אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן פג

סימן פב

א) בש"ע (יור"ד סי' ק"ה) פסק המחבר דבשר בחלב חשיב איסור מחמת עצמו לענין שתאסור חברתה בנגיעה. והט"ז בשם מהרש"ל הקשה על זה מהא דאם לא ניער ולא כיסה דאינה אוסרת חברתה ובש"ך כתב דלפי האמת למסקנא בלא ניער כלל נמי אסור. וסותר למה שפסק רמ"א (בסי' צ"ב). ואף דקי"ל דחם בחם בלא רוטב אף בקדירה ותחתיהם רוטב אינו אוסר. מ"מ כדי נטילה יאסר:

ב) ונראה דהנה בשלהי תמורה הנקברין לא ישרפו וחשיב שם בב"ח מכלל הנקברין. ובגמ' מ"ט משום דנקברין אפרן אסור כו'. ולכאורה קשה למ"ד אפשר לסוחטו מותר כיון שאח"כ אין בו כדי נתינת טעם. שהרי האפר אינו נותן טעם. ואילו הי' הבשר נעשה אפר והחלב נשאר חלב הי' מותר. וכ"ש השתא ששניהם אפר ולא שייך בהו נתינת טעם כלל. ודוחק לומר דמתני' כר' יהודה ואינהו כרבנן. ועוד דמדסיפא ר' יהודה רישא לאו ר' יהודה. ועוד דא"כ אמאי לא פסקו כסתם משנה. ועוד דאפי' למ"ד אפשר לסוחטו אסור מ"מ אם יצא כולו כולי עלמא מודו דמותר להתוס' ושאר פוסקים הנ"ל. אלא שאם נשאר בו קצת מסייע אחד לחבירו. משא"כ הכא שנתבטל מתורת חלב לגמרי וכל אחד נתבטל מכח שהאוסרו נעשה אפר:

ג) ונראה ליישב דהנה נבילה שאינה ראוי' לגר אינה קרוי' נבילה. ואילו באיסורי הנאה אפי' האפר אסור. ואם מעולם לא הי' ראוי לאכילה אינו אסור בהנאה. וכן מוכח מחמץ נוקשה דאינו אסור אי לאו דגלי קרא ואע"ג דהוי איסור הנאה אפי' לחזקי' וצ"ל החילוק דבאיסורי הנאה כיון שמעיקרא נאסר בהנאה אין האיסור פוסק. משא"כ באיסורי אכילה אף מעיקרא לא נאסר רק האכילה והשתא לאו אכילה הוא:

ד) ובזה ניחא מה שפסק הרמב"ם דבב"ח וכלאי הכרם אף אם נפסד מאוכל אדם חייב עליו. משום דמעיקרא הי' חייב עליו שלא כדרך אכילה. משא"כ בשאר איסורי הנאה אע"ג דמעיקרא הי' אסור אף בהנאה. מ"מ אם נהנה אח"כ אינו לוקה. שהרי הרמב"ם סובר דעל הנאה אינו לוקה. וה"ה בבב"ח דמעיקרא נאסר אפי' ליהנות מן האחד לבד. כגון אם ימכור ואחד חוץ מדמי השני. ה"ה אח"כ אפי' נפרדו זה מזה לגמרי נשאר איסור הנאה שבו. וכל זה לדידן דקי"ל דבב"ח אסור בהנאה. אבל לאיסי בן יהודה דמתיר בב"ת בהנאה וכן בבב"ח דרבנן דמותר בהנאה אם נפרדו זה מזה מותר:

ה) והנה בטפת חלב שנפלה על החתיכה לדידן דקי"ל דחם בחם אפי' בקדירה אם כולה חוץ לרוטב אינו אוסר אלא כדי נטילה ואין הרוטב מסייע להבליעה. א"כ הוי כצלי וטיגון דאינו אסור אלא מדרבנן. בזה אם נפרדו כ"ע מודו דמותר שהרי מעיקרא לא נאסרו אלא לאכול שניהם יחד שאם אוכל אחד הרי נפרד ומותר ודו"ק. אך בנשאר מקצת בזה פליגי רב ושמואל. והא דפריך לרב מזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב. ומשמע דאי אפשר לסוחטו מותר הוה ניחא. היינו משום דא"כ הוה מצי למימר דסובר כאיסי בן יהודה דמתיר בב"ח בהנאה ודו"ק. והר"ן שכתב דלא אמרינן חנ"נ אלא דרך בישול. וע"כ לומר דטפת חלב שנפלה על החתיכה דרך בישול חשיב. משום דאזיל לטעמי' דהבל לחות הקדירה מוליך האיסור בכל החתיכה והוי כבישול:

שו"ר בחוו"ד (סי' צ"ב) שתירץ קושית הט"ז על המחבר הנ"ל משום דלא הוי דרך בישול ולא הוי איסור מחמת עצמו. ותמיהני עליו שהרי בגמ' אמר רב דכיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשה נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה. ואם אינו אסור מחמת עצמו יחשב אינו מינו כמ"ש התוס' להשיג על הרשב"ם שכתב דלמ"ד מב"מ לא בטל צריך שני פעמים ששים. והתולדה שהוציאו התוס' מזה לענין תבלין הבלועין מדם קי"ל להלכה. והש"ך (בסי' פ"ז) כתב כן במעמיד לבד. והוא רצה לומר שם דאפי' בבב"ח גמור לא חשיב איסור מחמת עצמו לענין מעמיד. והיינו משום דקיל טובא ויש אומרים דאפי' בס' בטיל:

ז) עוד ראיתי להחוו"ד שכתב דאפי' אם הטעם דהבל לחות מוליך האיסור בכולה לא חשיב איסור מחמת עצמו. ולדבריו האיך אמר הר"ן דאם אינו דרך בישול לא אמרינן חנ"נ ותו לא מידי:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה