אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קפט
א) סעיף א' ישראל שלוה מעות מנכרי ברבית וביקש להחזירם לו ואמר לו חבירו תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור ואפי' כתב ישראל שני שטר לעכו"ם בשמו אסור. וברמ"א דהוי רבית קצוצה. ואף דלא נתחייב הרבית רק אח"כ יום יום ואז הוא חוב של נכרי. מ"מ כיון דמחמת קציצת ישראל נתחייב לו הוי רבית קצוצה. ועי' בחוו"ד משום שאין יכול לסלקו בתוך זמן עיי"ש. וכן בסעיף כ' בהגה דאם הי' לנכרי חוב על ישראל אם אינו יכול לסלקו בתוך הזמן מותר לישראל אחר לקנות ממנו. ואף שהרבית אצל ישראל מתרבה מ"מ בתר קציצה אזלינן:
ב) אך יש לעיין דלקמן (סי' קע"א) בנתגייר הלוה או המלוה מבואר שם דהרבית שעלה עליו לאחר שנתגייר הוי רבית קצוצה (וא"ל דהתם משום שהוא הי' המלוה. דא"כ רבית שעלה עליו קודם שנתגייר נמי] וכן בסי' זה סעיף ד' עכו"ם שמלוה לישראל על מנת שיתן הרבית לישראל מותר. משמע הא אם מתנה שיתן הקרן והרבית לישראל אסור אף שקצץ עמו נכרי וא"כ להיפוך נמי בקצץ ישראל שיתן הקרן והרבית לנכרי אמאי הוי ר"ק:
ג) הנה לעיל (סי' קנ"ב אות י"ב) הקשיתי על דברי רמ"א אלו דאי אפשר לומר דמה שנתן לנכרי כאילו נתן אליו שהרי לא נתחייב כלל אליו רק לנכרי. רק נתינת השטר שנתן לנכרי כאילו נתן אליו והרי השטר הי' על הקרן והרבית. ובשעת נתינה לא הי' שוים רק כשיעור הקרן. ואח"כ בשעת פרעון לאו עפ"י המלוה פרע. שהרי אז אינו חייב כלל למלוה ועיין מ"ש שם. וכעת נ"ל דמ"מ הוי נשך ללוה בגרמתו דמלוה. וא"ל דכיון דלא נתן למלוה לא הוי תרבית. ובריש איזהו נשך אמרינן דמדאורייתא ליכא נשך בלא תרבית. לא קשיא דמה שנתן שטר לנכרי בשליחות המלוה כאילו המלוה שעבד נכסי הלוה לנכרי [ועי' רש"י ב"ב דף קע"ג: בד"ה גמר ומשתעבד] דמתחייב המלוה לשלם ללוה מדינא דגרמי. כשאינו משלם זה תרבית. ודו"ק:
ד) ובזה מיושב מה שהקשיתי שם על הגאון רעק"א ז"ל שהרי שמעון לא גבה האלף ר"ט רק שאול לאחר שמת שמעון. ולפימ"ש מיושב דכתב הנמק"י דאש שיצאה מבית בעלים והזיקה אחר מיתתו נתחייבו נכסים למפרע. וה"נ כיון שחייב מדינא דגרמי על נתינת השטר ליכין ולא שילם הרי לקח רבית תיכף דכשפרע אח"כ אגלאי למפרע דחייב מדינא דגרמי בשעת נתינת השטר לולי שכר הלואה. נמצא שלקח תחילה בשכר הלואה מה שלא שילם החיוב גרמי ומנכין לו מקרן ודו"ק:
מ"ש (בסי' קס"ו אות י"ט) במלוה
ה) ונסתר שנתן חובו לגוי דלמאן דלית לי' דשמואל והחוב לגמרי לנכרי אינו עובר בבל תקח מאתו. ולפמ"ש הא ליתא כיון דלולי הלואה הי' חייב מדינא דגרמי שהרי נתחייב למלוה על פיו והמלוה נתנו לנכרי. והרי מכח המלוה בא לו היזק. וכשאינו משלם הוי נשך ותרבית ודו"ק: