אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן לז
א) בש"ך (סקי"ג) מדלא נקיט איפכא הולכין אחר היותר גדולה ואם היא הפוכה טריפה משמע דבשניהם שוים טריפה. מכאן קשה לי על הצ"צ שפסק בשני טחולין אחת גדולה ואחת קטנה והקטנה ניקבה בסומכי' כשירה דתלינן שהיא היתרת. ומביא ראי' מקטנה הפוכה כשירה. ומפרש הטעם דתלינן שה א היתרה. ולדידי קשה לי דלפי פירושו דאחת יתרת א"כ בשניהם שוים דטריפה משום דמספקינן מי היתירה. ובוורדא הפוכה דהוא חומרא בעלמא ומהרש"ל צוח ככרוכיא. איך נחמיר עוד בספק וורדא הפוכה (והרי בסי' ל"ט) בספק סירכא בגב או בחיתוך השיב הרשב"א רוב בהמות כשירות והעמידנה בחזקת היתר. מיהו בהא יש לחלק דהכא שהיא ספק טריפות מן הבטן לא שייך לאוקמא בחזקת היתר. בשלמא התם אפי' חימא דטריפה אוקמא בחזקת היתר דעכשיו נטרפה ולא תוציאנה עד עכשיו מרוב וכיון דעד עתה כשירה היתה אוקמא בחזקת היתר דאף עכשיו כשירה. וזו סירכא בחיתוך היא. אבל הכא אין להכשירה מרוב לחוד כיון דיש שינוי מבטן ויצאה מרוב מבטן]
ב) ולפענ"ד נראה דלאו משום ספק יתרת אתינן עלה. דכיון שיש שורש אחד אין להסתפק מי היתרת דחדא הם. רק דאם הגדולה אינה הפוכה הרי רוב הוורדא כתיקונה. וכמו בצמקה אונא שלימה לדעת המטריפין כתבו דה"ה רובא. וכן בוורדא הפוכה. ועל כן בשניהם שוים טריפה ממנ"פ. דהנה וורדא הפוכה דהיא שינתה מקומה יש בה שני פסולים האחד כמו חסר וורדא. והב' כמו יתיר וורדא. שהרי בתוס' יש מטריפין שינתה מקומה פורתא אף דחסר וורדא מכשירין וא"כ ממנ"פ אי מחצה על מחצה כרוב. א"כ טריפה משום יתיר וורדא. ואי אינו כרוב טריפה משום חסר וורדא. ודו"ק היטב בזה:
ג) ועל כן מה שמסיים הש"ך דשינתה תוארה דינה כהפוכה. יש לי לדון בדבר. דבשניהם שוים נכשיר אי מחצה כרוב. דבהא אין טריפותו לדידן דמכשירין יתרת מקמא רק משום חסר וורדא כמ"ש הש"ך סק"ט. ואי מחצה כרוב לא חסר מידי. ואולי ס"ל דמחצה לאו כרוב: