אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ריד
א) סי' קע"ה סעיף א' מחבר ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו. משמע דיותר מכדי מעותיו אסור. והטעם פשוט דבגמ' הטעם משום דאמר לי' מה אהנית לי הא חיטי בהיני אי בעי מזבינא בזולא. והרי לא הי' יכול לקנות רק כשיעור מעותיו. ובשערי משפט האריך לחלוק על זה והוא לפי מה שפירש"י בדר' ינאי דאמר מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק אעפ"י שאין לו. ופירש"י דכיון שיש לו המעות חשיב כאילו יש לו חטין כיון שיכול לקנות במעות חטין חשיב כיש לו חטין וכיון שיש לו חטין כנגד המעות שנתן אין כאן רבית דלאו הלואה כלל. דחטין שיש לו הא קני קני' גמורה ועל המותר לא נתן מעות כלל ואין כאן הלואה רק מקח. ולא שייך לומר דהמותר שאין לו נותן לו באגר נטר כיון שאין כאן נטר שבעד המעות קנה תיכף חטין כשיעור מעותיו:
ב) וראי' לזה מהא דר"כ יהבי' לי' זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא אתא לקמי' דרב אמר לי' במה דנקיטת זוזי הב להו אידך דברים נינהו ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה. רב לטעמי' דאמר עירבון כנגדו לבד הוא קונה. והא לרב דאמר כנגדו לבד הוא קונה אפי' יש לו כל הכיתנא חשיב כאין לו רק מקצת דאידך הא לא קנה. וטעמא דיש לו הוא משום דקונה אותו למי שפרע. וכיון דאידך לא קנה למי שפרע חשיב כאין לו היותר על שיעור מעותיו. וא"כ אפי' אי דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה הא אסור ליתן משום רבית. אלא ודאי כיון דקנה כשיעור מעותיו שוב לאו הלואה הוא כלל ומותר ליתן אף המותר שלא קנה. וה"ה אפי' אין לו כלל המותר דמותר. הרי ראי' אחת:
ג) ראי' שני' מהא דפרק הזהב דאין רבית להקדש כהא דתנן גזבר שנתן מעות לאחד לספק סלתות מד' סאין בסלע ועמדו מג' מספק מד' משלש ועמדו מד' מספק מד' שיד הקדש על העליונה. והקשו בתוס' אם יצא השער או יש לו אף בהדיוט מותר ואי לא יצא השער וגם אין לו במה נתחלל מעות הקדש. ואי אמרת דבנותן מקצת מעות ויש לו כנגד מעותיו אסור משכחת לה כהאי גוונא בהקדש שמותר ומתחלל מעות הקדש על הפירות שיש לו כנגד מעותיו. אלא ודאי כה"ג גם בהדיוט מותר. אלה דברי שערי משפט בקצרה:
ד) ולפענ"ד נראה כדברי המחבר דאסור לקבל רק כשיעור מעותיו. אף לפי הטעם דיצא השער חשיב כיש לו. דביש לו מקצת חטין כנגד מעותיו נמי אסור כיון דקי"ל ערבון כנגד כולו קונה דחשיב מקצת דמים של כל המקח וא"כ הא לא נתן כל דמי חטין שיש לו. דא"כ לא הי' נשאר דמים על מותר החטין אלא שנתן מקצת דמי חטין שיש לו לפי חשבון ומותר דמים על החטין שאין לו והם הלואה. ואין ראי' מהא דכיתנא דרב כהנא כיון דס"ל לרב ערבון כנגדו לבד קונה דלא חשיב נתן מקצת דמי כל המקח רק כל דמי מקצת המקח כשיעור מעותיו ע"כ אין כאן הלואה. שכל המעות הוא נותן עבור מקצת המקח שקנה במעותיו והא יש לו וקנאו. משא"כ לדידן. ונדחה נמי ראי' שני' כיון שהגזבר נתן דמים גם עבור חטין שאין לו. הרי מקצת דמים שנתן עבור החטין שאין לו לא נתחללו:
ה) וכדי לבאר הדברים אלו היטב נעתיק שמעתתא דב"ב (קמ"ג) את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה. רב המנונא אמר לא אמר כלום. ר' ששת אמר קנה כולו. אמר ר' ששת מנא אמינא לה דתניא ר' יוסי אומר אין לך מר בקישית אלא פנימי שבו לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו ותורם ואמאי את וחמור הוא. ופירשב"ם כיון דמר לא חייל בה תרומה ולא מבטל שם טבל מן המ"ט. ה"נ במתוק לא יחול עליו שם תרומה. אלא מה אית לך למימר המתוק קנה הכל. ה"נ אע"ג דחמור לא קנה הוא קנה הכל כי היכי דהכא דמר לא קנה ומתוק קנה הכל [ומשני מדאורייתא תורם מרעה על יפה תרומתו תרומה]. ומבואר דלמ"ד קנה מחצה לא פטר מתוק רק מחצה שכל מקצת פוטר לפי חשבון כי היכי דהוא קונה מחצה. וה"נ עבור חטין שיש לו לא נתן רק מקצת מעות לפי חשבון והמותר הלואה וכן בהקדש לא נתן הגזבר בעד הפירות שיש לו רק מקצת מעות והמותר לא נתחלל. ואם תאמר שפירש הגזבר שלא נתן המעות רק עבור החטין שיש לו כיוצא בו בהדיוט נמי לא קנה כנגד כולו ומותר אבל בסתמא שקונה כנגד כולו אסור. וזה נכון וברור:
ו) עוד כתב בשערי משפט שמצא בתשו' אחי הט"ז כדבריו שכתב במחליף דינר בדינר וטריסית שיש לו מותר. דאף שאין לו רק הדינר ולא טריסית היתר מותר כיון שאין כאן הלואה אלא קנה במקח גמור את הדינר תו ליכא אגר נטר. ובאמת בעובדא דאחי הט"ז עוד גרוע מכאן שהרי בעד הדינר שיש לו אינו נותן לו דינר שלם רק בעד דינר וטריסית. נמצא שדמי הטריסית הלואה. משא"כ ביש לו כשיעור דמי מעותיו דיש לומר שאין כאן הלואה. ובאמת בטור מפורש שצריך שיהי' לו כל דמי הדינר והיינו הדינר וטריסית:
ז) אך י"ל בנידון אחי הט"ז שטריסית מלוה לו בחנם והוא קונה דינר שיש לו מחמת שאינו מזומן ומחוסר מציאת המפתח בעד דינר פחות טריסית. ואפשר שאף בלא הלואת טריסית הי' מוכר לו הדינר שיש לו בעד דינר פחות טריסית. ואם הי' מפרש כן שמוכר הדינר בעד דינר פחות טריסית ודאי הי' מותר. אף אם באמת לא הי' מוכר הדינר בעד דינר פחות טריסית כמו דבר שאין שומתו ידוע בהמתנה דמותר. ואף דבהלואה תנן לא ישכור בפחות אף דקרקע כדבר שאין שומחו ידוע כמ"ש הרמב"ן והה"מ. הכא שאני שהכל דרך מו"מ דמיירי במעות שאינם טבועות כדלעיל (סי' קע"ג). אך בסתמא שאינו מפורש כן צ"ע כעת, אך בנדון השערי משפט הדבר ברור לפענ"ד שאסור:
ח) ונראה דאפי' לרב דאמר עירבון כנגדו לבד הוא קונה אין היתר במקצת מעות רק ביש לו כנגד המעות אבל לא ביצא השער אף דחשיב כאילו יש לו. דהנה צריך להבין כיון דחשיב כיש לו אמאי אסור לפסוק רק כשער שבשוק כדתני במתני' וכן השער הא ביש לו אפי' שוה ה' בארבע מותר ואין לומר כיון דלא חשיב כיש לו רק משום דיכול לקנות בדמים אלו על השוק וכיין שנותן לו ד' פחות מכפי השער הרי אינו יכול לקנות. דאכתי קשה אם יש לו מעות דכתב בהגהת אשר"י דאם יש לו למוכר מעות מותר כאילו נתן לו הלוקח מעות ומשום דיכול לקנות על שער שבשוק חשיב כיש לו. וא"כ יהי' מותר אפי' שוה ה' בארבע:
ט) וצ"ל כמ"ש תוס' בפוסק על הגדיש אין היתר רק בלא יצא השער. אבל לא שוה ה' בארבע כיון דלא הוי יש לו גמור. וה"נ ביש לו מחמת יציאת השער כיון דלא הוי יש לו ממש דמחוסר קני' וכמו פסיקה על הגדיש דמחוסר מלאכה. [ועי' בתוס' סנהדרין (מ"ח.) בד"ה מותר. וי"ל דתלוי בשני תירוצי תוס' שם. מיהו בלא"ה ודאי הוי יש לו גרוע דאין כאן מה לקנות עתה וגרוע הרבה מפוסק על הגדיש] והנה החילוק בין שוה ה' בארבע לפוסק עד שלא יצא השער משום דבפוסק עד שלא יצא השער עכשיו אין רבית כלל ועדיף מטרשא דר' נחמן. ואי משום שאח"כ הוא ביוקר הרי ברשות מלוה נתייקר. ומה"ט קי"ל בתר מעיקרא אזלינן ע"כ הוי איסור קל ומותר ביש לו קצת. משא"כ שוה ה' בארבע. ולפי זה לרב דאמר כנגד מקצתו הוא קונה כיון דשאר לא קנה גם למי שפרע ולא ברשות מלוה נתייקר ע"כ אינו מותר ע"י יש לו דמחמת יציאת השער:
י) ובהכי ניחא ליישב מה דק"ל לגי' הספרים שאין כתוב בהם "מה לקח לקח בהלואתו" כיון דבשעה שבא לפסוק על יין אינו נותן לו מעות. וקשה למה דמסיק מה לי דמיהן מה לי הן ופוסק על שער שבשוק ומקשה מדר' אושעיא ובפשוט כמו שפי' המע"מ דמשמע אפי' יש לו מעות אסור. וכיון דר' ינאי השמיענו דיש לו מעות חשיב כיש לו פירות יהי' מותר. ומשני דהתם הלואה וא"כ במתני' דלא הי' הלואה שהרי בדינר זהב לקח שוב יהי' מותר אם יש לו מעות. וקשה על מתני' כדמקשה הש"ס לר' אושעיא:
יא) ולפימ"ש י"ל כיון שלקח בדינר זהב הכור ואח"כ עמדו חטין בל' דינרין הרי יש לו אצלו חמשה ועשרים דינר חוב גמור וחמשה דינרין לענין מי שפרע. ובעד החמשה דינרין אינו יכול לקנות גם למי שפרע שהרי לא נתן לו ממון כלל רק איסורא אית לי' עלי'. וכשקונה בל' דינרין הללו יין לא קנה יין רק כנגד החמשה ועשרים דינרין
יב) ולכאורה גם ביש לו יין יהי' אסור כנגד החמשה דינרין. דטעם יש לו פירש"י משום דקונה למי שפרע וכנגד החמשה דינרין הא לא קנה כלל. ואף דקי"ל ערבון כנגד כולו קונה. זה כשנותן רק מקצת דמים. אבל הכא שפרע כל הדמים רק שחמשה דינרין אינם יכולים לעשות קנין הו"ל דין קני את וחמור דקי"ל קנה מחצה כדמוכח מראיות רב ששת מתרומה שהעתקנו לעיל. ולא קנה יין רק כנגד החמשה ועשרים ויהי' אסור גם ביש לו ליקח יין כנגד החמשה דינרין:
יג) אך הדבר נכון דמ"מ אין כאן הלואה שהרי לא הי' לו אצלו רק כ"ה דינר [והשאר לא הי' רק למי שפרע ולא חשיב ממון ולא הוי הלואת ממון וקרא כסף אוכל כתיב] ובעד הכ"ה דינר הרי קנה ואין כאן הלואה. וזה ביש לו ממש. אבל ביצא השער כיון דלא הוי יש לו ממש לא מהני שיהי' מותר ליקח יין כנגד הה' דינרין כיון דלא קנאם ולא שייך ברשותו אתייקר. והוי דומיא דשוה ה' בארבע דאסור ביצא השער ויש לו מעות. והש"ס פריך מדר' אושעיא באיסור החטין שהי' לו חוב אצלו כנגד כל החטין בזה משני התם הלואה כיון שקונה בחובו:
יד) ובזה ניחא דנשאר ראיית רבא מדר' אושעיא למתני' אף למסקנא דר' אושעיא משום דהלואה ובמתני' הא לא הי' הלואה למה דלא גרסי לקח בהלואתו. אך להנ"ל דראיית רבא מאיסור היין ושמן דאז שוב אין כאן הלואה כיון שהי' לו חטין ונעשה מקח רק האיסור משום דנתייקרו חטין ואסור לקנות כנגד היוקר. והש"ס הקשה מדר' אושעיא באיסור החטין כנ"ל ודו"ק היטב:
טו) חוזרני למה שכתבתי באם נתן לו מקצת מעות ופוסק על שער שבשוק דאסור. ומ"מ אם יש למוכר מעות כנגד כל המקח נראה דמותר לפימ"ש הגהת אשר"י דיש לו מעות כיש לו חטין. והרי כאילו יש לו כל החטין דפשוט דמותר בנותן מקצת מעות כמו בנותן כולו. וכיון דמידי דרבנן הוא יש לסמוך על הגהת אשר"י להקל. הגם לפי פירושו של הרמב"ן והרשב"א ונמק"י במה לי דמיהן מה לי הן אין דינו של הגהת אשר"י עולה. בדרבנן שומעין להקל. בפרט שלא מצינו הראשונים חולקים עליו בזה להדיא.