אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן סד

סימן סג

א) כתב הט"ז (סי' נ"ח ס"ק ב') דלדעת הרשב"א דמכשיר בהלכה אף אם ידוע שנתרסקו אברי' דתלינן שלא הגיע הריסוק עד שתטרף בו. וכתב הט"ז דאם לא נודע שנפלה כשירה ג"כ אף שרואין שנתרסקה דתלינן השינוי בדבר אחר וכוונת דבריו אף שאינה יכולה לעמוד ולהלוך. דבעומדת והולכת מפורש ברשב"א דכשירה אף שאין תולין השינוי בדבר אחר אלא שלא הגיע הריסוק עד שתטרף בו ודו"ק. ועיין בט"ז שכתב דאף דהרשב"א אוסר בנחמרו בני מעי' אף שלא נודע שנפלה לאור היינו משום דהתם לא שכיח שתאמר בלא נפלה לאור יע"ש:

ב) וקשה לי לשיטת הט"ז דהא הרשב"א מביא ראי' לדינא דאפי' לא נודע שנפלה לאור חוששין דאל"כ אלא דשכיח מידי אחרינא אפי' בנפלה לאור נתלה בדבר אחר דבהמה בחזקת היתר עומדת. וא"כ ה"נ אם תולין באין ידוע שנפלה בדבר אחר. אף בידוע שנפלה נתלה הריסוק בדבר אחר:

ג) אולם באמת הוכחה זו של הרשב"א לכאורה אינו מובן דהא בנפלה לאור לחוד צריכה בדיקה כמ"ש הרשב"א בתה"ב ומוכיח הר"ן מהא דאין ריאה לעוף לינפל וליחמר דהיינו לענין שא"צ בדיקה ומוכח דשאר אברים צריכים בדיקה וממילא אף בדיעבד מעכב הבדיקה וכמ"ש הרשב"א בתשו' בכמה מקומות. וכן יש להוכיח לשיטת הר' יונה שפסק הרשב"א דבכל מידי דשכיח להיתר כמו לאיסור אפי"ה אזלינן לחומרא אם לא היכא דשכיח להיתר יותר. וכההוא דשגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח. וא"כ כיון דצריכה בדיקה על כרחין דלא שכיח להיתר יותר. דאל"כ אף לכתחילה לא הוה צריכה בדיקה וכההוא דשגרונא שכיח כו'. ועל כרחין דשכיח לאיסור כמו להיתר וממילא אף דיעבד מעכב הבדיקה. וכיון דהבדיקה מעכבת. ממילא אף כשתולין השינוי מראה בדבר אחר בלא נודע. מ"מ בנודע שנפלה לאור עכ"פ ליכא בדיקה לריעותא דנפולה שוב מצאתי שהרגיש בזה הט"ז (סי' נ"ב סק"ט)

ד) וליישב הוכחת הרשב"א נראה. דהנה הרשב"א שם הוכיח מהוריקה כבד כנגד בני מעיים דבדין זה קאי שם יע"ש. ובזה האיסור משום דמסתמא הבני מעיים נחמרו. ואף דחזינן שהבני מעיים לא נחמרו תולין שעדיין לא ניכר בהם. וא"כ אי אפשר להטריף מחמת שצריך בדיקה. דהא חזינן שהבני מעיים לא נחמרו והרי הי' בדיקה להבני מעיים. והא ודאי דאם נאבד הכבד כנגד הבני מעיים כשר לטעם הרשב"א שכתב דודאי הבני מעיים ג"כ נחמרו אלא שאינו ניכר בהם עדיין. וזה אמרינן רק מחמת ההכרח שהכבד נחמרה ועל כרחין ששלט גם בבני מעיים. אבל מסתמא הא חזינן שלא נחמרו הבני מעיים וזה פשוט, ועל כרחך אתה בא להטריף מחמת שרואין שנחמרה הכבד. ושפיר הוכיח הרשב"א. וכן מה שכתב שם בריאה דעוף דירוק ככרתי כשר מדר' נתן אף בידוע שנפל היינו משום דריאה דעוף א"צ בדיקה שצלעות מגינים:

ה) אולם בחי' הרשב"א משמע דאף ריאה דבהמה ירוקה כשירה מדר' נתן. גם מהא דכתב הרשב"א בכבד דעוף בייתי שיש במינו מדברי אין השינוי אוסר בכבד אם הוא ירוק ככרתי דמדבריים כבדן ירוק. ואפשר שכבד זה אתרמי ג"כ כך דכל שיש במינו מדברי כך לפעמים אתרמי אף בבייתי כן עי"ש. והקשה הט"ז דהא מ"מ הבדיקה נעדרת כיון דלא ידעינן האיך היתה מתחילה. ואדרבה רוב פעמים היתה כמו שאר בייתות:

ו) אשר על כן נ"ל ליישב דברי הרשב"א. והנה ז"ל בתה"ב הארוך שאם אתה אומר שכל שלא נודע שנפלה לאור תולין בחולדות או במקרה אחר שאינו פוסל. א"כ אף כשנפלה לאור נמי נאמר כן דרובא דאורייתא. דרוב בהמות כשירות הן. וירקות זה אני אומר לא ירקות הפוסל הוא אלא ירקות שאירע בכבד מן התולדה וגדולה מזו אמרו דאף בנקב שבבני מעיים שעכ"פ פוסל אם הי' מחיים אפי"ה תלינן בזאב ובידא דטבחא אע"ג דהתם דוקא בדאיכא קמן מידי דנתלי בי' כזאב וידא דטבחא דממשמשי בהו. התם הוא דאיכא מידי דפוסל עכ"פ אי איתי' מחיים דבהמה. אבל הכא דליכא מידי דפוסל דהא ירקות לא פסול ואפי' אתי' מחיים אם הי' מחמת תולדה או מחמת חולי. א"כ אפי' ליכא קמן מידי למתלי בי' כיון דלאו מידי דפסול הוא עכ"פ נתלי להקל. אלא ודאי ירקות שבלב וקורקבן וכבד ואדמימות שבשאר בני מעיים מילתא רחיקא הוא אלא על ידי אור. ולהכי לא תלינן אלא במצוי. וכיון שכן אף בשלא ראינו שנפלה לאור ונחמרו בני מעי' עכ"ל.

ז) ודבריו אינם מובנים כלל במ"ש לחלק בין ספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה לספק מחמת חולי ספק מחמת האור. ועיין בחי' רשב"א פ"ק דחולין שפסק כדברי הר' יונה דהיכא דשקולין תלינן להחמיר. והביא ראי' מההיא דמשגרא כרעא וטעמא דשגרונא שכיח טפי. הא לאו הכי תלינן להחמיר בפסיקת החוט. הרי דאף בשאר ספיקות תלינן להחמיר:

ח) ונראה לפרש דהנה צריכין להבין סברת הר' יונה הנ"ל דספק טריפה תלינן להחמיר ומייתי לה מהא דאמרו כל ספק בשחיטה פסולה עיי"ש. דמה ענין זה לזה. דהכא מעשה המתיר נעשה בודאי ואיסור טריפה ספק אם חל כלל. ונראה עפ"י המבואר בפרק כסוי הדם (פ"ה:) דהשוחט טריפה ומצא בה בן ט' חי דהולד אסור אף דהולד אינו טריפה והוא ניתר בשחיטת אמו משום דשחיטת אמו שחיטה שאינה ראוי' ושחיטה שאינה ראוי' אינו מתיר באכילה לכ"ע. וכיוצא בזה כתבו הר"ן והריטב"א בחי' פרק חלק בהא דבהמה חצי' של עיר הנדחת דאסורה כולה משום דמעורב בה סימן אחד שהוא שחיטה שאינה ראוי' יע"ש. ולפי זה בכל טריפה יש בה איסור שאינו זבוח ג"כ כמו בולד טריפה הנמצא בה ובחצי השני שאינו של עיר הנדחת. ועל כן הוי ספק בשחיטה:

ט) אולם יש לפקפק בזה דכיון דמשום טריפה אינו אסור. ממילא הוי שחיטה ראוי' ודאית. ובזה חילק הרשב"א דדוקא בספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה בעינן דאיכא מידי למתלי בי'. דאל"כ הוי ספק שמא קודם שחיטה ונמצא דהי' שחיטה שאינה ראוי'. ואין לומר דהוי שחיטה ראוי' ודאית כנ"ל. דזה אינו דאם הי' קודם שחיטה הרי בשעת שחיטה היתה טריפה ודאית. והי' יכול לברר אז שהוא טריפה שיבדקו תיכף והי' שחיטה שאינה ראוי'. ועל כן הוי ספק בשחיטה. והוא הדין בההיא דמשגרא כרעא בתרייתא דאי לאו דשגרונא שכיח טפי הי' אסורה דשמא חוט השדרה אפסיק והי' אפשר לברר אז דאפסיק חוט השדרה והי' שחיטה שאינה ראוי'. אבל אם היינו אומרים דשינוי מראה דבני מעיים יש לתלותן בדבר אחר. א"כ אף בנפל לאור נתלה בדבר אחר דלא הוי ספק בשחיטה כיון דהיתה מותרת בשעת שחיטה משום טריפה ולא הוי שחיטה שאינו ראוי'. והיינו דדייק הרשב"א ואמר דהתם איכא מידי דמטריף עכ"פ. ופי' דאפשר דבשעת שחיטה יש לברר שהוא טריפה ודאית ודוק. [סברא זו הנה היא גם בסי' כ"ב אות ו' עיי"ש. המגיה]

י) והשתא לא קשה מה שהקשה הט"ז דאפי' איכא למתלי ירקות בדבר אחר טריפה משום דצריך בדיקה ואי אפשר. דזה אינו. דדוקא לפי האמת דאפשר לברר בבדיקה שהוא טריפה ודאית. על כן צריך בדיקה ומעכבת דהוי ספק בשחיטה. משא"כ אי לא הי' אפשר לברר שהוא טריפה ודאית לא הי' ספק בשחיטה. והוא הדין בכבד בייתי שיש במינו מדברי אין הירקות פוסל כיון דאי אפשר לברר טרפותו כשהוריק אין הבדיקה מעכבת ודו"ק:

יא) נחזור לדין נפלה מן הגג דבזה שפיר י"ל דאסור משום דצריך בדיקה. דבנפלה מן הגג ודאי הבדיקה מעכב אף בדאי אפשר לברר בשעת שחיטה שהרי שחטה בתוך מעל"ע טריפה משום דבתוך מעל"ע לא מהני בדיקה דאפשר שעדיין אין הטריפות ניכר בה כמ"ש הרשב"א בחי' ובחה"ב. וא"כ הא דאסור כשנראה בה ריסוק משום דהיתה צריכה בדיקה:

יב) ואין להקשות מהא דכתב הרשב"א בחהבה"א (דף נ"א) בהא דאין ריאה לעוף לינפול דהיינו לענין שא"צ בדיקה. אבל אם ראינו שנתרסקה טריפה ולא תלינן הריסוק במידי אחרינא. אף דהתם א"צ בדיקה. לק"מ דלתירוץ זה שם ס"ל דבנפלה לאור אסורה אם הוריקה ככרתי אף דבלא ראינוה שנפלה מותרת כמפורש בגמ' ירוקה כשירה מדר' נתן. ועל כרחין לתי' זה ס"ל דלא דמי נפלה ללא ראינוה שנפלה ובתירוץ הב' שם כתב שהוא סיוע למ"ש למעלה ראי' לדברי הגאונים. ועי' בנקה"כ ובחב"ש (סי' נ"ב) ובקצר פסק כתי' הא'. ולפי"ז שאני לי' בין ראינוה שנפנה ופסק כן לחומרא וכמ"ש בתב"ש שם. ומ"מ אין הטעם בזה משום דהבדיקה מעכבח וכקושית הט"ז. דהא התם בעוף קאי דא"צ בדיקה לריאה. אלא משום דראינוה שנפלה תלינן הריעותא בנפילה. וזה סברת הרא"ה והר"ן שסוברים בלא נפלה לאור לעולם מותרת אף שנשתנית במראה. ואעפי"כ כתב הר"ן דעוף שנשתנית במראה הריאה אסורה בראו שנפלה ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה