אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קכ

סימן קיט

א) שם (דף נ"ט:) אמר רב אשי האי נכרי דנסע לתמרא דישראל בכוונה אע"ג דלזביני' לנכר אחריני אסור שרי למישקל דמי מההוא נכרי מאי טעמא מיקלא קלייה אמר ר"א מנא אמינא לה דתניא נכרי שניסך יינו של ישראל שלא בפני ע"ז אסור ור' יהודה בן בבא ור"י בן בתירה מתירין משום שני דברים אחד שאין מנסכין יין אלא בפני ע"ז ואחד שאומר לו לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי. והנה הסוגיא תמוה טובא כיון דהטעם בפשיטות משום דמקלא קליי' מאי ראי' מייתי מהתם. ועוד כיון דקי"ל כת"ק שם א"כ אין ראי' כלל ועיין בר"ן:

ב) והנלפע"ד לתרץ דהנה הראשונים נתקשו במה דאמרינן דטעמא דסתם יינם אסור משום בנותיהם. ומצינו דאסור משום חשש ניסוך דלמה לי הני תרי טעמא. ובשלמא טעמא דחשש ניסוך צריכין דמטעמא דבנותיהם לא הי' אסור רק בשתי'. אך כיון דיש טעמא דחשש ניסוך א"צ טעמא דבנותיהם:

ונראה לי בהקדם מה דאמרינן בש"ס חולין (דף מ.) דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה. ועיין בתוס' דלא חשיב מעשה רק אם עושה שינוי כגון שחיטה אבל בלא שינוי לא חשיב מעשה. והנה לפי זה לכאורה קשה היכי מצי נכרי לנסך יין של ישראל בשכשוך ידיו הא שכשוך לא חשיב שינוי כלל דמאי שינוי יש. וא"כ לא חשיב מעשה והיכי מצי אוסר הא בלא מעשה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. אך נראה עפימ"ש התוס' גיטין (דף נ"ג:) דאי היזק שאינו ניכר שמי' היזק אין לך שינוי גדול מזה ועי"ש דגם היכא דנאסר באכילה לבד חשיב שינוי כגון בתרומה ונטמאה. א"כ ה"נ כיון דבשתי' נאסר משום בנותיהם. דלענין איסור משום בנותיהם לא בעינן כוונה. ולא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש התוס' ב"ק (דף ק') עיי"ש. וכיון דנאסר משום בנותיהם א"כ אין לך שינוי גדול מזה. וע"כ מצי לאוסרו גם בהנאה מחמת הניסוך דאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה כנ"ל. אמנם כל זה למאי דאמרינן טעמא דבנותיהם שוב שייך חשש ניסוך כנ"ל. דבלא"ה לא שייך ניסוך כנ"ל ומתורץ הקו' הנ"ל:

ד) אך אכתי לכאורה י"ל ממה דאמרינן בש"ס בסוגיין ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא אידרי נכרי ושקלי' קפץ ואחזה בתוך היין שלא תשתקע אמר להו רב אשי נקטוה לידי' כי היכי דלא לישכשוך בי' וברצוה עד דשייפא [כי היכא דלא לשכשך ולאסור בהנאה שאין מנסכין אלא ע"י שכשוך. וברצוה עד דשייפא כפו החבית לצד אחד עד שנשפך יינך לתוך כלי אחר שימשך היין מן הנכרי ואח"כ יוציאנה ותהא מותרת בהנאה החבית דכל זמן שידו תחובה ביין אם יוציאנה אי אפשר לשמור שלא ישכשך. פירש י] עיי"ש ולפי הנ"ל מה בכך שישאר היין הא בזה כיון דבשעה שנתן ידו בתוך היין נאסר בשתי' וא"כ שוב אף שישכשך אח"כ או יוציא ידו בכוונת ניסוך לא הוי שינוי ולא מצי אוסר במה שיוציא ידו בכוונת ניסוך דלא הוי ע"י מעשה כנ"ל. ושוב אין אדם אוסר דבר שאינו שלו:

ה) אך ז"א עפימ"ש התוס' ב"ק (ק':) גבי שרץ דחשיב היזק שאינו ניכר כיון דאינו יודע אם הוכשר עיי"ש. אבל בלאו הכי הוי ניכר במה שאנו רואין השרץ מונח על הפירות. וא"כ ה"נ זה גופא דנוגע ביין זה חשיב ניכר. ובלא"ה צריכין לומר כן דהא כיון דקי"ל דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק א"כ לא חשיב שינוי מה שנאסר מקודם. רק ע"י זה שראינו שנוגע ביין עי"ז חשיב ניכר כנ"ל. וא"כ שפיר אמרינן בש"ס שם דאם יוציא היד וישכשך. אזי נאסר היין משום ניסוך. דכיון דיהי' ידו בתוך היין הוי ניכר והוי שינוי ומצי אוסר ע"י המעשה כנ"ל. [הגה. לכאורה יש לפקפק דעד כאן לא קאמרי התוס' דהיכא דנאסר אין לך שינוי גדול מזה אף דאינו ניכר השינוי היינו רק למ"ד היזק שאינו ניכר שמי' היזק. נוכל לומר ג"כ שינוי שאינו ניכר שמי' שינוי. אבל לדידן דקי"ל היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק אין לנו ראי' מדברי התוס' דשינוי שאינו ניכר שמי' שינוי. אך יש להביא ראי' מתוס' שבת (נ"ח. ד"ה אע"פ) דהא דכפה שנתנתו לספר טהור מן המדרס אע"פ שלא עשתה שום שינוי מעשה כיון דנאסר בהנאה ע"י כן חשיב כשינוי מעשה עי"ש ואף דאיסור שבו אינו ניכר. המגיה):

ו) ולפי דרכינו הנ"ל יתיישב על נכון מה שמובא בתוס' ע"ז (ס"ד:) גירסת רש"י דמשום הכי אין מפקידין יין אצל גר תושב דאין מקפיד על מגע נכרי. והר"ן ז"ל תמה דא"כ אמאי בג"ת יינו כשמנו ואינו אסור בהנאה הא יש חשש ניסוך. ולהנ"ל דבאמת הא דנכרי יכול לנסך היינו משום דנאסר ע"י הנגיעה עכ"פ בשתי' משום בנותיהם אף דאין אדם אוסר בלא מעשה כנ"ל. וכיון דנאסר בשתי' שוב הוי שינוי והוי מעשה ונאסר בהנאה כנ"ל. א"כ הכא כיון דסוף סוף כבר נאסר בשתי' משום דיינו כשמנו. א"כ שוב לא מצי נכרי לאסור כלל דלא הוי שינוי ולא הוי מעשה ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו בלא מעשה כנ"ל:

ז) ועפי"ז מרווח לן סוגיית הש"ס הנ"ל דמיקלא קליי' דלכאורה יש להבין האיך שרי למישקל דמי הא מדאורייתא הנכרי פטור דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק וא"כ הוי מדאורייתא דמי יין נסך. דהא כיון דמדאורייתא לא חיישינן לניסוך א"כ הוי היזק שאינו ניכר. וכיון דרבנן חיישי לניסוך א"כ חשו לאיסור דאורייתא ומדאורייתא שוב הוי דמי יי"נ דמדאורייתא פטור דהוי היזק שאינו ניכר כיון דמדאורייתא לא חיישי' לניסוך כנ"ל:

ח) אך נוכל לומר דזה סייעתא דר"א משם כיון דסובר הת"ק דיכול לאסור וע"כ מטעמא דכיון דעשה מעשה אסרה. והיינו כיון דנאסר בשתי' משום בנותיהם כנ"ל ע"כ הוי שינוי והוי מעשה. א"כ כל זה מדרבנן אבל מדאורייתא דלא שייך בנותיהם ממילא אינו יכול לאסור כלל דלא הוי מעשה כיון דלא הוי שינוי וא"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בלא מעשה ורק מדרבנן אוסר. ומדרבנן שוב חייב לשלם דהוי היזק ניכר דמדרבנן חיישינן לניסוך כנ"ל. והרי ניכר הנגיעה כנ"ל:

ט) ועפי"ז נתיישב לנו המחבר התמוה (בסי' קכ"ו סעיף ז') גבי נגע הנכרי בקילוח היורד מן הגת דפסק דאם יש ס' בזגים וחרצנים שבגת מותר משום רואין. וזה תמוה עי"ש בש"ך דכיון דניצוק חיבור א"כ הוי כנוגע בכל היין. והיכי שייך ס'. אך להנ"ל ניחא. דהנה הרמב"ם ז"ל פסק דבכל הדברים שאין נאסרין אלא בשתי' לא אמרינן ניצוק חיבור. וא"כ לכאורה קשה היכי יכול לאסור ע"י ניצוק הא העיקר הטעם דיכול נכרי לאסור כיון דבנגיעתו נאסר בשתי' משום בנותיהם כנ"ל. והכא בניצוק דלאיסור שתי' לא אמרינן ניצוק חיבור. א"כ שוב נימא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כנ"ל. אך צ"ל הטעם דנאסר עכ"פ משום תערובות בשתי'. וכיון דנאסר בשתי' שוב נאסר בהנאה ע"י ניסוך כנ"ל. וא"כ שפיר פסק המחבר דהיכא דיש ס' דלא שייך תערובות לא שייך כלל ניצוק כנ"ל סימן קכא הלכות עבודה זרה ב"ה אור ליום ב' בא תרמ"ה לפ"ק פה סאכטשאב. שוי"ר לכבוד ידי"נ הרה"ג החו"ב משנתו זך ונקי החסיד כקש"ת מו"ה יצחק הכהן נ"י:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה