אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רמט
א) בש"ך שם סק"ג ובנקה"כ האריך לפסוק כהרמ"א דאם לא הי' בעלה בעיר ובא בערב שבת שבמקום שאין מנהג אין להחמיר לטבול בשבת יעיין שם:
ולפענ"ד נראה דיש חשש מדינא. אף דבפ"ב דביצה (י"ח.) מסיק רבא דאדם נראה כמיקר כמו שאבאר. דהנה שם במשנה חל יו"ט אחר השבת ב"ש אומרים מטבילין הכל לפני השבת ב"ה אומרים אדם בשבת כלים לפני השבת. גמ' דכ"ע כלים בשבת לא מ"ט אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר א"ל אביי יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר גזירה בור בחצירו אטו בור ברה"ר יו"ט מאי איכא למימר גזירה יו"ט אטו שבת איתיבי' וכו' ואם איתא נגזור כו' עיי"ש כל הקושיות והפירוקים. ר' יוסף אמר גזירה משום סחיטה תינח כלים דבני סחיטה כו' גזירה כו' איתבי' כו' ושני כדלעיל. רבא אמר מפני כנראה כמתקן כלי אי הכי אדם נמי אדם נראה כמיקר וברא"ש לענין טבילת כלים חדשים לטעמא דרבה ורבא אסור לר"י מותר ומסתברא כרבה דהכי הוי טעמא בשופר ובלולב ומגילה עיי"ש:
ב) ולכאורה תמוה דהא ודאי טעמא דרבה בשופר משום דחובה עליו ובהול כלשון הש"ס הכל חייבין בתקיעת שופר. דאל"כ בכל דברי רשות נגזור. וע"כ טעמא דרבה בטבילת כלים משום דטבילת כלים ברגל מצוה. וכמ"ש בשמ"ק ומשום דחייב אדם לטהר עצמו ברגל וה"ה כלים כמ"ש הרע"ב בפי' המשנה. משא"כ בטבילת כלים חדשים דלאו משום טומאה היא ואינה חובה אלא שמתיר להשתמש בו. והוי כמו כל דברי רשות דלא גזור משום דאינו בהול לקיים המצוה. ואין לומר דס"ל להרא"ש דגזרינן טבילת כלים חדשים אטו כלים טמאים כדגזור בור בחצירו אטו בור ברה"ר. הא ליתא דא"כ לר"י נמי לגזור. אלא ודאי אין טבילות אלו דומות זו לזו שזה לטהר וזה להתיר ואין לגזור הא משום הא:
ג) אמנם לאחר העיון דברי הרא"ש ברורים דהנה באמת קשה על השטמ"ק דא"כ שבת דעלמא שאינו קודם יו"ט יהא מותר לטבול דליכא מצוה ואין לגזור שמא יעבירנו. אשר ע"כ נראה דהש"ס פשיטא לי' טעמא דמתקן. אלא שהוקשה לו להש"ס דא"כ אדם נמי יאסור וע"כ משום לטהר עצמו ברגל התירו חכמים וא"כ כלים נמי יתירו כיון דמצוה לטהר כלים ג"כ ברגל וכדברי הרע"ב. וע"ז משני רבה גזירה שמא יעבירנו:
ד) ובהכי ניחא לי הא דמצינו בטבילת כלים שגזרו גזירה לגזירה ועוד גזירה שלישית כדאמרינן שם בסוגיא דאוסרים אף ביו"ט ואף שיש לו בור בחצירו. ועוד תמי' דפריך מההיא דמדלין בדלי וכן כשנטמא בולד הטומאה דמותר משום דלא חשיב מתקן כדפירש"י עי"ש. דנגזור אטו כלים דעלמא ואטו אב הטומאה. דאמאי לא פריך דנגזור בהו גופייהו שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר. ולפמ"ש יתיישב היטב דהא דגזריכן הכא גזירה לגזירה היינו משום דכיון דגזרו חכמים שמא יעבירנו. ולא התירו חכמים האיסור דנראה כמתקן שוב אסור מדינא משום דנראה כמתקן. ולא חשיב גזירה לגזירה רק גזירה לאיסור גופה. דאף דאיסור דנראה כמתקן היא ג"כ דרבנן. מ"מ לא חשיב גזירה לגזירה. ומצינו בכמה מקומות דגזרינן גזירה לאיסור דרבנן אף דגזירה לגזירה אין גוזרין. והשתא ניחא דלא פריך הש"ס בולד הטומאה וביו"ט נגזור שמא יעבירנו. דכיון דולד הטומאה לא חשיב מתקן שוב אינו אסור בשבת מדינא וע"כ אין לגזור יו"ט אטו שבת דהוי גזירה לגזירה:
ה) ובהכי ניחא דלא משמעינן רבותא טפי דאפי' בשבת יהי' מותר. ובהדיא משמע בתוס' ע"ב ד"ה ושוין שמשיקין דבשבת אסור. ולפמ"ש ניחא דבשבת אסור משום שמא יעבירנו. ולענין זה לא מהני טעמא דלא שכיח כיון דלא הוי גזירה חדשה. וגזירה דשמא יעבירנו משכחת לה בישראל באב הטומאה. ע"כ אף בכהן בוולד גזרינן. תדע דהא בכהן באב הטומאה אסור אף דבהו לא שייך גזירה דשמא יעבירנו דזריזין הן ע"כ דטעם זה לא מהני רק לענין שלא נגזור גזירה חדשה וולד אטו אב. אבל בשבת דאסור משום שמא יעבירנו אין חילוק בין וולד לאב. וניחא ג"כ במדלין בדלי דלא הותר אלא ביו"ט:
ו) ולפי זה ילבנו היטב דברי הרא"ש דע"כ גם לרבה דגזר שמא יעבירנו ס"ל ג"כ טעמא דמתקן כרבא אלא דרבא ס"ל דבאדם לא נראה כמתקן אלא כמיקר. ורבה ס"ל באדם נמי מחזי כמתקן. אלא דהתירו משום מצוה וכנ"ל באריכות. וע"כ בטבילת כלים חדשים דליכא מצוה אסור אבל לר' יוסף (חסר הסיום]: