אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן נב

סימן נא

שאלה. בהמה או עוף שיש רעותא בטרפש הכבד ולא נבדק אם ניקב. אסורה או מותרת:

א) תשובה. נ"ל דיש להתיר מטעם ס"ס. דהנה הר"ן [בד' הרי"ף יא.] הקשה לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב. ומ"מ כסדרן כשירה א"כ ריאה שניקבה בין החתוכים תהא כשירה. כיון דאפשר שתחי' ע"י שתעלה סירכא. וכההיא דגמירי דאי בדרא לה סמא חיי. ותירץ דיש נקבים שאינם ראוים להעלות סירכא וע"כ טריפה מספק. וע"כ כיון שפסק הב"י והש"ך (סי' מ"א ס"ק י"ד) דאם טרפש הכבד העלה קרום מחמת מכה כשר כיון שאין טריפה מחמת עצמו. וא"כ בנ"ד לעולם הוי ספק ספיקא. ספק לא ניקב כלל ואת"ל ניקב שמא ראוי להעלות קרום:

ב) ואפי' לדעת הרמב"ן ס"פ בהמה המקשה [עו.] דמצינו טריפה חוזרת להכשרה יע"ש. וע"כ טרפש שניקב ועלה בו קרום דכשירה. היינו משום דחוזר לכשרותו אבל מתחילה טריפה היתה. וכיון שנשחט קודם שהעלה קרום טריפה היא. ואין כאן רק ספק אחד שמא לא ניקב. נ"ל דכ"ז בטריפה מחמת עצמו דחשובה טריפה. כיון שכמו שהיא א"א שחתי'. משא"כ בטרפש הכבד שאין טריפותו אלא על שם סופו. וכיון שאפשר שתעלה קרום ולא תנטל הכבד כלל ולא תבא לכלל טריפות ודאי כשירה. ע"כ אין טריפותו רק משום שמא אינו ראוי שתעלה קרום וכדברי הר"ן ז"ל. וע"כ לא הוי אלא ספק טריפה כנ"ל. [ועוד מלבד זה הלא הב"י (סי' מ"א) הביא בשם הג"א טעם טריפות נקב בחצר הכבד דחיישינן שמא סוף הכבד לינטל. וע"כ הוי רק ספק טריפה] ובספק ניקב טרפש הכבד הוי ספק ספיקא ע"ש ודוק:

ג) אולם יש לפקפק לפימ"ש המשאת בנימין (סי' ס"א) דטעם דטרפש הכבד שנסרך כשירה משום דתרי רואין לא אמרינן. ומשמע דאף שסופו למות מ"מ כיון דמתחילה צריך שינקב הטרפש ואח"כ ינטל הכבד כיון שלא תעשה טריפה רק ע"י שני דברים לא חשיבה סופה להטריף. דאל"כ מה טעם י"ל בסירכא לשיטת הפוסקים דכל סירכא סופה להתפרק וכן בניקב טרפש הכבד שהעלה קרום. הא כל קרום שעלה מתמת מכה סופו ליסתר וא"כ אחר כל ינטל הכבד. אלא ודאי דאף שינטל הכבד לבסוף כשר כיון דתרי רואין לא אמרינן. וא"כ כל זמן שלא העלה קרום טריפה בודאי אפי' היינו יודעין שסופו להעלות קרום חשיב חד רואין לבד. היינו רואין כאילו ניטל הכבד. אבל הא דסופו לינטל הקרום שיעלה לא חשיב רואין אלא כאילו ניקב עכשיו דממה נפשך השתא ניקב טרפש הכבד ועדיין לא העלה קרום. ואי בתר בסוף אזלת הא לבסוף יסתר קרום שעלה. וא"כ א"צ שום רואין להחשיבו ניקב טרפש הכבד:

ד) אולם לפי דעת הר"ן דלא חשיב טריפה אלא היכא שאין לה תקנה ומוכח לה מדאמרינן גבי בשר שיצא חוץ למחיצתו כטריפה מה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר. א"כ הכי נמי אף שאינה באפשרי שתחי'. מ"מ כיון שאפשר שתבא לידי היתר ע"י שתעלה קרום ונאמר תרי רואין לא אמרינן השתא נמי מותרת. דאל"כ הלא מצינו טריפה חוזרת להכשירה והיכי אמרינן כטריפה כו' אלא ודאי כדאמרן:

ה) וטעמו של דבר יש לומר דראיית המ"ב לא הי' רק לשיטת הפוסקים דטעם הסירכות משום שסופם להתפרק וצריך לטעמא דתרי רואין. אבל לדעת רש"י דסירכא שלא כסדרן משום דמחמת נקב באה והוי קרום שעלה מחמת מכה. יש לומר הטעם כפשוטו דכיון שאין טריפותו מחמת עצמו אף קרום מחמת מכה מתקיים בו. וכמו שהעלה בתב"ש (סי ל"ה ס"ק מ"ז) ע"ש:

ו) מיהו כל זה לשיטת הר"ן. אבל לדעת הרמב"ן דמצינו טריפה חוזר להכשירה י"ל לדעת המשאת בנימין דהוי ודאי טריפה כנ"ל. ומיהו בתב"ש (ס"ק מ"ז) חולק על המ"ב דאין הטעם משום דתרי רואין ל"א רק משום דבדוכתא דאין טריפה מחמת עצמו מתקיים קרום מחמת מכה יע"ש. ולדידי' דברי נכונים דאפי' להרמב"ן הוי רק ספק טריפה:

ז) ונראה לי' ראי' להתב"ש. דהא דעת הרמב"ם בוושט שנהפך במראיו דלא חשיב נבילה רק טריפה משום דאין טריפותו רק משום שרואין כאילו אינו וכמו שביאר הרב בש"ע (סי ל"ג אות י"ד). ואלו בקרום שעלה מחמת מכה בוושט כתב הרמב"ם [פ"ג הכ"א] דהוי נבילה והוא נקוב כשהי' ע"ש. הרי דבקרום שעלה מתמת מכה לאו משום רואין אתינן עלה. אלא חשיב כאילו ניקב ממש. ואמאי כשר בטרפש הכבד שניקב ועלה קרום משום תרי רואין הא חשיב ניקב ממש. אלא ודאי כדברי התב"ש דכשעולה קרום בדוכתא דלא מטרפא אין סופו ליסתר.

ח) מיהו י"ל דהרמב"ם לטעמי' דכתב [פ"ז הט"ו] במראות הפוסלות בריאה דהטעם משום דבשר הלקוי חשיב כאילו אינו. ומוכח לה מדכתיב ומחית בשר חי בשאת מכלל דשאר מקום הנגע תשיב כאלו מת יע"ש. אבל לדעת הרשב"א בתה"א דהטעם משום דסופו לינקב וכן משמע בתוס' במתני' דאלו טריפות בבהמה בד"ה ודרוסת הנץ י"ל דחשיב רואין. וע"כ הוא הדין קרום שעלה מחמת מכה ולא מטרף ג"כ רק משום דסופו ליסתר וחשיב רואין. ובטרפש הכבד שאין טריפותו מוזכר בפוסקים סמכינן אתוס' והרשב"א. כן יש ליישב דברי המ"ב:

ט) ומכל מקום לענין הלכה נראה כמ"ש. כיון דלשיטת התב"ש הוי ספק ספיקא. ולשיטת המ"ב ג"כ לדעת הר"ן הוי ס"ס. יש לומר בטריפות זה שאין טריפותו מוזכר בש"ס. בהפסד מרובה. וכהאי גוונא יש להתיר. בשגם שיש לומר שגם המ"ב מודה להתב"ש דבמידי דלא מטרפה מתרפא יפה וראייתו רק לדעת הפוסקים דסופו להתפרק כנ"ל:

הק' אברהם:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה