אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן מג

סימן מב

בעזה"י יום א' בשלח שפעת חיים ושלום וברכה לכבוד ידיד נפשי וידיד ישראל הרב הגאון החריף הבקי נ"י עה"י פ"ה מוכתר במעלות ומדות ישרות מוה"ר חיים אלעזר נ"י אבד"ק קאליש יע"א

א) תשואות חן לכבודו הרמה על אשר שלח לי תשורה ספרו הנחמד. יה"ר שיתקבלו דבריו האמתיים בעולם. ולהראות שדברי מר חביבים לי מאד אפלפל מעט בדבריו הנחמדים. הגם כי אין הפנאי מסכים אתי כעת. אך זה יצא ראשונה בדבר המצוי בכל יום שנמצאתי מחויב להודיעו דעתי הקלושה בדבר המאטלניצעס. שרו"מ מתיר לצורך גדול. אפי' שחור מצרירת דם ורקבון בבשר. משום שתולין שהתולע ניקר בבשר מחיים. ומחמת זה נתהוה הכל. והקרומים לא ניקבו עד לאחר מיתה. ודימה זה לדין בית אפרים במורנא בבועה:

ב) ולדעתי הקלושה א"א להולמו. דמ"ש ממחט בחתוכא דריאה. דכיון דא"א בבדיקה חיישינן שמא ניקבו גם הקרומים. וה"נ בזה דחיישינן שמא ניקב גם הקרומים כיון שראינו שניקב בבשר. ועוד כיון דחזינן שגם הקרומים ניקבו. אלא דתלינן דלאחר שחיטה פריש. וכ"ז כשלא ראינו שום מעשה מחיים. אבל כשראינו שניקב הבשר והקרומים. מה"ת שנתלה לקולא שרק הבשר ניקב מחיים. וכן שמעתי שכתב בס' דע"ק דהא דלאחר שחיטה פריש. היינו דוקא כשלא ראינו שום מעשה מחיים

ג) וביותר לפימ"ש הרב פמ"ג בבועה בדקין ומראה מעבר שני. וכאשר הסירו הבועא והמוגלא עוד לא סר המראה. והטריף. ואם זה בשאר אברים מה יהי' הדין בריאה. ולדעת התב"ש ולב"ש מצד המראה לחוד יש להטריף כשלא סר המראה לאחר שקלפו מהריאה. דכי מכשרינן מראה במוגלא וצרירת דם היינו כשלא נשתנה העור בעצמותו. ואם אמנם כי בזה לענ"ד המיקל לצורך גדול לא הפסיד. אבל לא כשבפנים (רקבון בבשר. אבל כשרקבון בבשר דומה להא דפרמ"ג הנ"ל ולאשר אנו צריכין לדברי הפרמ"ג הוא כשאין נקב אבל כשיש נקב רק לתלות במורנא שרק הבשר ניקב ולא העור. לא אדע שום סברא לזה] ואשר הקיל הב"א בבועה. לפי שבבועה אין רקבון בבשר כי הבועות בריאה בין עור ובשר הם גדלין:

ידידו הדו"ש באה"ר הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה