אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קמב
א) שם במחבר והאידנא מותר. הטעם בזה מבואר בפוסקים דלדידן הוי הכל כדי חייו וליכא למיגזר דילמא אתי למיסרך. וגם לא שמא ילמד ממעשיו שאי אפשר לנו להשתכר אם לא נישא וניתן עמהם. וליכא למיחש שמא ילמד ממעשיו בזה טפי משאר משא ומתן:
ב) ולי יש להוסיף בזה דברים כיון שמבואר בגי"ת ובמל"מ ממשמעות הרמב"ם דבג"ת ליכא למיחש שילמד ממעשיו כיון שאינו עובד ע"ז. משמע דלא חיישי' אלא בעכו"ם שמא ילמד ממנו דרכי ע"ז. ובפרט לפמ"ש (בסי' הקדום) דבלאו חשש זה לא הי' גוזרים לבטל מ"ע של תורה. ובעכו"ם בזמה"ז דקי"ל לענין יי"נ דלאו עובדי ע"ז הם. שוב ליכא למיגזר משום ע"ז. ושוב אין גוזרין לבטל מ"ע של תורה:
ג) הן אמת שבעיקר הדין שכתבו בעל גי"ת והמל"מ דבג"ת ליכא למיגזר שמא ילמד ממעשיו יש לפקפק. שהרי בגוי הדר עם הנכרי בחצר שאוסר עליו דמפרש בגמ' הטעם שמא ילמד ממעשיו ומפורש בהה"מ ובע"ז (דף ס"ד:) שגם ג"ת בכלל. וכמו כן יש לומר ברבית:
ואין להקשות דא"כ דגם בג"ת גזרינן שמא ילמד ממעשיו אפי' יחיד הדר עם ג"ת ליתסר דטעמא דביחיד לא גזר משום דלא שכיח שידור עמו דמסתפי שמא יהרגנו. ובג"ת דליכא למיחש להכי נגזור אפי' ביחיד. לק"מ דביחיד אפי' במקום דשכיח לא גזרו כמו ישראל וגוי בפנימית וישראל בחיצונה דפנימית במקומו מותר אף דשכיח לא פלוג רבנן וכמבואר בתוס' עירובין (דף ס"ה:) בד"ה התם. אבל אין לומר דבג"ח ליכא למיגזר שמא ילמד ממעשיו אלא דלא פלוג בגזירתם ואסרו בתרי אף במקום דליכא גזירה. דלחומרא לא פלוג וכמפורש בתוס' הנ"ל:
ה) אך לפמ"ש (בסי' הקדום) דלא הי' גוזרים חכמים לבטל מצוה של תורה בקום ועשה רק משום חשש שילמד דרכי ע"ז. ובג"ת אף דליכא דרכי ע"ז. הא ליכא מצוה לחסרו. ואדרבא מצוה להחיותו. אבל עכו"ם בזמה"ז דאית בהו תרתי לטיבותא שמצוה לחסרם דאינם מקיימים שבע מצות וליכא למיגזר בהו משום לתא דדרכי ע"ז. ודאי מצוה להלוותו ברבית לדעת הרמב"ם. ולא גזרו רבנן לבטל בקום ועשה כנ"ל ודו"ק:
ו) ויש ליישב לדעת הגי"ת והמל"מ דג"ת מדינא אוסר כישראל שדירתו אינה דירת בהמה. ועירוב לא שייך בי' שאינו מתערב עם ישראל. ואפי' ביטול רשות לא שייך בי' כמפורש בתוס' עירובין (דף ס"ב.) בד"ה ונכרי לא מיגר דעירוב וביטול רשות בדין הוא דלא מהני בגוי דגוי אינו מכיר בהם. ונראה דה"ה בג"ת. וביחיד לא אסור דלא פלוג רו בינו לגוי דלקולא הא אמרינן לא פלוג כמפורש בתוס' הנ"ל: