אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן ר

סימן קצט

א) בט"ז שם (סק"ג) העלה דמותר ליתן שכר לאחר שיהי' ע"ק בעדו אפי' לרש"י האוסר בערב קבלן. ובחוו"ד כתב דתמוה טובא דאפי' לומר הי' ע"ק ואשלם לך מה שתפסיד אסור כ"ש שירויח. ולפענ"ד דברי הט"ז ברורים. דלכאורה צריך להבין שיטת רש"י דאפי' ע"ק סתם חשיב מלוה נגד הלוה כאילו המלוה הלוה המעות לקבלן והקבלן ללוה. שהרי הלוה נתחייב למלוה כמו הקבלן. ולמה יעלה הקבלן על הלוה שיחשב הוא הלוה על המעות. וכיון ששניהם שוים בחיוב. ודאי ראוי שיחשב לוה מי שלקח המעות ממלוה:

ב) וצ"ל דכיון שהתנה ממי שירצה יפרע. ע"כ מי שפורע לבסוף הוא הלוה למפרע שכך הי' התנאי שהמלוה בידו לעשות לוה מי שירצה. וכשנפרע מן הקבלן לבסוף אגלאי מילתא שהוא הלוה. וע"כ דוקא בקבלן על חוב ברבית אסור אם פרע הקבלן וחוזר ונפרע מן הלוה. שהקבלן אינו נוטל רבית מלוה רק אם פרע הקבלן שנעשה למפרע לוה ומלוה. ובשכר שמלוה נוטל רבית:

ג) בנותן שכר לקבלן ששכר ההוא לוקח אף אבל אם לבסוף יפרע הלוה ולא קבלן. נמצא ששכר ההוא ע"כ אינו בשביל הלואה. שהרי אפי' אין הקבלן מלוה נוטל השכר. ע"כ אפי' פרע הקבלן אין איסור. דמ"מ השכר אינו רבית עבור מה שהלוה לו. רק משום שנעשה קבלן בעדו. דהא קמן אפי' אין הקבלן מלוה כלל ללוה נוטל השכר. וזה ברור ופשוט. ולא הוצרכתי לכותבו לולי שהחוו"ד נתקשה בזה:

ד) אך דברי הנקה"כ שהתיר גם בנותן שטר עבורו קשה להבין דזה דומה לאומר לאחר לוה מעות בחנם והלוה לי ברבית. ומ"מ י"ל גם בזה שהמלוה נוטל השטר מהאחר רק למשכון שאם לא יפרע לו הלוה מעצמו לא יצטרך לירד עם הלוה בדינא ומ"מ אם לבסוף פרעו הלוה בעצמו לא נתחייב אליו מי שנתן לו השטר. ומ"מ נוטל השכר. וא"כ מוכח שהשכר אינו עבור מה שהלוה לו:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה