אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן נו

סימן נה

ב"ה יום ג' בין פסח לעשור תרכ"ב פה גור, יוגמר לו החתימה לחיים טובים לכבוד הרב הגאון החריף בכל מיני מושכל הבקי בחדרי תורה מו"ה ר' יהושע נ"י אבד"ק קוטנא. יען ה"ה החסיד מו"ה משה מקוטנא אמר לי בהיותי בקאצק בשם כ"ג שרוצה שאכתוב לו חידושים בדבר הלכה ושרוצה לפלפל עמי בכתב וגם אנכי חשקי בזה ועתה פה גור בא אלי האברך מו"ה אלי' והגיד לי משמו דבר תורה במס' יומא (נ"ז) אמרתי להשיבו על דבריו ואבקשהו שיושיבני על כל דבר וגם בדבר השאלה ישיבני הלכה למעשה:

אשר הקשה על התוס' ישנים יומא (נ"ז) ד"ה נותן שתירצו דאינו עובר על בל תוסיף משום שאינו בעצמו והקשה מר דמ"ש מהנתנין במתן אחת שנתערבו במתן ארבע, ולפענ"ד דבריהם פשוטים דהתם הטעם משום דהנתנין על מזבח החיצון שנתנו במתן אחד כיפר, וכן מפורש בתוס' בר"ה לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו וז"ל והלכך כיון שיוצא באחת למה נזקוק לו ליתן ד':

ומה שתירץ על קושיית התוס' ישנים דהכא הוי שלא בזמנו ולא שייך כיון דאילו מתרמי לי' בוכרא אחרינא ושוב בעי כוונה אפי' לרבא, גם אני אמרתי כן לפום רהיטא, אך אין נראה דהא עדיין לא נתן מתנות המזבח ודומה לכהן שהוסיף ברכה עד שלא גמר כל ברכותיו, וקצת י"ל דתלוי במחלוקת רש"י ותוס' בהא דאמר שכולן כפרה בפני עצמו דהתוס' מפרשים ביומא ובפ"ק דשבועות דהיינו לענין נשפך הדם, אבל מ"מ אין אחד מכפר בלא חבירו כלום, נמצא שעדיין לא גמר מצוה עד שיתן מתנות מזבח ואכתי איכא בל תוסיף אך לרש"י שפירש דמתנות דלפני ולפנים מכפרים על טומאה שאירע שם וכן בהיכל נמצא שכפרה אחת כבר נגמרה וי"ל דשוב לא שייך בל תוסיף, ומ"מ גם ז"א דמ"מ לגבי היתר אימורים ליקרבן כולם מצוה אחת שאין האימורין נתרין ליקרב עד שיתן כל הדמים ושוב דומה לכהן:

ולפענ"ד י"ל קושיית התוס' ישנים עפימ"ש התוס' ריש עמוד ב' בסוגיין דהכא כיון דמעיקרא הן שוין במתנותיהן אף רבנן מודים דאמרינן רואין כאילו הן מים וממילא ליכא בל תוסיף, ומוכח דהתוס' ישנים לית להו סברת התוס' ההוא:

ונ"ל ליישב לשיטתו קושיית התוס' גם קושיית התוס' סוף עמוד א' שהקשו מה מייתי קרא דוכלה וכו' ונראה דהנה צריך להבין קושיית ר' ירמי' על רבא ומה הרעש הזה דילמא רבא ס"ל כר' יהודה דהילכתא כוותי' דלא קיימא אלא אדברים הנעשים מבפנים אבל לא בהיכל, ונראה ליישב עפ"י דברי התוס' זבחים (פ"א) ד"ה נתן וכגון דיהיב דמים הפנימים לשם מים כו' וכתבו התוס' שם דאף דרבנן לא ס"ל דרואין כאילו הוא מים היינו לכתחילה אבל בדיעבד אמרינן רואין, וא"כ ניחא קושיית ר' ירמי' דאף דאינו אלא לכתחילה הקשה דיהא חייב ליתן לשם פר לבד ודם שעיר לשם מים, ואם לא יתכפר בדם שעיר וכדברי התוס' בזבחים הנ"ל ושוב יצא המצוה לכתחילה שיתן אח"כ לשם שעיר, והכא אין לומר דלכתחילה אסור ליתן לשם מים דזה לא אמרינן אלא במקום שאסור ליתן סתם אבל הכא הא אמרת דאפי' נותן השתא גם לשם שעיר כשר וליכא איסורא, וכ"ש שאין אסור בנותן לשם מים, וע"כ יתחייב ליתן לשם מים כדי שיצא המצוה לכתחילה, וממילא מיושב קושיית התוס' ריש עמוד ב' דהכא אפי' נותן השתא הדמים למטה גם לשם שעיר סגי כיון דלא קיימי חוקה בחוץ אלא דלכתחילה יתחייב ליתן דם שעיר לשם מים כדי שיצא המצוה לכתחילה שיתן למעלה ואח"כ למטה, וממילא ניחא הא דצריך דוכלה דכיון דלא קיימא חוקה, זה הסדר לא מעכב אף לכתחילה, וראי' מדצריך בפרי החג קרא דכמשפט בפרק כל התדיר:

ונראה להביא ראי' לזה דסוגיין לענין לכתחילה, דאל"כ קשה הא דם הפר מרובה מדם השעיר אלא דלא בטל משום דעולין אין מבטלין זא"ז וילפינן לה מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר, וכתב הר"ן בנדרים דהוא ג"כ משום מב"מ והתינח התם דתרווייהו הגיע זמנם לעלות, משא"כ הכא דדם הפר לבד הוי השתא עולין ודם השעיר אינו עולה עד אחר שהזה דם הפר וכן אח"כ אחר שהזה מדם הפר דם השעיר לבד הוי עולין, אבל אם נאמר דלא קיימי חוקה אדברים שבחוץ ניחא דחשיב שפיר עולין כיון דבדיעבד מהני, ותדע דע"כ מש"ה חשיב עולין דאל"כ קשה כיון שהזה מדם הפר ושוב הוי מתן דמי פר על המזבח הזהב ודם שעיר מתן דמו על הפרוכת ולא הוי מב"מ, וכה"ג פריך בזבחים (כ"ו) כיון דבדיעבד נתנו שלא כמצוותו נתכפרו בעלים כדאיתא בפ"ב דזבחים, ועיין בפי' המשניות להרמב"ם שם חשיב מב"מ:

אמנם שיטת התוס' נראה דאי לאו דקיימא חוקה עלה לא הוי קשיא עלה דרבא ולא הי' צריך ליתן לשם מים, ונראה דס"ל דלא מהני הא דנותן לשם מים אלא בנתן שלא במקומו דלא הוי זריקה ופסול שנתן שם לא פסול הזבח כדאיתא בפ"ג דזבחים ועיין ברמב"ם בהלכותיו] אלא דבעלים נתכפרו, וע"כ בנתנו לשם מים דהוי כחטאת ששחטה לשם חולין דאינו מרצה כדאיתא בס"פ ב"ש ושוב לא הוי זריקה כלל, וכן בנתן במתן אחת שנתערבו בנתנין במתן ארבע דאינו עובר בב"ת משום דרואין אותו כאילו הן מים אף דהוי כחטאת ששחטה לשם חולין דכשירה ושוב עובר בבל תוסיף, לק"מ דהא בריש זבחים פריך על דין זה דחטאת ששחט לשם חולין מכל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ואפי' לשם נכרית נמי פסול, ומשני התם דל נכרית מינה וסתמא לאו לגירושין קיימא הכא כיון שכבר נתן מתנה אחת דבכור שוב אין דמה קיים לקרנות וסתמא לאו לשמה קיימי ולא עבר בב"ת, אבל הכא אי אמרת דבדיעבד כשר כשנתנו שלא במקומו לא מהני במה שנותן לשם מים דהוי כחטאת ששחטה לשם חולין דכשר אמנם מדברי הרמב"ן במלחמות דאף דקי"ל מצוות צריכות כוונה וקי"ל כר' יהושע בזבחים היינו משום דהתם מסתמא לשמן קיימי מוכח דאף לענין ב"ת מהני סברא דסתמא לשמן קיימי ואעפי"כ סובר ר"א דאמרינן רואין וא"כ דברינו נכונים:

ובזה נבוא למחלוקתם של רבא ור' ירמי', והנה לכאורה דברי הרמב"ן שם תמוהין דהא הש"ס פריך לרבא והא מתן דמים לר"י דלעבור ולא בעי כוונה, ומה קושיא והא התם סתמא לשמן קיימי, וצ"ל דהש"ס פריך דכיון דרבא סובר דמצוות א"צ כוונה וכל המצוות סתמא לשמן קיימי דמאן דס"ל מצוות א"צ כוונה הכי ס"ל דהא כתב הר"ן דהתוקע לשיר יצא משום דלאו בר מינה לא מתריב בה, ומוכח דמסתמא לשמן קיימי ואעפי"כ לעבור בעי כוונה ע"כ דלעבור לא מהני סברא זו משום דהשתא לאו לשמן קיימי וע"כ מקשה והא מתן דמים לר"י, אבל לדידן דמצוות צריכות כוונה ולאו לשמן קיימי שפיר י"ל דבקדשים לשמן קיימי אף לעבור לא בעי כוונה, והשתא י"ל דרבא הוה סבר כדס"ד דר"ה דלעבור לא מהני הא דסתמן לשמן קיימי וע"כ ניחא סברת ר"א דרואין כאילו הן מים דהוי כחטאת ששחטה לשם חולין וכנ"ל, אבל הכא דכמקומו דמיא ל"א רואין ואף דהתם הדר בי' מסברא זו הא הכא נמי מודה לר' ירמי' כדאמר לר"פ דקא מגמרינן להו ולא גמירי, זה כתבתי דרך פלפול:

אבל ק"ל למ"ש דבדיעבד כולהו מודים ור' ירמי' הקשה לענין לכתחילה דבלא קרא דוכלה הוי אמרינן דלא בעי כסדרן אף לכתחילה משום דלא כתיב חוקה עלה, וק"ל ע"ז דהא בשמעתין משמע דבב"א מהני, דלא הקשה אלא דקמקדים למעלה דשעיר מקמי מטה דפר, אבל מה שנותן דמי פר ושעיר כאחד למעלה וכן למטה לא הקשה כלום, וכן בנתערבו במתנות האחרונות לא הקשה לו מנתינת דמי פר ושעיר כאחד למטה, ומשמע דאף דבקרא כתיב דם פר תחילה ואח"כ דם שעיר מועיל בב"א, וק"ל מהא דאמרינן בר"ה (ל"ד:) תקיעה מזה ותרועה מזה לא יצא ופירשו התוס' משום דאין כאן פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' כיון שהכל ביחד ועיין בר"ן שם, ולדברי התוס' י"ל דלענין בת אחת לא קיימא חוקה עלה אבל לדידן קשה, שו"ר שגם להתוס' קשה דהא קרא אמר וכלה דם הפר ואח"כ דם השעיר והרי שנה עליו הכתוב לעכב שלא יועיל בב"א:

ונ"ל ליישב קצת לפמ"ש התוס' לקמן (נ"ה) דע"כ צריך דאחת אף לר"י משום דהו"א דילפינן ממתנות הקודמים להם שהם זה בפני עצמו וזה בפ"ע וע"כ י"ל דה"נ ילפינן דמהני בב"א ממתנות מזבח, ואף דהתם בב"א דווקא מ"מ ילפינן לענין שיועיל בב"א וכל מה שיכולים להשוותן משווינן תדע דהא מתנות דמזבח נמי לאו לכל דבר משוינן להו למתנות דהיכל דהתם בעינן וכלה דם הפר ואח"כ דם השעיר, והכא במזבח הפנימי אפילו תימא דנותן על הקרנות זה בפ"ע וזה בפ"ע מ"מ הרי נותן הדם השעיר קודם שנותן מדם הפר על טהרו דכולהו חד כפרה נינהו כדמשמע לקמן (ס"א) וכן הוכיחו התוס' זבחים (מ"ב) ד"ה כגון:

ובזה יתיישב ג"כ קושיית התוס' שהקשו ל"ל קרא דוכלה ולהנ"ל ניחא דאל"כ הוי ילפינן ממתנות המזבח דנותן מדם השעיר על הקרנות קודם שנתן מדם הפר על טהרו, ובזה יתיישב מה דק"ל על דברי התוס' לקמן שהקשו על ר' יונתן דס"ל דדווקא מזה בפ"ע ומזה בפ"ע והא ס"ל בכ"מ דמשמע מזה בפ"ע ומזה בפ"ע ותירצו דהו"א דילפינן ממתנות שלפניו, וק"ל דהא התם נמי רצה רבא לומר דכשר אם נתנו שניהם בב"א [וא"ל דאיהו לא הכשיר אלא בנתערבו אבל כשיש דמים שאינם מעורבין כי יהיב מדאחר יהיב וכדלקמן ע"ב, ז"א דלקמן לא אמרינן אלא לרבא ואסור ליתן דמים בחנם וגם עובר על בל תוסיף, אבל לר' ירמי' אין איסור אף לכתחילה אם מערב] אלא שהקשה לו ר' ירמי' משום דבעינן וכלה וזה א"א ללמוד, דע"כ נותן מדם השעיר על הקרנות קודם שנותן מדם פר על טהרו, ולהנ"ל ניחא דהא דכשר בב"א היינו למה דקי"ל דמערבין לקרנות וילפינן ממתנות דקרנות אבל לר' יונתן באמת אף במתנת פתח אינו כשר אלא בזאח"ז דבב"א פסול וכדמוכח מההוא דר"ה:

העולה ממ"ש דכל היכי דבעינן כסדרן אם עשאו בב"א לא מהני ולפי זה אני תמה במ"ש קצת אחרונים דשם הנכתב שלא כסדרן פסול א"כ מה רבותא דבן קמצר שכתב השם בב"א, ולפי דבריהם ראוי שיהי' פסול דלא חשיב כסדרן וכדמוכח מההוא דר"ה ועיין בר"ה בר"ן שם וכעת אין ספרים אלו בידי לעיין בהם:

ואגב דאיירינן בהלכות ס"ת אעתיק לו שאלה אחת ששאל אותי רב אחד פה גור והוא שסופר אחד טעה בכתבו אחד השמות וסבור שהוא שם חול ובתחילת כתיבת הספר אמר בע"פ שהוא כותב הספר לשם קדושת הספר וכל השמות לשם קדושת השם וכמבואר בש"ע שיתנה כן, ועתה השאלה אם השם קודש והספר כשר או אינו קודש ומותר למוחקו כמו שפסק הש"ך יו"ד סי' רע"ו בשם הנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון, וזה אשר נ"ל בדין זה:

הנה מטעם דברים שבלב אין להכשיר כאן שנאמר כיון שתנאי שלו בתחילה הי' מועיל אם הי' כותב בסתם כמו שפסק הפרמ"ג באו"ח וע"כ אף שסבור שהוא שם חול הוי דברים שבלב, הא ליתא דלא אמרינן דברים שבלב אינם דברים אלא ביודע שדבריו שבפיו הם להיפוך וכידוע חילוק הראשונים במתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכן מבואר בתשו' מיימוני בשליח שטעה ואמר הרי את מקודשת לי וטעה שסבור שפירש דבריו לצורך משלחו:

ולפענ"ד דלא מבעיא לחד תירוצא בתוס' מנחות (מ"ב.) דבס"ת אף השמות סתמן לשמן קיימו דכשר כיון שלא כוון בפירוש שלא לשם קודש אלא שכתב חול וקי"ל חטאת ששחטה לשם חולין כשירה דלאו מינה לא מחריב בה, ועוד דאפי' לתירוצא בתרא דגמ' דטעמא דרב מקרא דבנ"ד כשר, דהנה במנחות (מ"ט.) בכבשים ששחטו לשם אלים עלו לשם חובה אמר ר"ח כו' ורבה אמר כו' עיי"ש, ולא מבעיא לרבה דבנ"ד כשר כיון דסתמן לשמן קיימו ועקירתו בטעות לא הוי עקירה ואפי' לר"ת אינו פסול, אלא בשחטן בפירוש לשם אלים וכ"כ רש"י שאמר הריני שוחטן לשם אלים, וכן נראה מדברי התוס' זבחים (ג':) ד"ה הכא משום דמה קדשים שאין מחללין דשרי בשחט חטאת וכסבור שהוא עולה דכשר, ונ"ל להביא ראי' לדבריהם דבסתם כשר ולא בעי שישחט בפירוש לשם כבשים מהא דגרסי' ס"פ ב"ש משום חולין פסולה עד זו בידינו הוא לעכב כו' והשתא אי אמרת דבשוחט משום חולין הוי כשוחט לשם חולין הא אינו מרצה ולא צריך קרא למצוה וע"כ קרא לעכב:

ומיהו יש לדחות דאצטריך תרי קראי ללא כוון לשם שחיטה דחשיב ג"כ מתעסק, ולפי זה יש להביא ראי' להיפוך מדאמרי' בחולין (ל"ב) מדאצטריך קרא דמתעסק בקדשים שהוא פסול מכלל דבחולין כשר, וקשה הא אצטריך לשחט משום חולין אלא ע"כ דלזה לא הוי צריך תרי קראי כנ"ל דאין לומר דצריך קרא להיכי דשחט משום חולין לשם קודש דהו"א דעלו כמו כבשים משום אלים לשם כבשים, דיש לחלק דבשלמא התם אף לפי מחשבתו שהם אלים חייל מחשבת כבשים שלא יעלו לשם חוב ע"כ מהני להכשיר, אבל הכא לפי דעתו שהם חולין לא חייל מחשבת קודש כלל והוי פטומי מילי בעלמא ולא מהני להכשיר ודו"ק:

ונראה ליישב לשיטת רש"י ותוס' הנ"ל סוגיא דחולין הנ"ל בהקדם עוד קושיא היכי מוכח מקרא דושחט את בן הבקר שתהא לשם בן בקר דמשום חולין פסול דהא כמה קראי מוכחא שתהא שחיטה לשם אותו קרבן כבש"ס בפ"ק דזבחים ואעפי"כ משום קודש אחר כשר:

עוד נראה לפמ"ש ר"ת בס' הישר בשמעתא דהחליד במיעוט סימנים דפגימת עור בקדשים הוי מום ומ"מ לא מיפסל לעולם בחתיכת העור קודם שיחתוך הסימנים כיון שדרך שחיטה עביד לא מפסיל עיי"ש דמדמה מיעוט סימנים הראשונים לחתיכת העור בקדשים, ולפי זה נראה דבקדשים מתחיל השחיטה משעת חתיכת העור ואם מתעסק בשעת חתיכות העור פסול, וכיון שסבור שהם חולין לפי דעתו לא הוי חתיכת העור שחיטה כלל והוי כלא נתכוין לשחוט, והשתא קאמר שפיר מדאצטריך קרא דמתעסק בקדשים פסול, דאפי' בשחט משום ג"כ פסול מטעם הנ"ל דלא אצטריך קרא להכי וע"כ דבחולין כשר ודו"ק:

ומ"מ קם דינא דאפי' לר"ח אינו פסול אלא בשוחט בפירוש לשם זבח אחר, אבל בשוחט משום זבח אחר בסתם כשר, וה"ה הכא בס"ת בשם קודש שסבור שהוא חול שאם כתבו בסתם כשר:

שוב הגיע לידי הרמב"ם חלק ג' וראיתי שפסק כרבה דעקירה בטעות לא הוה עקירה, ולפי זה אפי' כתבו בפירוש לשם חול כשר, ולא דמי להי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת דלכ"ע כ"ז שלא העביר בקולמוס פסול, דשאני התם דמחשבתו הי' לכתוב יהודה ואם הי' גומר התיבה יהודה לא הי' שם כלל ולא לשמה קיימי:

אמנם כ"ז לתירוץ התוס' בסתמא לשמה קיימי אבל רוב הפוסקים חולקים ע"ז, וא"כ דל עקירתו מהכא הרי לא נכתב לשמו, אלא דמ"מ י"ל כיון דמתחילה חשיב ואמר שכל השמות יכתוב לשם קדושת השם שוב בעי עקירה ועקירה בטעות לא הוי עקירה כן נ"ל:

הק' אברהם

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה