אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קעז
א) שם בסוף הסימן ברמ"א לא התירו ללות כשיש לו אלא סאה חטים בסאה חטים אבל סאה חטין בסאה דוחן אסור אעפ"י שהן בשער אחד ויש לו דוחן. והם דברי הראב"ד הובא בבעה"ת (שער מ"ו חלק ה'). וראיית הראב"ד מהא דלא יאמר אדם נכש עמי היום ואעדור עמך למחר. וק"ל דהא בב"ב (פ"ז.) ונתבאר לקמן בש"ע (סי' קע"ו סעיף ח') דהשוכר פועל בימות החורף לימות הקיץ ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ יותר אסור. ואי פועל חשיב כיש לו. הא דומה לפוסק על הפירות ומקדים מעות וקונה שוה ה' בד' דאם יש לו מותר. אלא ודאי לא חשיב יש לו דמחוסר פעולה. וכיון דלא חשיב יש לו לענין שוה ה' בד'. כ"ש דלא חשיב יש לו לענין סאה בסאה. שהרי כתבו התוס' (ס"ג:) דסאה בסאה חמור משוה ה' בד' כיון שהוא דרך מו"מ. וא"כ מה ראי' מנכש עמי ואעדור עמך דאף שיש לו אסור דהא פועל לא חשיב כלל יש לו:
ב) והנ"ל בדעת הראב"ד דהראב"ד לשיטתו בהשגות (פ"ד מהלכות שלוחין ושותפין הלכה ב') באומנים שנשתתפו באומנותם וקנו מידם לא חשיב דשלב"ל דאדם יכול להקנות עצמו בקנין כדין עבדים. וע"כ כיון שמקנה גופו לעידור והרי יש לו גופו וחשיב יש לו כהא דאיתא (דף ע"ג.) אמר להו שמואל להני דשבשי שיבשי הפוכי בארעא כי היכי דקני לכו גופא דארעא ואי לא הוה כהלואה ואסור ועיי"ש וברמב"ם. הרי דכיון דקונה הארעא לשיבשי מותר דחשיב יש לו הארעא שקונה לפירות. ה"נ יש לו גופו שקונה לעידור אך יש לחלק כיון דפועל יכול לחזור בו לא חשיב קנין. וכן חילק הה"מ פ"ז מהלכות שכירות הלכה י"ב בשם הרשב"א:
ג) אך יש ליישב לפי המבואר בח"מ (סי' קע"ו סעיף ט"ו) דשותפין שנשתתפו אין יכולין לחלוק תוך הזמן דלא דמי לפועל דאין בעה"ב משועבד לו ושם עבד עליו. אבל שותפין דכל אחד משועבד לחבירו אין שם עבד ע"כ אין יכולין לחזור. א"כ בנכש עמי ואעדור עמך מחר הרי שניהם משועבדים זה לזה ואין יכולין לחזור ע"כ שפיר חשיב יש לו. ואף דלמחר שוב יוכל לחזור דכבר עבד ראשון עבודתו. מ"מ כיון דפעם אחת לא הי' יכול לחזור נשאר מכר כבתחילה כעין שכתב הרשב"א במשכנתא באתרא דלא מסלקי שנה ראשונה אף שאח"כ יכול לסלקו גם אח"כ חשיב מכר. וא"כ ראיית הראב"ד נכונה. אבל בהא דב"ב (פ"ז.) בשוכר פועל בימות החורף לימות הקיץ כיון דיכול לחזור לא דמי ליש לו ודו"ק:
ד) ומ"ש אעפ"י שהן בשער אחד. סברת הראב"ד דוקא סאה בסאה דאינו משלם יותר ממה שהלוהו וכן הדין מה שהלוהו משלם לו בין הוקרו בין הוזלו ע"כ אינו רבית כל כך. אבל במלוה שישיב לו מין אחר שמא יתייקר מין האחר ולא מין שהלוהו ורק אגר נטר שקיל. ואף דביש לו מותר לקנות אף דלא שייך הסברא דמה שהלוהו שאני התם דדרך מו"מ הוא:
ה) נסתפקתי במלוה יין חדש שישיב לזמן מרובה מיין של שנה ההוא ויש לו והיין מתיישן בתוך כך אם מותר. דבזה י"ל דלא שייך מה שהלוהו משלם לו שהוא הלוהו יין חדש והוא משיבו יין ישן ואפשר דכהאי גוונא רבית קצוצה הוא דמעיקרא הוי רבית. דטעם דסאה בסאה רק דרבנן משום דבתר מעיקרא אזלינן והכא מעיקרא רבית הוא. וא"כ שוב לא מהני יש לו כיון דלא שייך מה שהלוהו משלם לו. וכ"ש בזה דרבית קצוצה לא מהני יש לו כמו סאה בסאתים. דמה לי אם משיבו יותר בכמות או באיכות שמשיבו יין כמו שהלוה ויש בו שבח שישן:
ו) ולאחר העיון נראה דמותר דהנה בתוס' ב"ק (צ"ז) בהלוהו מטבע ונפסל מה שהלוהו משלם לו דמטבע שנפסל דמי להוזל. וכתבו שם דלר' יהודה דנפסל דמי לנסדק לא מצי פטר נפשי' במטבע שנפסל רק לר' הונא דנפסל אומר לו הרי שלך לפניך. ואף דר' הונא מדמי נפסל לתרומה ונטמאת ולוה לא מצי פטר נפשי' בתרומה ונטמאת לא דמי לגמרי דמטבע שנפסל דמי להוזל והא לא דמי להוזל עכ"ד. ולכאורה נראה החילוק דבתרומה ונטמאת הלוהו טהורה והוא משיבו טמאה. משא"כ במטבע שנפסל אין שינוי בגוף המטבע [אבל אין סברא לומר משום דמטבע שהלוהו עכשיו ג"כ פסולה. שהרי מלוה להוצאה נתנה וברשות לוה נפסלה אך קשה לפי זה שהרי חזינן בגזילה תרומה ונטמאת לכ"ע אומר לו הרי שלך לפניך ובנפסל פליגי ר"ה ור"י. הרי דנפסל חשיב שינוי טפי. ולמה בהלואה נחשוב נטמאת שינוי טפי:
ז) ע"כ נראה דהא דבהלואה מה שהלוהו משלם לו אפי' הוזל דדומה לגזילה בעיני' דאומר הרי שלך לפניך אפי' הוזל או נטמאת משום דהחיוב על גזילה בעיני' ושלו נטמא והוזל. וכל שאין שינוי בגוף הגזילה פטור. ה"ה בתוב. דהחיוב חל על כל המין שמחויב להחזיר לו מין שהלוהו. וכשהוזל הרי כל המין הוזל וחוב שלו הוזל וכן הוקר אי לאו משום איסור רבית של מלוה הוקר. אבל תרומה ונטמאת הכי כל התבואות שבעולם נאסרו הלא רק תרומה זו נטמאת ולא נתקלקל חוב שלו. ע"כ לא מצי פטר נפשי' בתרומה טמאה ודוקא במטבע ונפסל שהחיוב עליו לשלם מין מטבע שלוה וכל מין מטבע זה נפסל ע"כ של מלוה נפסל
ח) ולפי זה כיון שכל היינות שבעולם נתיישנו שוב דמי להוקיר. ואפי' ידוע שבניסן לעולם מתייקר כעין שכר דרב פפא מ"מ מותר יש לו. דמה שהלוהו משלם לו ושל מלוה נתייקר. ה"נ בזה של מלוה נתיישן. ומיהו במלוה בשנה זו שיחזור בשנה הבאה יין של עכשיו שנעשה בן שתי שנים ודאי אסור אפי' יש לו. שהרי מן הדין הי' לו להשיב יין של שנה הבאה חדש כמו שלוה. ומה שמותר הוא במתנה להשיב קודם שבא יין של שנה הבאה כגון שמלוה לחצי שנה וכדומה: