אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קנד

סימן קנג

א) שם בהרמ"א. י"א דמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך והלוה לי מעות מפלוני ישראל ברבית ומותר לתת אח"כ הרבית לשליח להביאו לו דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה וכו'. ומ"מ אם הלוה קיבל המעות בעצמו מן המלוה רק ששולח לו הרבית אסור. מבואר מדברי הרמ"א דאין היתר אלא בששניהם ע"י שליח ההלואה והנתינה. וטעם הדברים דכשהלואה ע"י שליח והנתינה ע"י עצמו נהי דהקציצה על הרבית הואיל והי' ע"י שליח כיון דאין שליח לדבר עבירה לא חל הקציצה לא גרע מרבית מאוחרת. וכשהקציצה בעצמו והנתינה ע"י שליח כיון שהקציצה בעצמו ונתחייב ברבית יכול המלוה לגבות הרבית בלי נתינת הלוה. וכיון שהגיע הרבית ליד המלוה מה בכך דאין שלד"ע וחשיב כאילו לקח המלוה הרבית בעצמו בלי נתינת הלוה. הלא כבר נתחייב וחשיב גוביינא. אבל כשהלואה הי' ע"י שליח ולא נתחייב ברבית אינו יכול לגבות בלי נתינת הלוה. וכיון שהלוה לא נתן בעצמו ושליחות לא מהני מותר

ב) ומה שהקשה החוו"ד מסנטר נכרי ואחריות על ישראל הוי רבית קצוצה אף דאין שליחות לנכרי לק"מ דהתם כיון שהלוה לקח ההלואה בעצמו קנאו כעין הא דריש לולב וערבה כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה. ה"נ אמר המלוה כשיגיע מעות לידו ויקחנו להתחייב יהי' שלו. והרי חייב עצמו בשכר הלואה שהגיעו וקבלת הלוה גורם לו להתחייב בלי קציצת המלוה כמו הילך מנה ויקנה קרקעך לפלוני דילפינן לה מעבד כנעני דקונה אפי' לר"מ דאמר חוב הוא להעבד. אבל כשהלוה עשה שליח והקציצה הי' ע"י קציצת וקבלת השליח בזה אמרינן אין שליח לד"ע. ויתר הקושיות של החוו"ד אם נאמר שהשליח קיבל הרבית על עצמו א"צ ליישב כי ברור שהפירוש שאמר שכרך על הלוה:

ג) והנה הט"ז הקשה מרבית מאוחרת ע"י שליח דמפורש במשנה שאסור. והנקה"כ יישב דשאני התם שהלואה הי' בעצמו. ולפענ"ד הדין עם הט"ז דמה שאסר הרמ"א היינו כשההלואה והקציצה הי' בעצמו. אבל כשההלואה הי' בלא רבית מה בכך שהי' בעצמו:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה