אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קכד

סימן קכג

ב"ה לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול חסיד ועניו נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה חיים אלעזר נ"י אבד"ק קאליש יע"א.

א) הנה מעכ"ת נסתפק לדעת הנקה"כ שהסכים עם הדרישה במומר. דנאסר ע"ז שלו תיכף כשעשאה. ולמד מהרמב"ם דעובד ע"ז הוא כגוי לכל דבריו. ומראי' זו למד מעכ"ת דה"ה דיש לו ביטול. ולא כן עמדי. דהנה דינו ג"כ כישראל לכל דבריו. והוא ש"ס ערוכה בפ' החולץ (מז:) טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. ואמרינן שם למאי הילכתא דאי הדר בי' וקידש בת ישראל. ישראל מומר קרינן בי' וקדושיו קדושין. ובקדושין (דף י"ח) ודילמא ישראל מומר שאני. ומזה למדו הפוסקים (בסי' רפ"ג) דמומר יורש את אביו ישראל ד"ת. ובדין מומר אם זוקק ליבום דיש פוסקים שאינו זוקק משום דקנאים פוגעין בו כמו בבא על ארמית ובמקום ערוה קאי. הרי דס"ל דינו כישראל בעצמותו שזוקק ומ"מ דינו כעכו"ם ג"כ דקנאים פוגעין בו וממילא אינו זוקק. ובנ"ד יש לנו ראי' מהש"ס ע"ז (דף נ"ג) ואי משום הנך דמעיקרא בביטולא בעלמא סגי להו אלא מדפלחו ישראל לעגל כו' והרי באותה שעה היו מומרין כדאיתא בשבת (דף פ"ז) כל התורה כולה כאן וישראל מומרים כו'. ואף דלאחר שחזרו ישראל בתשובה הוי ע"ז של ישראל. מ"מ לא הוי אלא כע"ז שזכה ישראל דמה"ת יש לה ביטול להרמב"ן:

ב) גם מ"ש מעכ"ת דמשכחת ע"ז של ישראל דבאותו דבר לא חשיב מומר. הלא משעה שעשאה עובר בלאו דלא תעשו לכם. מיהו הא יש לדחות לפמ"ש במשנת חכמים הן בחילול שבת הן בע"ז אפשר דלא חשיב מומר באיסור לאו. וראייתו מפ' כלל גדול הזיד בלאו ושגג בכרת חייב חטאת ואי חשיב מומר האיך מייתי קרבן (וראייתו אינה מכוונת דמי אמר לו שהי' בפרהסיא] ובאמת לפי דעתי גם ראי' ראשונה (שבסוף אות א') היינו יכולין לדחות דהי' שם גיפוף ונישוק. שמח בלבו. וכל אלה לא חשיבי מומרים לדעת המשנת חכמים:

ג) אולם לדעתי אף אם נודה לו בשבת. אבל לא בע"ז דכל שמאמינים בה בלב הוי מומר. ועי' בע"ז (דף נ"ד.) ברש"י ד"ה ודאי ישראל הוה ופלח לה ברצון שפי' א"א שלא יהי' אחד שנוטה לבו אחר ע"ז. ומשמע שם דהוה תחילה מומר ואח"כ פלח לרצון. ודאי גם בגיפוף ונישוק וכיוצא חשיב מומר:

ד) מכל הנ"ל לדעתי הדבר ברור דע"ז של ישראל מומר אין לו ביטול. ואף הדרישה והנקה"כ מודים בזה. ומה שיש להסתפק. במומר שעשה ע"ז ולא עבדה דנאסרת מיד יש לספק אם יש לה ביטול [ומשמע ני מהט"ז (סי' קל"ט ס"ק א') דטעמא דדרישה דישראל אין חזקה שיעבוד א"כ ודאי אין לה ביטול. אולם בזה יפה כתב הט"ז דאין לנו לדרוש טעמא דקרא]. וי"ל דתלוי במחלוקת התנאים בתוספתא שהביא הר"ש (פ"ה דכלים משנה י"א) בכלי שיש לו דין כלי חרס ודין כלי מתכות אם נטמא בתורת כלי חרס אם מטמא ככלי מתכות. וכן להיפוך רבי מטמא ור' ישמעאל בר"י מטהר. ולפי הכלל הלכה כרבי מחבירו אף בזה נראה דאין לו ביטול. ולפי"ז יש להביא ראי' קצת לדעת הדרישה והש"ך דקשה בש"ס הנ"ל מדפלחו ישראל לעגל גלו דעתיהו דניחא להו ושלוחתייהו עבדו. וקשה הא אין שליחות לנכרי. וביותר קשה לפמ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן דלא מיקרי ע"ז של ישראל אא"כ עבדה על ידו או ע"י שלוחו. ומה מועיל ע"י שלוחו הא אין שליחות לנכרי. ועי' אבני מלואים (סי' ה') ותי' התוס' רי"ד ע"ז אין מספיק לשיטת הרמב"ן ההוא] ולדעת הדרישה והש"ך דמומר דינו כגוי וגוי לגוי יש שליחות וחשיב כאלו עבדה בעצמו ואין לה ביטול. דמ"מ ישראל הוא. וכעין דברי רבי בתוספתא הנ"ל. אשים קנצי למלין:

ידידו הדו"ש הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה