אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן נב · מחודש ו
א) בש"ך סוף סק"א הקשה בהא דקאמר הש"ס (ק') גבי ספינה אי דמשכח לאגורי תרעומת מאי עבידתי', דלוקי כגון דמשכח ע"י טורח ויש לו תרעומת בשביל הטורח:
ב) ונראה ליישב דהנה בסי' שי"א סק"א כתב הש"ך בספינה ויין דאם היין נטבע והספינה לא נטבע יכול להניח בו יין אחר אף שמצאה קפידא מקום לנוח עיי"ש שהסברא דחוקה, ולפענ"ד יש ליתן בזה טעם ברור, דהנה קשה בהא דאמר רבא ר"פ האומנין בשלים עבידתא בפלגא דיומא אי אית לי' עבידתא דכוותא יהיב לי' והא מצאה קפידא מקום לנוח שהרי כלתה מלאכה שנשתעבד לה, ע"כ נראה ברור דלא שייך מצאה קפידא מקום לנוח אלא בספינה שנטבעת דהמשכיר ירויח שלא יצטרך להביא ספינה אחרת, אבל בשלים עבידתא בפלגא דיומא דבמה שישב בטל כחצי יום אחרון לא ירויח שהרי הדין שמנכה לו מה שנוח לו לישב בטל שנותן לו שכרו כפועל בטל, וכן בספינה מנכה לו מה שבטל בחצי יום אחרון, א"כ אין לו ריוח כלל רק בנטבעת, דמה שלא צריך להביא ספינה אינו מנכה לו כיון שאינו מעצם השיעבוד שמשועבד בעל ספינה להביא הספינה ממרחק ורואין כאילו היתה בכאן, ע"כ שפיר מרויח בעל הספינה, וזה ברור:
ג) ממוצא הדברים נשמע דהגהת אשר"י שהקשה בהא דאי אית לי' אחרינא יהיב לי' מספינה ויין והוצרך לחלק בין פועל לקבלן לית לי' סברת הרמב"ן והרשב"א דהיכא דאין לו נ"מ למשכיר מצי שוכר משני לי' מסחורה לסחורה דאל"כ לא הי' קשה לו כנ"ל:
ד) ולפי זה צ"ל במתני' דבעה"ב החוזר בו ידו על התחתונה ולא יהיב לי' בעה"ב כל שכירותו, והא מתני' מיירי בקבלן, וצ"ל דהגהת אשרי לטעמי' דקבלן שמשכו ממנו כלי אומנות אינו יכול לחזור בו כלל, ודוקא בהתחיל במלאכה דהתחלת מלאכה לא עביד קנין, וכתב במחנה אפרים לפרש דדווקא בקבלן לא הוי התחלת מלאכה קנין משום דלעצמו עובד עיי"ש, וע"כ קבלן הא דידו על התחתונה הוא רק תק"ח כמ"ש בשטמ"ק דמדינא לגמרי יכולין לחזור כיון דהתחלת מלאכה לא עביד מלאכה בקבלן, ודווקא בספינה דמשהניח השוכר סחורתו ונכנס בה קנה הספינה בהתחלת מלאכה, דבכלים נמי התחלת מלאכה קנין כמו בוקע בה בקורדום לר"ה, ועיין בריטב"א קידושין [והא דכתב בשטמ"ק ר"פ השואל בעלים באמירה משהתחיל ללכת עם פרתו והפרה אינה נשאלת אלא במשיכה, היינו דהליכת הבהמה לא הוי התחלת מלאכה, דדוקא באדם שמתכוין שהולך למלאכה ע"כ חשיב כעושה מלאכה משא"כ בהמה, ועוד דבבהמה וכלים לא הוי התחלה עד שיעשה בה השוכר מלאכתו לא מה שהבהמה הולכת עם המשכיר ודו"ק] והרי השוכר לטובת עצמו עושה בה מלאכה ע"כ הוי התחלת מלאכה קנין בספינה כמו באדם שכר יום וכיון שעשה קנין בספינה שוב נשתעבדו נכסי המשכיר להעמיד לו ספינה אחרת כשתטבע זו כשאמר ספינה סתם כמ"ש הרשב"א והרא"ש כחמור סתם, והרי נגמר קנין הספינה:
ה) איברא דקשה על הגהת אשרי מהא דאמר שם אי דאית לי' לאגורי תרעומת מאי עבידתי', ולדעת הגהת איך מצי לאגורי כלל הא לקבלן אינו יכול לשנות מסחורה לסחורה:
ואו) אך ברורן של דברים דכי היכי דפועל יכול לשנותו משום דעבדו הוא ויכול לשנותו כמו שירצה, וקבלן שחיוב גרידא יש לו עליו אינו יכול לשנותו וע"כ בשכר הספינה דקנה גוף הספינה לתשמישה ולאו חיוב גרידא וכמו בשכר בית דמבואר בפרק הזהב (נ"ו) שכירות ליומא ממכר הוא ופסק הריב"ש דאין השוכר יכול למחול למשכיר אלא בקנין אלמא דלאו חיוב הוא רק קנין לזמן ע"כ בוודאי יכול לשנות השוכר מסחורה לסחורה ודווקא בנטבע הספינה דרק חיוב על המשכיר להעמיד לו ספינה בזה יכול לומר הב לי אותו יין ואנא יהיב ספינתא שאינני מחוייב להעמיד ספינה רק לאותו יין כיון דהמשכיר קבלן הוא וחיוב יש לו עליו (ומ"מ לא דמי לשאר קבלן כיון שנקנה קנין גמור הקבלנות בהתחלת מלאכת הספינה ונתחייב באחריות להעמיד ספינה אחרת כדברי הרא"ש והרשב"א הנ"ל] וזה בנטבע הספינה אבל בשהספינה קיימת שפיר יכול לשנות מסחורה לסחורה:
ז) ולפי זה הפירוש אי דאית לי' לאגורי שהשוכר מוצא להשכיר הספינה לאחר אבל אין יכול להכריח המשכיר להשכיר הספינה לאחר דהמשכיר קבלן וחיוב גרידא יש לו עליו ואינו יכול לשנותו כלל רק השוכר משכיר לאיש אחר וא"כ אין למשכיר טורח כלל ושפיר פריך תרעומת מאי עבידתי' ודו"ק ובעז"ה בסי' של"ד יתבאר עוד תירוץ אחר על קושיא הנ"ל לשיטת הר"ן והרשב"א: