אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קמט

סימן קמח

א) סעיף י'. הנה מקור הדין ברמב"ם שכתב אסור ללמד המלוה מקרא או גמ' כל זמן שמעותיו בידו שנא' נשך כל דבר. וכוונתו דאף שבמודר הנאה אין איסור אלא ללמד את המודר מקרא שנוטלין עלי' שכר אבל גמ' שאסור ליטול עלי' שכר מותר דמצות לאו ליהנות ניתנו. מ"מ ברבית אסור מדכתיב כל דבר. ובעה"ת הוסיף דאפי' בנו אסור ללמד דמשתרשי לי' לאביו המלוה שחייב ללמדו בשכר וכפי מנהגינו שנותנין שכר אף על גמ' אסור ללמד את בנו אם גמ' והעתיקו הש"ך (סקט"ו):

ב) וקשה לי שאם בענין לימוד בנו נדמהו למודר הנאה הלא אפי' מקרא מותר ללמד לבנו של המודר כדאיתא בנדרים. וכתב הר"ן הטעם דהרי מותר לזון בניו ובנותיו. ואם גם בענין בנו דין רבית חמור מדין מודר הנאה. א"כ אפי' גמ' במקום שאין נותנין עלי' שכר ליתסר כמו במלמד למלוה עצמו:

ג) ונראה ליישב דודאי אין ללמוד ממודר הנאה שזן בניו דכתב הר"ן הטעם שכוונתו להנאת בניו ואף דאיהו ממילא מתהני לית לן בה. וברבית שאוסרין כל זמן שמעותיו בידו דמסתמא נותן בשביל הלואתו. א"כ אדרבא לאו לבניו מתכוין רק לאביו שהלוה לו. ומ"מ מותר ללמד בניו במקום שאין נוטלין שכר. דהנה צריך להבין טעם הרמב"ם מדכתיב כל דבר דילפינן מיני' בגמ' לאסור רבית דברים. מ"מ זה אינו אלא בנהנה מזה המלוה לא בלימוד דלאו הנאה הוא. וצ"ל דמ"מ הלוה טורח. והוי כנשך בלא תרבית דאסור מדרבנן. [כמו תרבית בלא נשך דיסו:

מדרבנן. דכל רבית מדרבנן אין אסור אלא משום חרבית] וכן מצאתי בחוו"ד. אך כתב שהרשב"א בתשו' חולק על זה שהתיר [באפשר] שיפרע הלוה חובו של מלוה שלא מדעתו ואף דהלוה מתחסר הרי דס"ל להרשב"א נשך בלא תרבית מותר גם מדרבנן:

ד) ולפענ"ד אין כאן מחלוקת דכבר ביארנו לעיל (סי' קמ"ה אות ג') משום דתרבית עובר המלוה אף אם אינו ע"י מעשיו דמ"מ ממונו מתרבה. אבל נשך שבממון הלוה אין המלוה עובר אא"כ מחסרו בידים. וממילא גם הלוה אף שהעבירה בגופו אינו עובר דכיון שהמלוה אינו עובר גם הלוה אינו עובר עיי"ש. וא"כ כשהלוה פורע חובו של מלוה שלא מדעתו אין איסור משום נשך כיון שהלוה עושה מאליו שלא מדעתו של מלוה. אבל בהא דרמב"ם ששניהם עושים זה מלמדו וזה לומד אצלו. שפיר אסור משום נשך. שאפי' תאמר שהמלוה אינו עושה שום מעשה רק דומם ושומע. עכ"פ כשיושב ללמוד אצלו והלוה מלמדו הוה הלוה שלוחו:

ה) מעתה ניחא דברי בעה"ת במלמד בנו גמ' שאין נוטלין עלי' שכר מותר. כיון דתרבית ליכא דמצות לאו ליהנות ניתנו. גם משום נשך ליכא. שהלוה מלמד בניו של מלוה בלא מעשה המלוה אין כאן איסור נשך כנ"ל. ואין איסור אלא כשהמלוה משתרשי לי' דאז אסור משום תרבית. ואף דבמודר הנאה מותר גם בזה. שאני התם שלבניו הוא מתכוין. משא"כ בזה שאדרבא להנאת המלוה שמעותיו בידו הוא מתכוין כנ"ל. זה ברור. ושלום בין הפוסקים:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה