אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ס
א) כתב הב"י (סוף סי' נ"ו) אהא דכתב הטור דאם נשבר העצם במקום צוה"ג וחזר ונקשר דצריך בדיקה בצוה"ג. דחיישינן שמא נפסק אחד מן הגידין. ותמוה לי מאד דהא בבהמה בעינן רוב בנין ורוב מנין. ואין לומר דבעופא קאי. דלפי מה שהסכימו הכנה"ג והמעד"מ בכוונת הב"י דאנו בקיאין בבדיקה זו ואפי' בעוף. והא ודאי דאפי' בהמה צריך בדיקה שמא נפסקו רוב בנין ורוב מנין. וא"כ מאי אריא עוף דנקט. וטפי הוה ני' לאשמעינן בבהמה ודו"ק:
ב) ואשר אחזה ליישב בזה עפימ"ש לעיל (בתשובה הקודמת אות ה') בטעמא דנשבר העצם במקום צוה"ג ויצא לחוץ דכשירה להרי"ף והרמב"ם ולא אמרינן דהוי כחתוך לגמרי במקום הזה והרי נחתכו צוה"ג. הוא משום דאפשר שתבא לכלל היתר שיחתוך למעלה מצוה"ג. ובזה לא שייך טעם הר"ן שהתחילה כאב בבהמה. שהרי עדיין לא התחיל הכאב שלא נחתכו הצוה"ג אלא שסופו לחתוך אבל עדיין לא התחיל הכאב. ועל כן אם יחתוך למעלה קודם שיפסקו הצוה"ג יכשיר וממילא אף עכשיו כשירה יע"ש.
ג) ולפי זה יקשה בהא דכתבו התוס' דלהכי לא חשיב לוי יתר עליהן עוף דטריפה בפסיקת אחד מהגידין משום דכשנפסקו אחד מהם סופו ליפסק כולן. עכ"ד. ואכתי קשה לעולא דאמר נחתך למעלה מצוה"ג כשירה. מה בכך שסופו ליפסק כולן הא אפשר לחתוך למעלה מצוה"ג קודם שיפסקו כולן ותקשה לעולא מברייתא דלוי:
ד) וצ"ל דהא דכשר בבהמה בנפסק אחד מהם היינו כשהאחרים בריאים ושלמים. אבל הכא שהאחרים סופם ליפסק והתחיל בהם המכה שפיר מטריף בפסיקת האחד מהשתא ועל כן לא תני יתר עליהן עוף. דבבהמה כהאי גוונא כשסופו ליפסק כולן מטריף ג"כ בפסיקת האחד:
ה) והשתא בנשבר העצם וחזר ונקשר יש לחוש שמא יצא לחוץ. וכיון שחזר ונקשר יכול לקשור יפה ואעפי"כ סופו ליטול כל הגידין ושוב נטרף בפסיקת אחד מן הגידין ועיין לעיל (בתשובה הקודמת אות י"א) במ"ש לפרש קושית הב"י על הטור ותבין. ויצא מזה דאם נשבר העצם במקום צוה"ג וחזר ונקשר ונפסק אחד מהגידין טריפה. והוא דין מחודש נלמד מדברי הב"י שלא הוזכר בשום פוסק: