אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רח

סימן רז

א) שם רמ"א (סעיף ד') אסור לאדם לומר לחבירו הא לך עשרה דינרין ופטרני ממה שאני חייב י"ב דינרין לפלוני. ק"ל דהא קי"ל המקדש במלוה אינה מקודשת אלמא דלא חשיב שנתן לו במה שנפטר מחוב. ואף דבהנאת מחילת מלוה מקודשת היינו שמקדשה בפעולת המחילה כמו שחוק לי רקוד לי. ופעולת המחילה אפשר שאינו שוה אצל המקבל עשרה דינרין יותר מעשרה. בשלמא אי הי' נחשב קבלה אצלו מה שהחוב נמחל לו הרי מחייב עצמו לתת לו י"ב דינרין. ואף שאפשר שהוא יועיל אצל המלוה בפחות סוף סוף הוא נתחייב לבקש לו י"ב דינרין. אבל השתא דרק משום שכר פעולה. הא אפשר שפעולתו אינו שוה כל כך שהוא יפטור בפחות:

ב) הן אמת שמלשון קצת פוסקים נראה דטעם מקדש במלוה אינה מקודשת משום שמקדשה במעות ראשונים ואותם מעות מכבר הם שלה. אבל מדברי הרמב"ן בקידושין שכתב דכתב לה שטרא אדמי אינה מקודשת דלא נפיק מיני' מידי. וכשם שהמקדש במלוה אינה מקודשת דלא מטא לה מידי. ודעת הרשב"א שם בקידושין ג"כ כרמב"ן וז"ל ואפי' אמר לו הריני חייב לך מנה בקנין והתקדשי לי בו אינה מקודשת דאין כאן מנה אלא "מלוה". הנה שמרמז לדברי הרמב"ן אלו שדומה למקדש במלוה ע"כ דס"ל דמה שנפטר ממלוה לא חשיב שהגיע אליו ממון. וכן אם נתחייב לא חשיב יצא ממנו ממון וא"כ למה יחשב רבית. וצ"ע כעת:

ג) שם מחבר (סעיף ה') יתחייבו לקהל בשטר. דקדק לכתוב בשטר דבלא שטר לא נתחייבו שכירות מעזר היין. חדא דעזר היין אין בו ממש ובמה קנהו השוכר. ואף דדברי ציבור א"צ חיזוק וקנין כתב בנתיבות דוקא במידי דמצוה כגון לשכור מלמד וכדומה. ועוד דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ועדיין לא נתחייב רק בכל יום ויום מחויב עבור היום ועדיין אין בידם למוכרם. ובטעם זה השני יש לפקפק ולומר דתלוי במחלוקת שהביא רמ"א (בחו"מ סי' של"ד סעיף א') במת השוכר תוך זמן שכירות. דלדעת הרשב"א שצריך לשלם דשכירות ליומא ממכר הוא. הוא הדין דנתחייב למפרע משעת השכירות ודו"ק. מיהו הש"ך פסק שם כדיעה ראשונה דפטור ודומה לפועל:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה