אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קסג
א) מחבר סעיף ב' אבק רבית אם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר. הנה דבר זה מחלוקת בין הראשונים. והר"ן בחי' כתב דהא מילתא תליא ברבית קצוצה לר' יוחנן דאינה יוצאה בדיינין אם חייב לצאת י"ש. דאבק רבית לדידן כמו רבית קצוצה לר' יוחנן. והפוסקים דרבית קצוצה לר' יוחנן פטור אפי' לצאת י"ש הביאו ראי' מדפריך הש"ס (ס"ב.) לר' יוחנן מהא דהגזלנין ומלוי ברבית אעפ"י שגבו מחזירין. ואמאי לא משני דמחזירין לצאת י"ש. והר"ן דוחה מדקרי לי' גזלנים משמע לי' דומיא דגזלנים דמחזירין בדיינין. וקשיא טובא דהא בהגוזל קמא (צ"ד:) מוקי להא ברייתא גופא מחזירין לצאת י"ש משום קושיא דגזלנים ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן. וא"כ באמת אף הגזלנים מחזירין רק לצאת י"ש. וכבר הקשו התוס' קושיא זו על פריב"ן דלצאת י"ש חייב:
ב) וליישב דברי הר"ן נראה. דהנה לקמן (סעיף ז') ובש"ך (סקי"ב) דוקא אם בא לעשות תשובה מעצמו אין מקבלין ממנו אבל אם עומד במרדו מוציאין ממנו בע"כ. והוא מדברי התוס' פרק הגוזל. והביאו ראי' מכמה משניות שנשנה בדין השבת גזילה אלא שהקשו ע"ז דא"כ מה הקשה הש"ס מהא דהגזלנים ומלוי ברבית מחזירין והאי ברייתא לא משמע דמיירי בעבדי תשובה. (ואדרבה למה דס"ד דמחזירין בדיינים. א"כ אין עושים תשובה מעצמם]:
ג) ונראה ליישב דבאמת בגזלן שעומד במרדו מוציאין ממנו בדיינין. וע"כ נשנה כל דיני גזילה אבל ברבית דאין יורדין לנכסיו רק שהב"ד כופין אותו שיקנה בעצמו וכמ"ש בש"ך (סק"ז). ואף דאנוס הוא אגב אונסי' ומצוה גמר ומקני. וכמו בכל מקום דאמרינן כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכתב הרמב"ם הטעם משום דרוצה להיות ישראל לכל דבר רק שיצרו תוקפו וכיון שתשש יצרו ואמר רוצה אני באמת נתרצה יע"ש. וא"כ שפיר מקשה הש"ס ממלוי ברבית. דאף דעומד במרדו. מ"מ לאחר שיכפוהו ויקנה באמירת רוצה אני. הרי בא לעשות תשובה ואין מקבלין ממנו. ושוב למה יכפוהו תחילה שיכפוהו להשיב. ולאחר שירצה להשיב לא נקבל ממנו ולא ישוב כלל ולמה יכפוהו. ומשני מחזירין לצאת י"ש. ושפיר הפירוש מחזירין בדיינים דומיא דגזלנים. וה"נ הב"ד כופין עד שישוב. וכי תימא בשעה שישוב שוב יהי' הדין שלא ישוב. ליתא דלצאת י"ש חייב להחזיר. ושפיר ישוב רק שאין מקבלין ומחזיר לצאת י"ש. ושוב שפיר מתחילה כופין כיון שעומד במרדו. דומיא דגזלנים דמוציאין כיון שעומד במרדו ומיושבין דברי הר"ן:
ד) מכל מקום עיקר תירוץ הר"ן מדקרי לי' גזלנים משמע לי' דומיא דגזלנים דמחזירין בדיינים קשה קצת. והרי אפי' לדידן אינו דומה לגזלן דיורדין לנכסיו ומלוה ברבית אין יורדין לנכסיו:
ה) ומכל מקום באבק רבית דעת רוב ראשונים הרא"ש והרמב"ן והר"י מיגאש בתשו' דחייב לצאת י"ש. והרא"ש הולך בכל מקום בשיטת התוס'. והרי התוס' סוברים ברבית קצוצה לר' יוחנן אפי' בא לצאת י"ש פטור. ומ"מ באבק רבית סובר דחייב לצאת י"ש. משמע דס"ל דלאו הא בהא תליא:
ו) וכן הוא מסברא דלר' יוחנן כיון דליכא מצוה כלל בחזרת רבית מהיכי תיתי יתחייב לצאת י"ש, אבל ברבית דרבנן לדידן כמו שברבית של תורה מחויב להשיב מה"ת כן ברבית דרבנן מדרבנן. רק שאין מוציאין בדיינין כמו גזל דרבנן דקי"ל דלא כר' יוסי, והוי רק גזל מפני דרכי שלום. ואין מוציאין בדיינין. כמו כן באבק רבית לדידן. ובגזל דרבנן משמע ג"כ דחייב לצאת י"ש והב"ד אומרים לו להשיב רק שלא יכפוהו:
ז) וראי' לזה דבשבועות הדיינין מדמי הא דמשביעין אותו שבועות היסת לגזל דרבנן דלא נחתינן לנכסי'. ה"נ אם אינו רוצה לישבע לא נחתינן לנכסי' ומשמע דהש"ס מדמה כמו בגזל דרבנן אין כופין. ה"נ אין כופין אותו שישבע. מדפריך שם אהא דמשמתינן לי' אם אינו רוצה לישבע האי נקטי' בכובסי' דלנקטי' לגלימי' ומה קושיא באמת כופין אותו על השבועה. והרי בידו לישבע ולפטור רק אם אינו רוצה אין מוציאין ממון אבל כפי' על השבועה שפיר דמי. אלא ודאי הש"ס מדמי דכמו התם אין כופין על הממון ה"נ אין כופין על השבועה. ואי אמרת דהתם אין הב"ד אומרים לו כלל להשיב. ה"נ לא יאמרו לו הב"ד כלל לישבע. ועל כרחין חלוק דין שבועת היסת מדין גזל דרבנן. ומה מקשה הש"ס האי נקטי' בכובסי' כו'. אלא ודאי גם בגזל דרבנן הב"ד אומרים לו להשיב רק שהם לא יכפוהו. וכן משמע להדיא בס' תקפו כהן להש"ך ז"ל הובא בקצה"ח (סי' פ"ט) בכל הנשבעין ונוטלין לא נחתינן לנכסי' כמו בגזל דרבנן. והרי מ"מ אומרים לו שישלם. וה"נ באבק רבית מחויב לצאת י"ש רק שאין כופין:
ח) ואי קשיא למה בנשבעין ונוטלין לדעת הש"ך לא נזכר לצי"ש רק הב"ד אומרים לו סתם לשלם. ואם לא רצה אין כופין] ואלו ברבית אומרים לו רק לצאת ידי שמים. י"ל עפ"י דברי התוס' סנהדרין בד"ה לא קבלינהו דמי שמחויב לצי"ש והחזיר מפני שסבר שמחויב אף בדיני אדם אסור לקבל ממנו דחשיב נתינה בטעות. א"כ הכא באבק רבית אם יאמרו לו הב"ד סתם שישוב יחשוב שמחויב גם בדיני אדם שיכפוהו להשיב ויהי' נתינה ב זעות ויהי' אסור ללוה לקבל. אבל בנשבעין ונוטלין הנוט. יודע האמת שנשבע ע"כ אומרים לו סתם לשלם:
ט) ולפי זה בגזל דרבנן אומרים לו שישוב לצי"ש ואף שלא נזכר תיבת לצי"ש. כיון שאומרים לו הדין שלא יכפו אותו היינו לצי"ש. אבל בנשבעין ונוטלין אין אומרים לו כלל שלא יכופו אותו. ומה שבשבועת היסת אם לא רצה לישבע מנדין אותו ובאבק רבית אם אינו רוצה להשיב אין עושין לו כלום. דבשבועת היסת אי אפשר שהב"ד לא יעשו לו כלום רק נחייבו בדיני שמים. שהוא יאמר בשמים יודעין האמת שאינו חייב כלום. וע"כ מחשבין אותו עבריין בידי אדם ומנדין אותו שלשים יום. אך לא לעולם דא"כ יהי' כפי' ודו"ק. כן נראה ביאור שיטת רוב הפוסקים דחייב לצי"ש:
י) ולדעת הסוברים באבק רבית אפי' לצאת ידי שמים פטור נראה עפ"י מה שביארנו (סי' קמ"ה אות ד') דברבית דרבנן אינו עובר משום נשך רק משום תרבית. ואלו עשה דהשבת רבית ילפינן לה מקרא דוחי אחיך עמך אהדר לי' כי היכי דניחי בהדך. והיינו כיון שהוא נשכו ונטל חיותו מחויב להשיב כי היכי דניחי. כן פירש הרשב"א פרק הגוזל בתרא. ופשוט. וברבית דרבנן שאינו עובר כלל משום נשך רק משום שממונו נתרבה. והרי העשה אינו בא כלל לחסר רבית המלוה רק להשלים חסרון הלוה כי היכי דניחי ע"כ אפי' לצאת י"ש אינו מחויב. וכן דעת הרשב"א ב"ק ע"ה הובא בביאורי הגר"א דאפי' לצי"ש אינו מחויב. ומ"מ לדינא פשיטא דנקטינן כדעת רוב פוסקים ופסק הש"ע דחייב לצאת ידי שמים: