אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן מה
א) בגמ' (מו:) ריאה שיבשה מקצתה טריפה וכמה וכו' כדי שתפרך בצפורן כמאן כר' יוסי בן המשולם דתניא איזו היא יבשה [לגבי מומי בכור קאי] שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם. ר"י בן המשולם אומר כדי שתהא נפרכת בצפורן אפי' תימא רבנן וכו' קשה לי לדעת התוס' בכורות (דף ל"ח) דאפי' יש לו רפואה ע"י מעשה חשיב מום קבוע. ולענין טריפות מבואר בסוגיא דכיון דאי בדרי לה סמא חייא לא חשיב טריפה. וא"כ י"ל לרבנן כל שתנקב ואינה מוציאה טפח דם אין לה רפואה כי אם ע"י מעשה. ועל כן חשיב מום קבוע. ולענין טריפות לא יזיק עד שתפרך בצפורן שאז אין לה רפואה כלל:
ב) ונראה מזה כמ"ש לקמן (סי' מ"ט אות ד') דהא דאי בדרי סמא חייא הוא ראי' דלאו טריפה דאם הי' טריפה לא הי' מועיל לה שום רפואה. ועל כן אף דהיובש של אוזן בכור יש לה רפואה. מ"מ יש לומר שהוא טריפה. כיון דלעת עתה הוא יבש כבר נטרפה ואפילו יתרפא לא יועיל:
ג) או לשיטת שאר פוסקים דמשום לתא דנקב דעומד לנקוב וחשיב עומד לנקוב כיון דבלא מעשה יעשה נקב כדמוכח מצוה"ג דעוף דמטריף בפסיקת גיד אחד דסוף ליפסק כולן. ולא אמרינן דסמי' בידן לחתוך למעלה מצוה"ג דכשר לעולא. ולדידן נמי הוי רק ספק טריפה. על כרחין כיון דבלא מעשה יבא לטריפות חשיב עומד לנקוב כיון דקי"ל כרבנן דעומד לנקוב ע"י מעשה לא מהני. על כן חשבינן רק מה שעומד בלא מעשה:
עוד יש ליישב דאפי' לדעת התוס' בכורות דאף שיש לו רפואה ע"י מעשה חשיב מום קבוע היינו בדבר שהוא מום בעצמותו. אבל יובש אין מומו אלא משום דמה שנתייבש חשיב כחסר. דכן מוכח מהרמב"ן שכתב אדברי בה"ג שפוסל יבחה הכבד. וכתב הרמב"ן דכן משמע בבכורות מדחשיב מום. וכוונתי דמריאה יש לדחות דפוסל בנקב משהו. אבל באוזן בכור דשיעור היובש שוה עם שיעור חסר ע"כ יבש הוי כניטל ולא חשיב כניטל רק אם אין לו רפואה כמו בשר שהרופא גורדו דחשבינן לי' כאילו אינו. אבל אם יש לו רפואה. מהיכי תיתי שיחשב כאילו אינו. וע"כ אפי' מום עובר לא הוי: