אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן נב · מחודש א
א) בירושלמי אמתני' דכל החוזר ידו על התחתונה רב אמר כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים אין ישראל קונין זה את זה ר"י אומר בעבד עברי הוא מתניתא, ופירשו בו המפרשים דרב ס"ל דלא חל הקנין כלל ור"י סובר דחל הקנין אלא שיכול לחזור וכעין עבד עברי שיוצא בגרעון כסף, ותמיהני דהא בשנים אוחזין (יו"ד.) משני הש"ס דילן לרב דכל כמה דלא חזר ידו כיד בעה"ב וכי הדר בי' טעמא אחרינא איכא דכתיב כי לי בנ"י עבדים, וקשיא דרב אדרב:
ב) ונלפע"ד עפימ"ש הר"ן ב"מ (ע"ח) בהא דשוכר את החמור ומת בחצי הדרך דאם אמר לו חמור סתם חייב להעמיד לו חמור, וכתב הר"ן דאפי' לא נתחייב בקנין להעמיד לו חמור מ"מ יכול השוכר לעכב שכר של חצי הדרך שהלך לעצמו עד שישכור לו חמור, וק"ל מ"ש מהא דאמרינן פועל יכול לחזור אפי' בחצי היום ואין ידו על התחתונה ומשום דכתיב כי לי בנ"י עבדים, נהי דיכול לחזור שלא יצטרך לעבוד מ"מ יעכב לעצמו שכר עבודה שכבר עשה כיון שאינו משלים תנאו וכמו בנידון הר"ן דאף שלא נתחייב בקנין להעמיד לו חמור מ"מ כיון שאינו משלים תנאו:
ג) ואין לומר בזה דילפינן מעבד עברי דיוצא בגרעון כסף וא"צ לחזור כל דמיו, דז"א חדא דהא עבד עברי כבר נתן דמיו, ועוד דעבד עברי הוא כסף מכירה ואפי' לא נתן כבר נתחייב כל דמיו משא"כ בשכיר דשכירותו משתלמת בסוף, וכל זמן שאינו משלים תנאי לא נתחייב [ובזה נדחה מ"ש בקצוה"ח ליישב שיטת הטור דאם חזר בחצי היום והוזלו פועלים משלם לו כל שכרו לבד מה שצריך בעה"ב ליתן עבור חצי יום שני, וכתב בקצוה"ח הטעם דילפינן ג"כ מעבד עברי דקי"ל מחשבין להקל ואם הוזל א"צ להשיב רק לפי דמים שהוזלה, וז"א דבשכיר במה נתחייב בשכר של אח"כ, ולא ילפינן פועל מע"ע אלא לענין שיכול לחזור מעבודה אבל לא לענין השכר]:
ד) ונראה ליישב דהנה צריך להבין סברת הר"ן דמה בכך שאינו מעמיד לו חמור שפסק עמו ואינו מחוייב לשלם לו בעד חצי הדרך שהלך מחמת הפסיקה כיון שהמשכיר לא קיים תנאו לא יהא אלא כמו שעושה עם חבירו שלא ברשות דמחוייב לשלם לו הוצאותיו, וצ"ל שכך הי' דעתו מתחילה ועל מנת כן עשה עמו שיהי' שכר פעולתו ערב בעדו [כמו נכסי דבר אינש אינון ערבין בי'] שאם לא יעמיד לו חמור לא יתן לו גם שכר חצי דרך שהלך, ובזה יתיישב קושיא הנ"ל דמ"ש פועל מחמור סתם דהנה קי"ל כל היכי דליכא לוה ליכא ערב, אך כתב הרשב"א במי שנתחייב באסמכתא והעמיד ערב הלוה פטור והערב חייב וכתב המל"מ הטעם כיון דמתחילה הי' הלוה פטור, הרי על תנאי כך נתערב דאף שהלוה פטור הוא יתתייב. מעתה ניחא בפועל כיון דכל כמה דלא הדר בי' חל הקנין כדאיתא בשנים אוחזין כי הדר בי' טעמא אחרינא איכא כי לי בנ"י וגו' עיי"ש, ע"כ אף שהשכירות שעד עתה כיון דאינה משתלמת אלא לבסוף] כמו ערב על השלמת הפעולה, מ"מ כשחזר בו כיון דנפקע חיוב הפעולה נפקע הערבות, ודווקא בחמור סתם דמתחילה לא נתחייב להעמיד לו חמור וחל הערבות באופן זה ודו"ק:
ה) מעתה ניחא הירושלמי, דהנה בגמ' אמרינן דמתני' ר' דוסא דיד פועל על התחתונה אפי' בשכיר יום ולא ס"ל טעמא דרב כי לי בנ"י עבדים, ולכאורה קשה דא"כ לא יוכל לחזור בו כלל ויהי' מחוייב לעבוד, ואם אין מה שביד בעה"ב מספיק לשכור פועלים יהי' מחוייב להוסיף משלו או לעבוד בעצמו [בשלמא בקבלן לדידן י"ל בכמה אופנים כדבעינן למימר לקמן לפנינו בעז"ה] ע"כ פירש רב למתני' דס"ל למתני' דאין קונין זא"ז כלל ולא חל הקנין כלל, ושוב דומה להא דחמור סתם כיון דלא נתחייב כלל, הרי על אופן זה העמיד שכר פעולתו לעכב, דאף שהוא אינו מחוייב יעכב שכר פעולתו אבל רב אליבא דנפשי' ס"ל דמתחילה חל הקנין אלא שיכול לחזור, ע"כ כשחוזר אמרינן כל היכי דליכא לוה וכו'] ודו"ק היטב. וכ"ז כתבתי דרך פלפול: