אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן כז

סימן כו

א) בגמ' (מ"ג.) אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא פרש"י בחד לישנא הבריא נתרפא ובחד לישנא ניקב ועור חיצון לית לי' בדיקה והרשב"א השיג על שניהם דלנתרפא לא חיישינן. וראי' ממחט בריאה שלימה דבדקינן בנפיחה וניחוש שמא נתרפא. ועור חיצון יש לו בדיקה לנקב במקום ידוע. על כן פירש דעולא להכשיר בלא בדיקה קאמר:

ב) וקשה לי דהא הרשב"א הוא הסובר במחט בבית הכוסות דצריך בדיקה בחוץ אחר קורט דם. ואם מלחו או הדיחו דלית לי' בדיקה טריפה. ולקורט דם בוושט לית בדיקה בחיצון כמו לענין דרוסה. ויש לומר דדוקא בדרוסה שהחשש שהארס נכנס בהעור שפיר אמרינן כיון דאדום לית לי' בדיקה. אבל לענין ק"ד מבחוץ על העור ניכר אף בחיצון. אך לדעת הרמ"א (סי' מ') דנצרר הדם בעובי הבשר הוא כק"ד. והיינו שנבלע בבשר דאל"כ הוא ק"ד ממש. ואין לומר דהחילוק ק"ד מבחוץ. ונצרר בתוך הבשר. דהא שם שנמצא באמצע הלב עי"ש] א"כ דומה ממש לארס שנכנס בוושט. ושפיר יש לפרש דאין חוששין שמא נצרר בעובי עור חיצון. דלרשב"א צריך לבדוק כמו אתר ק"ד כיון דחשיב כק"ד:

ג) על כן נלפע"ד שדין זה דנצרר הדם הוה כק"ד ליתא בנ"ד. ודוקא בנדון הרמ"א בשם הראבי"ה הדין כן כמו שאבאר בעזה"י. [והנה נדון הראבי"ה שם בלב שנסרך לשומן הלב ובתוך בשר הלב נמצא קורט דם והטריף הראבי"ה. וביאר התב"ש טעמו דראבי"ה כיון דחזינן שנסרך לשומן הלב ובאמצע הלב קורט דם בודאי הי' נקב מאמצע הלב עד החוץ מקום שסרוך לשומן ואעפ"כ אין נראה שום רעותא בין מקום הסירכא למקום הקורט דם. על כרחין שנתרפא עד שאינו ניכר כלל. וא"כ י"ל שגם מבפנים ניקב ונתרפא ואין ניכר) דהנה קשה לי על דין זה דהא לקמן (דף מ"ו) מביא הש"ס ברייתא דשבת דהחובל בבריות שיש להם עורות חייב כשנצרר הדם אף שלא יצא. ובשאר שקצים ורמשים שאין להם עור אינו חייב עד שיצא מהם דם. ומבואר דבאין להם עור אפי' נצרר הדם פטור. וכן פרש"י שם להדיא דבשאר שקצים ורמשים לאו מילתא הוא הך צרירת דם. ודוקא ביש להם עור הוה חבורה שאינה חוזרת אבל באין להם עור הדר בריא. וא"כ איך קאמר הראבי"ה דנצרר הדם בלב הוה כקורט דם. הא שם בבשר ונצרר הדם לאו כלום הוא. ומה זה ענין לקורט דם שודאי יש נקב כיון שיצא הדם:

ד) אך נראה שדברי הראבי"ה נכונים עפימ"ש הרשב"א (פרק י"ד דשבת) דטעמא דשאר שרצים עד שיצא מהם דם דכיון שאין לו עור מי יעכבנו לצאת. ועל כרחין דלא הוה חבורה שאינה חוזרת. והתינח בחובל מבחוץ. אבל במצא נצרר הדם באמצע עובי הלב. שפיר אמרינן דהוי חבורה. ומכל מקום אי אפשר לדם לצאת מאחר שלמעלה ממנו נתרפא ובשר הלב מבחוץ מעכב עליו. ועל כן דינו שוה לשמונה שרצים שנצרר הדם הוה כניקב. וכי היכי דדייק הש"ס בריאה דהאדימה כניקב אי דמי עור הריאה לעור גמור. אבל במחט שנמצאת בוושט (דמצד הסברא הוא כבשר] או בבני המעיים בפנים ונצרר הדם בעובי הנשאר. שפיר כשר. דבזה ראי' מדלא יצא לחוץ שאינה חבורה שאינה חוזרת. ולשיטת רש"י בשמעתא דריאה שהאדימה דדוקא בשמונה שרצים כיון שיש להם עור הוא ראי' מדהאדימה עורו מבחוץ. ליתא לדינו של הראבי"ה אף בקורט דם בעובי הלב. ומבחוץ דוקא קורט דם ממש אבל לא נצרר הדם:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה