדקין. א"כ להחולקים על הראב"ד היא ספק זבה:
ד) אך זאת נ"ל שאם הוחזקה ג' פעמים שלא לראות יותר מז' ימים סמכינן שגם עכשיו לא ראתה. ואף דווסתות דרבנן. הלא להרמב"ם כל פתחי נדה תלינן בווסת. רק מחמת חזקת טהרת האשה אמרינן שמא שינתה ווסתה. וע"כ כתב הנוב"י סימן נ"ה דהחיוב לפרוש בשעת ווסתה דאורייתא כמו שחוששין שמא ימות. ואף שדעת רוב ראשונים שגם הפרישה סמוך לווסת דרבנן. ולהראב"ד אפילו בשעת ווסתה מותרת ביוצא לדרך. היינו שגם בזה כל רגע ורגע איכא חזקת טהרה שעדיין מותרת. ומה בכך שתראה אח"כ. כעין שכתבו תוס' קידושין (מ"ה:) בד"ה בפירוש לר"ת. יומא (נ"ה:) בד"ה אלא. ולעולם טעם ווסתות דרבנן משום חזקת טהרה. אבל זו אדרבא הווסת היא להעמידה בחזקת שאינה זבה שלא תצטרך שימור. ע"כ אם הוחזתה שאינה רואה יותר מז' ימים נראה להקל:
ה) ואמנם שגם בלא הוחזקה יש מקום להקל מספק ספיקא. שמא כראב"ד דלא בעי בחורין וסדקין. ואם תמצא לומר דבעינן. שמא מ"מ לא ראתה. אך הכל משם אחד. שלדעת כמה פוסקים לא הוה ס"ס. אך אם הוא באופן שהוחזקה נ"ל להקל. והדברים פשוטים:
דברי הדו"ש וש"ת דודו הק' אברהם