אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רו

סימן רה

א) שם מחבר אבל טלית וכיוצא בו שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידוע מותר למכרו ביוקר לפרוע לזמן פלוני. ראיתי לבאר שיטת הפוסקים בזה. שיטת בעה"מ דקי"ל טרשא דר' נחמן שרי. ואפי' בדבר ששומתו ידוע. ומפרש שיעור דמי המקח לאחר זמן יותר ממה ששומתו ידוע עכשיו. ואין איסור אלא במפרש אם מעכשיו בפחות. וראי' שכן דעת בעה"מ מדכתב וז"ל אנא הוא דעבידנא מילתא גבי לוקח "כלומר" כשאני נותן לו ברירה ואומר לו אם מעכשיו בפחות. ואי דס"ל דבר ששומתו ידוע כמעכשיו דמי הי' יכול לפרש כפשוטו אנא הוא דעבידנא במה שאני ממתין לו המעות. אלא ודאי משום דס"ל דבר ששומתו ידוע לאו כמעכשיו. ודר' פפא ע"כ במעכשיו בפחות א"כ שכר המתנה נוטל. לזה אמר דמה שמוכר עכשיו בפחות טובה עושה ללוקח ובאמת שוה השכר לרב פפא כשער ניסן. והמעיין היטב בדבריו יראה שכן דעתו. וכן מבואר במלחמות במה שחולק עליו ואמר אבל להתיר לזמן בדמים "קצובים" יותר משער של עכשיו חס ושלום. מבואר דלבעה"מ שרי בכה"ג. וקשה עליו מפוסק על הפירות עד שלא יצא השער דאסור שמא יתייקר אח"כ. ומה נ"מ אם קונה בהמתנת הפירות בזול או מוכר בהמתנת המעות ביוקר:

ב) ונראה לפימ"ש התוס' (ס"ב:) בהא דהרי שהי' נושה. תימה הלא מעות קונות הכא אפי' מדרבנן. ופירשו מהרש"א ופנ"י קושייתם דהיכא דקונה קנין גמור אפי' אין לו מותר. כלומר. דוקא היכא שאינו קונה קנין גמור הרי המעות הלואה עד שנותן לו הפירות. אבל בקונה קנין גמור לא חשיב הלואה כלל במה שממתין לו הפירות:

דמעולם לא הי' עליו חיוב פירות רק לאותו זמן. וע"כ ניחא נמי בטרשא דקונה הפירות במשיכה ולא הוי הלואה במה שממתין לו המעות דמעולם לא נתחייב המעות רק לאותו זמן. מיהו התוס' בעצמם הקשו (דף ס"ג:) בהא דיהיב זוזי לקוראה מטרשא דר' נחמן. וצ"ע לפי' הפנ"י הנ"ל. וצ"ל דוקא בפוסק על הפירות דאין מתחייב לתת פירות בעד המעות רק מכח הפסיקה. בזה אמרינן דמעיקרא לא נתחייב רק לאחר זמן ולאו נטר הוא. אבל במכר בעצמותו נתחייב לאלתר בדמי המקח ונטר הוא. מ"מ לדעת בעה"מ יש לומר כמ"ש. והה"מ כתב דעת הרשב"א דכל שאין לו שער קצוב בשוק וגם לא אמר אם מעכשיו מותר. וכתב שכן דעת הרז"ה. וכבר נתבאר שדעת הרז"ה אפי' בשער קצוב מותר:

ג) והרמב"ם (פ"ח מהלכות מלוה) כתב אם אמר מעכשיו בפחות ולאח"ז ביותר אסור וכן אם מכר לו לאח"ז במאה והי' שוין בשוק למי שקונה מיד במעותיו בתשעים אסור. וכתב הה"מ זה דעת הלכות שלא הביאו הא דר' נחמן דאמר טרשא שרי. משמע דלר' נחמן אפי' בשער קצוב מותר מדכתב הרמב"ם האיסור בשוין "בשוק" בפחות והוא לאפוקי מדר' נחמן ואל"כ הי' לו להשמיענו אפי' באין שומתו ידוע וק"ל ולפי שיטתו צריך ליישב ג"כ הא דפוסק על הפירות כמו שכתבתי לדעת בעה"מ:

ד) והב"י כתב (בסי' זה) לדעת הרמב"ם אפי' אין שומתו ידוע אסור. ובהגהת מרדכי כתב דהרמב"ם פוסק כר' נחמן. כלומר דס"ל דהרמב"ם משמע דאינו אוסר אלא ביש לו שער קבוע בשוק (וס"ל כהתוס' דמודה ר' נחמן בשומתו ידוע. ומדלא כתב הרמב"ם האיסור רק בשומתו ידוע. מכלל דפוסק כר' נחמן. אך מדכתב הרמב"ם בהלכה ב' הקונה חפץ מחבירו ע"מ ליתן מכאן עד שנים עשר חודש בשויו מותר לומר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית. וכתב הה"מ דקדק וכתב בשויו שכבר נתבאר שאסור למכור חפץ בהמתנה ביותר משויו. הרי דאפי' אין שומתו ידוע אסור. מדלא משכח היתר אלא בשויו ונתבאר שיטת הרמב"ם דר' נחמן התיר אפי' שומתו ידוע. ואנן קי"ל דאפי' אין שומתו ידוע אסור:

ה) שיטת התוס' דר' נחמן התיר רק באין שומתו ידוע. אבל בשומתו ידוע אף ר' נחמן אוסר כמו פוסק על הפירות בזול. וזה טעם טרשא דר' פפא דאסור אף דקי"ל כר' נחמן משום ששומתו ידוע. ולא ניחא למימר טרשא דר' פפא במעכשיו בפחות מדקאמר זוזי לא צריכנא. ולא ניחא להו לפרש כבעה"מ דאמר טיבותא עבידנא בהדי לוקח כשאני מוכרו מעכשיו בפחות. כי הוא פירוש דחוק מאד. דסוף סוף חזינן שבמעות מזומנים מוכר בפחות ואגר נטר שקיל:

והרמב"ן יש לו שיטה אחרת בטרשא דרב נחמן שאינו קוצב דמים רק כמו שיהי' השער בזמן פרעון והוא שער היוקר. ומותר משום דאמר חטי מי קדחי באכלבאי. וקושיית הש"ס ממתני' דאסור אם מעכשיו בפחות ואם לגורן ביותר משום דלגורן יקרי ארעתא. ומשני התם קץ דמ"מ כיון שקוצב על אח"כ דמים קצובים אסור. משא"כ הכא שאינו קוצץ רק כמו שהי' אח"כ. ופירש התם קץ שקוצץ בין בתחילה בין בסוף הכא לא קץ לא בתחילה ולא בסוף. וטרשא דר' פפא בקוצץ מעכשיו כשער של עכשיו דאף שקץ בתחילה כיון שאינו קוצץ בסוף מותר לדידי' ומשום דעשיר וא"צ למעות [והא דאמר אם מעכשיו בפחות טיבותא עביד בהדי לוקח כפי' בעה"מ] ואי לאו האי טעמא דעשיר וא"צ למעות לא הי' מותר משום חיטי מי קדחי באכלבאי. כיון דהתנה אם מעכשיו כשער הזול של עכשיו הוא איסור חמור כמו סאה בסאה דלא מהני בי' טעמא דחיטי מי קדחי באכלבאי:

ז) ותדע דהא בסאה בסאה מותר ביש לו ואלו באם מעכשיו בפחות אסור אפי' יש לו כמ"ש הטור בשם רבינו ישעי' והסכים עמו וכן פסק הרמ"א וכיון דבסאה בסאה לא מהני טעמא דיש לו. כ"ש באם מעכשיו בפחות. רק רב פפא התיר משום דעשיר וא"צ למעות. ולא קי"ל כוותי' משום דמה חזית דאזלת בתר מוכר זיל בתר לוקח. אבל בטרשא דר' נחמן קי"ל משום חיטי מי קדחי באכלבאי. דהא בש"ס הקשה על סאה בסאה נימא חיטי מי קדחי באכלבאי ומשני התם הלואה הכא זביני. והכא דזביני מותר. ואין להקשות בזה זיל בתר לוקח. דלוקח נמי יכול להשהות השכר עד שער היוקר. ואף דאז לא יהי' כלל תועלת מהקני' מ"מ אמרינן כן:

ח) והא דאמר (דף ע"ב:) הני בני בי רב דיזפי בתשרי ופרעי בטבת שרי או אסור אמר להו הא חיטי בהיני כו' אי בעי יזפי ופרעי מעיקרא. ובלא יצאו השער אסור אף דיכולים לפרוע אותם חטים אח"כ. י"ל דלענין סאה בסאה דחמור לא אמרינן חיטי מי קדחי ואמרינן דחשיב הנאה מה שא"צ לשמור החטין ותדע דהא אם התנה שאינו יכול לפרעו תוך הזמן קי"ל דאסור. ואף דיכול לקנות תוך הזמן ולהשהות אצלו ולפרוע אח"כ. אלא ודאי חשיב היזק מה שצריך לשמור ושמא יגנב. ולעולם במקום דמהני טעמא דחיטי מי קדחו גם בלוקח אמרינן כן:

ט) והעולה להלכה לדעת הרמב"ן דלמכור בדמים קצובים יותר ממה ששוה עכשיו אפי' בדבר שאין שומתו ידוע אסור. וכמו שהוכיח במלחמות מההיא דמוליך חבילה ממקום למקום דאף שאין לו שער קבוע אסור עיי"ש. וכשקוצב כשער שיהי' אח"כ [והוא שער היוקר] אם התנה אם מעכשיו כשער של עכשיו אסור דהיינו טרשא דר' פפא דלא קי"ל כוותי' אבל אם לא התנה אם מעכשיו כשער של עכשיו מותר. וכן כתב בעה"ת בשמו. וכתב הש"ך דאפי' שער קבוע עכשיו בזול. והדבר ברור שכן דעת הרמב"ן דהא דהוצרכו התוס' לומר דשומתו ידוע כקץ דמי הוא משום דקשיא להו דר' נחמן דאמר טרשא שרי מפוסק על הפירות. והוצרכו לומר דשומתו ידוע כקץ. וכן מטרשא דר' פפא דאסור דלא מסתבר להו לפרש באם מעכשיו בפחות דהא קאמר זוזי לא צריכנא. אבל להרמב"ן שפירש טרשא דר' נחמן בלא פירש בדמים יקרים רק כשער שיהי' אח"כ ומשום חיטי מי קדחי באכלבאי הא לא קשיא מידי. וכן בטרשא דר' פפא הא פירש בהתנה אם מעכשיו. וא"כ מהיכי תיתי לחדש דשומתו ידוע כהתנה אם מעכשיו בפחות. ואדרבא מדהוצרך לדחוק בדר"פ דאמר אם מעכשיו כו' ופשטא דמילתא אינו כן מדאמר זוזי לא צריכנא] ולא פירשו בשומתו ידוע משמע דשומתו ידוע מותר:

י) ושיטת התוס' דכל ששומתו ידוע אפי' לא התנה בפירוש בדמים יקרים רק כשער שיהי' אח"כ אסור. שהם פירשו טרשא דר' פפא בשומתו ידוע והוא התנה כשער של ניסן. וכן דעת הגאונים שהביא הרמב"ן שפירשו טרשא דרב נחמן כמו שפירש הרמב"ן ופוסקים דלא כר' נחמן שהם מפרשים טרשא דר"פ ג"כ בלא מעכשיו. ולכאורה צ"ע כיון דדרך מו"מ הוא יהי' מותר משום חיטי מי קדחי באכלבאי. ולעיל (סי' קע"ה) נתבאר בעז"ה התירוץ ע"ז:

יא) והש"ך הביא להלכה דברי בעה"ת בשם הרמב"ן דמותר לפסוק כשער היוקר שיהי' אח"כ בלא אמר אם מעכשיו כו' אף שהתוס' חולקים וקי"ל בש"ע כשיטת התוס' להתיר באין שומתו ידוע אפי' פוסק בדמים קצובים. והוא עפ"י פירושם טרשא דר' נחמן בדמים קצובים ובאין שומתו ידוע דלא כפי' הרמב"ן כשער שיהי' אח"כ. ועפי"ז מוכח דשומתו ידוע כאם מעכשיו בפחות:

יב) האומנם כי אין מזה ראי' ברורה לאסור בשומתו ידוע אפי' בפוסק כשער של אח"כ כמו במעכשיו בפחות. דהא מ"מ אם מעכשיו בפחות חמור לענין יש לו כמ"ש הטור בשם ר' ישעי' ועי' ב"י. אך מ"מ כיון שנתחדש הסברא דשומתו ידוע כקץ. א"צ לדחוק בדר' פפא דאמר אם מעכשיו בפחות דפשטא דמילתא אינו כן. מדאמר זוזי לא צריכנא. מ"מ הביא הש"ך דברי בעה"ת כיון דמידי דרבנן הוא אזלינן הכא והכא לקולא. ופסקינן להקל באין שומתו ידוע כשיטת התוס' ופסקינן להקל בפוסק כשער שיהי' אח"כ אפי' בשומתו ידוע כפי' הרמב"ן:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה