אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רכח
ב"ה יום ג' פ' תצוה. החוה"ש וכ"ט לכבוד ידידי הרב החריף הבקי החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה ישראל ברוך נ"י אבדק"ק וואיען.
א) מכתבו הגיעני וראיתי שעושה סניגרון לדבריו. ואשר כתב די"ל התוס' לא ס"ל כהרמב"ם ואף על הלכה למשה מסיני חייב. לדעתי אם באנו לומר דר"ח רק לענין טומאת ערב ומשום שנגעה בדם אף להרמב"ם י"ל כן כאשר כתבתי במכתבי הקדום. דזה אינו ענין כלל פלוגתא דרבי בממ"ט כדמשמע מדברי הרי"ף בפרק הרואה כתם וכאשר מבואר בדבריי הקודמים:
ב) ואשר כתב עוד במה שהשגתי עליו מסוגיא דשבועות תיובתא לדבריו. איני יודע מה אפרש עוד. אך יעיין בסוגיא דשבועות ובתוס' שם ד"ה המשמש מת ויראה איך שאין מקום לדבריו כאשר כתבתי שם. וימחול לעיין עוד הפעם היטב בדבריי ועל השלישית מה שנדחק עצמו מאד ליישב. הנה שערי דחוקים לא ננעלו ויהי לו אשר לו
ג) ואשר ביקש להעמיד דבריו ראשונים תירוצו ברשב"א ואמר דבזה ודאי לא חיישינן בווסתות שהרגישה וטעתה בהרגשה. אך דחיישינן שראתה בלא הרגשה. יראה איך ההכרח לעשות סניגרון לדבריו נטהו מדרך האמת. שהרי חזקת דם בא בהרגשה עדיף מחזקה שאין האשה טועה בהרגשה. שהרי אם מצאה בעד טמאה ותלינן שטעתה משום דחזקת דם שבא בהרגשה ובווסתות אומר שלראייתה בלא הרגשה חיישינן ולטעתה בדם מכה לא חיישינן. הא ודאי יותר מכדי שהדעת טועה. רק ההכרח נטהו מדרך האמת:
ד) ואשר השיב על מה שכתבתי ליישב קו' הרשב"א על התוס' ממתני' דשלש נשים. הנה בזה אני רואה שלא עיין כלל בדבריי וביחוד בסוף דבריי ומבואר בדבריי דודאי אף בעד שאינו בדוק יש לומר שאף מתחילה ראתה ואף אח"כ שהרי בדקה שנית שהרי לא ראתה בעד עד למחר אך לשווי' י' טומאת ודאי אי אפשר דמה"ת אמרינן אשה מרגשת וכן אם איתא דהוי דם. וא"כ ממנ"פ אין לחוש שראתה גם מתחילה וכותלי בית הרחם העמידוהו דמה"ת לא חיישינן לזה. וגם אין לחוש שראתה מתחילה והגיע הדם לחוץ. דא"כ היתה מרגשת ביציאת דם לחוץ. דבזה אי אפשר שטעתה בהרגשת מ"ר וע"כ אינה טמאה רק משום כתם וניחא ג"כ דבמ"ר טהורה לגמרי משום דמסתמא בראייתה דם במ"ר בודקת וכשמוצאת טהורה. מזה ראי' שבא ממקום מ"ר:
ה) ואשר רצה לחלק בין דברי התוס' בהאשה דשאני התם דאם הוא ממקום מ"ר א"כ אינו במקרה וע"כ יצא עמהם. הלא בעד שאינו בדוק ודאי אם הי' מקודם בעד ע"כ תצא עם העד ומה בין זה להתם:
ו) ואשר ביקש להעמיד דבריו לומר דבאמת אף בדם טהור קובעת ווסת והביא ראי' לזה מדברי הרז"ה. ואין משם באמת שום ראי' דאף שבדם טהור ג"כ הוא מהווסת אבל לא שתראה אח"כ דם טמא רק דם טהור ובאמת אם היתה יודעת שבעונה ראשונה ראתה דם טהור לא היתה צריכה לחוש לעונה ראשונה ולא לשני' אלא אם כן תראה בראשונה דם טהור:
ז) מה שתירץ דבדם ירוק א"צ לחוש לווסת משום דאיכא למתלי בצדדים לשיטת מהרי"ל. הנה יותר יש לתלות במחמת תשמיש בצדדים. שהרי מפורש בגמ' שבודקת ע"ז. והיינו דמשום שאין דרך נשים לראות מחמת תשמיש תלינן דמחמת דחיקת השמש בצדדים הוא ואעפי"כ חוששת לווסת. ואם ראתה ג' פעמים תצא. ואף שכתב הרשב"א דמטעם ווסת הוא:
ח) ואשר רצה לחלוק על מה שהמצאתי דבהרגישה שנפתח מקורה אמרינן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. והביא ראי' לסחור מההיא דהכניסה שפופרת. ואינו כלום. דמי הגיד לו דהתם הפירוש שהכניסה שפופרת במקור. דודאי די באם הכניסה עד כלות בה"ח דשם מטמא הוי השפופרת חציצה:
ט) ומאד אתפלא שלא השיב כלום על הראי' שהבאתי דפתיחת הקבר הוא פתיחת המקור מדברי הנוב"י דאם פתח פי המקור בכלי חשוב פתיחת הקבר. ומה שכתב שהוא כשגגה יצאה מהשליט. ולדבריו נעלם מהנוב"י סוגיא דשפופרת. ואשר מבואר בנדה דאין פתיחת הקבר רק בדבר גדול היינו דדבר קטן אפשר שיצא בלא פתיחת המקור. שהרי הוא פתוח לעולם לקלוט הזרע אבל ודאי אם נפתח אין חילוק בין בדבר גדול או בדבר קטן כמ"ש הנוב"י דאם פתח פי המקור בכלי ולא חילק אם פתח מעט או הרבה. ואף הבאים אחריו לא חלקו עליו רק דפתיחה מבחוץ לא מקרי פתיחה וכמ"ש בתשובה הקודמת. הארכתי בפשטות לפי שהוא דין מחודש אצלי. ואם יש לכת"ר איזה השגה ע"ז ימחול להודיעני כי כוונתי לעמוד על האמת אך לא יוסיף לחלוק בדבר שפתים לבד אך בראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו:
יא) ואשר חולק עלי במ"ש דאם דם טהור מראה מרובה וטמא. כ"ש דאמרינן ע"כ טהור מגופה כיון דאין דרך לראות כ"ש. ועל זה השיג דאין דרך לראות נמי דם טהור. לא ידעתי מי הגיד לו זה דאף דרוב דמים טמאים לא משום זה נאמר דדם טהור לא שכיח. רק דרוב דמים באשה טמאים לשיטת הראב"ד וע"כ ודאי תלינן בדם טהור. וכמ"ש התוס' (דף י"ז:) דאי שחתה לאו רגילות הוא הוי ודאי טהור אף דרוב דמים מן המקור ועי"ש. זולת זה אין בדברי מעלתו חדשות והי' בזה שלום:
מנאי ידידו הדוש"ת הק' אברהם.