אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן מד · מחודש ו
בשלהי שמעתא דהטוען אחר מעשה ב"ד, אטו גט מנה ומאתים כתיב בי' וכ"ת כיון דתקינו רבנן למיגבא בי' כמאן דכתוב בי' דמי לטעון ולימא פרעתי וכ"ת אבעיא לך למקרעא לגיטא אמרה בעינא לאנסובי, וק"ל א"כ לר' יוחנן נמי דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום משום דכל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא בידי' דמי מה טעם הוא זה, הא בשטר נמי הי' יכול לומר פרעתי אי לאו דשטרא בידך מאי בעי ובמעשה ב"ד לא שייך זה, ואי תימא שהי' לו ליקח שובר א"כ שוב נוכל לומר דגט היינו כתובתה והי' לו ליקח שובר:
ונראה ליישב, דהנה דעת הרי"ף והרמב"ם דעל כת"י נאמן לטעון פרעתי, וק"ל משטר פקדון בפרק המוכר את הבית דנאמן לומר פרעתי במיגו דנאנסו ולמה לי מיגו, תיפוק לי' דשטר פקדון אינו טורף ממשעבדי דמשעת אונסין אתחייב באונסו וכל זמן שלא נאנס לא חל שעבוד על נכסיו, וא"כ יהי' נאמן בלא מיגו ולא יהי' צריך לישבע כמו בנאנסו:
ונראה ליישב דהנה בשמעתא דשנים אדוקין בשטר מוכח דמוחזק בשטר כמוחזק בממון, דאל"כ כששניהם אוחזין בשטר וכך יוכל להיות שנפל מלוה כמו ממלוה שוב הלוה מוחזק בממון, ע"כ דמלוה האוחז בשטר חשיב מוחזק בממון, ויש לומר דתליא בפלוגתא דאיתא בירושלמי פ"ק דגיטין הלכה ה' במוחל מלוה בשטר ולא החזיר השטר דאיכא מ"ד דלא מהני עד שיחזיר לו השטר, ולדידי' ע"כ דחשיב מוחזק, וע"כ כשמכר השטר יכול למחול משום דאין השטר בידו ולא הוי מוחזק, שוב מצאתי כן בריב"ש סי' תת"ך בקצרה:
ונראה דזה אינו אלא בשטר הנקנה בכתיבה ומסירה כיון דבמסירת השטר קונה הממון הרי השטר כגוף החפץ [כתיבה צריך שלא יאמר לצור עפ"י צלוחיתו הקנה לו כדאיתא בב"ב] אבל בשטר ראי' דמפורש בש"ע דאינו נקנה בכתיבה ומסירה לא חשיב שטר מוחזק, וע"כ דווקא בשטר הטורף ממשועבדים דהוא שטר קנין חשיב מוחזק, משא"כ בכתב יד, הגם דמפורש בש"ע דכת"י ג"כ נקנה בכתיבה ומסירה, וכבר נתקשו בו בקצוה"ח ובנתיבות ולא העלו דבר ברור, ואפשר דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל דכת"י נקנה בכתיבה ומסירה:
וגם י"ל לדעת הסמ"ע דמשום נעילת דלת, ומ"מ לא חשיב מוחזק, דמבואר בתוס' דכל שלא הוי קנין לא הוי מוחזק, וכת"י לא הוי קנין להתחייב בו, דחיוב גופו הוי מטלטלי, ועוד דשטר ראי' לא חשיב שטר לקנות, וכת"י כשלוה הוא רק שטר ראי', משא"כ בשט"ח המועיל לגבות בו ממשועבדים הוא שטר קנין ומועיל לשיעבוד קרקעות, וכיון דמהני לקנין מהני למוחזק כעין שכתבו התוס' בסוגיא דרכוב ומנהיג, מיהו יש לדחות דהתוס' לא אמרו אלא בקנין שבגופו ולא בקנין שטר שבחוץ לגופו, וכן נראה]:
מעתה מיושב הכל, דלכאורה קשה בכל שטר דאינו נאמן לומר פרעתי דשטרא בידך מאי בעי, לטעון לוה אתה אמרת שאבדת השטר והוצרכתי לפרוע ע"י שובר, דקי"ל כותבין שובר, ואבד שוברי, ואין לומר דאבד טענה גרועה ואינו מועיל להפקיע עצמו מחיובו בטענה זו, שהרי הטוען בפקדון אבד אם הוא מהדברים שאין נשבעין עליו פטור אף משבועה, אף דלדעת הש"ך בפקדון נמי איכא חזקת חיוב, שהרי פוסק איני יודע אם פשעתי הוי איני יודע אם פרעתיך, וצ"ל דהטעם משום דהוי מוחזק בממון כשמוחזק בשטר, והתינח בשטר שטורף ממשועבדים חשיב מוחזק אבל בכת"י דהוי רק שטר ראי' ולא חשיב מוחזק, שוב יכול לומר פרעתי ע"י שובר ואבד שוברי, והשתא ניחא, בשטר פקדון אינו נאמן לומר פרעתי דחזקה שטרא בידי מאי בעי, דהא טעמא דכותבין שובר בב"ב משום דעבד לוה לאיש מלוה, והתינח במלוה אבל לא בפקדון ואינו זקוק לפרוע ע"י שובר, ע"כ שפיר יכול לומר שטרא בידי מאי בעי:
ולפמ"ש נ"ל ליישב הא דהקשו במקדש אשה במלוה ע"פ דאחרים אמאי מקודשת נימא דלא סמכא דעתא דמחיל, ולפמ"ש י"ל במ"ש ר"ת דשיעבוד הגוף ליתא במכירה, ומשום דלגבי שיעבוד הגוף הוי שטר ראי', אבל במעמד שלשתן אף השיעבוד הגוף נקנה]:
והשתא ניחא הא דר' יוחנן מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא בידי' דמי חשוב מוחזק כאילו הי' מוחזק בשטר, ה"נ חשיב מוחזק בהמעשה ב"ד דהוא עושה השיעבוד והרי הוא מוחזק בהשטר קנין, משא"כ בגט דלאו מנה ומאתים כתיב בי' אלא דמוכיח שחייב לה וכמו שפירש"י והוי שטר ראי' ולא חשיב מוחזק, ע"כ שפיר מקשה לטעון ולימא פרעתי ודו"ק ועיין ברי"ף כתובות (פ"ז) בדין מלוה שכתב נאמנות ללוה:
ובמ"ש נראה ליישב קושיית התוס' שלהי הכותב דמקשה לרב אלמנה במאי גביא בעידי מיתה ליחוש דילמא מפקא גיטא וגביא בי' והקשו התוס' דלשמואל נמי מצי למיפרך במקום שאין כותבין כתובה [עו"ק לשמואל במתני' דכתובה ואין עמה גט למה לו לטעון אבד שוברי אפי' עדיין לא פרע יוכל לומר שלא יפרע עד שתחזיר לו הגט, מיהו הא יש ליישב דנ"מ לענין תוספות שאינה יכולה לגבות עפ"י הגט אפי' שהוא מקום שאין כותבין, ומ"מ יוכל לטעון פרעתי תוספות שהודיתי שלא פרעתי וכנ"ל בשיטת הטור עיי"ש] גם קשה אהא דאמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראי', ופירש"י ואמר כתבתי ולא אפרע עד שתחזיר לי הכתובה, וקשה הא אינה יכולה לגבות עפ"י הכתובה שהוא יאמר לא יפרע עד שתחזיר הגט הואיל מקום שאין כותבין הוא ותוכל לגבות עפ"י הגט לבד, וכיון שאינה יכולה לגבות עפ"י הכתובה שוב תטרוף בגט לבד:
ע"כ נראה, דהנה הא מילתא דאין כותבין שובר דיכול הלוה לעכב הפרעון מספק שמא השטר עדיין ביד המלוה, קשה טובא מ"ש מהמלוה על המשכון וטוען המלוה שאבד המשכון באונס נשבע המלוה שבועת השומרים ומשלם הלוה חובו כדאיתא בש"ע חו"מ סי' ע"ב, ואם טוען שאבד בפשיעה והמשכון פחות מכדי חובו מחוייב הלוה להשלים השאר ואין הלוה יכול לומר שמא יש בידך המשכון, ולמה בשטר לא יהי' המלוה נאמן לומר אבד כמו במשכון, והנה מדין הראשון שטוען המלוה נאנסו לא קשיא, דכיון דלענין גוף המשכון מחוייב שבועה דאורייתא שוב מועיל אף להוציא חובו מיד הלוה, וכעין סברת הש"ס בהשואל מודה סומכוס היכא דקטעא לידה דאיכא שבועה דאורייתא, אך מדין אבד בפשיעה דהלוה מחוייב לשלם המותר לכדי חיובו קשה:
והנה בר"ן פרק שבועת הדיינין הקשה יטעון הלוה שמא המשכון בידך ואינני מחוייב לפרוע לך עד שתחזיר משכוני, ותירץ הר"ן דאפי' המשכון ביד המלוה אין הלוה נפטר מחוב היתר על המשכון, ואף שאם היינו יודעין שהמשכון ביד המלוה לא היינו זקוקים להוציא החוב מיד הלוה, היינו כדי להכריח המלוה ע"י זה להחזיר משכונו, אבל מ"מ הלוה אינו יוצא ידי שמים עד שיפרע חובו, וע"כ כשספק אם אבד המשכון מחוייב לפרוע, עיי"ש, וה"נ בשטר שביד המלוה אף אם באמת לא אבד לא נפטר הלוה, ושוב יהי' מחוייב לשלם מספק כמו במשכון, וצ"ל כיון שהנייר של הלוה ויכול לומר לדידי שוה לי כדי החוב שלא תטרוף ממני שנית, ואכתי קשה מה מקשה הש"ס לרב דילמא מפקא לגיטא, הלא הגט שלה, ואף שיש חשש שתגבה שנית, מ"מ כל זמן שלא גבתה לא נפטר הלוה ויתחייב לשלם מספק (ואף את"ל שאם היינו יודעין שתגבה אח"כ לא הי' מחוייב לשלם עכשיו, מ"מ לא עדיף מאיני יודע אם פרעתיך]:
אך לפי דברינו דמעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא והוי מוחזק בממון, ע"כ אינו מחוייב הלוה לפרוע דשמא לא אבדת ואתה מוחזק בממון שלי וכאילו לו כבר פרעתיך, וכל זה למ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום, אבל שמואל יוכל להיות דס"ל דלא כר' יוחנן אלא דגט היינו כתובה ומשום דהי' לך למקרעי' לגיטא ולית לי' אטו כל דמגבי וכו' רק לרב פריך דאיהו ס"ל אפי' במקום שכותבין גט גובה עיקר אף דבמקום שכותבין לכ"ע גט לאו כתובה, וע"כ דס"ל כר' יוחנן, ע"כ פריך שפיר:
ובהכי ניחא ליישב בהא דס"ל לשמואל במקום שאין כותבין וכתב לה והוציאה כתובה ואין עמה גט אף תוספות אינה גובה דיכול לומר פרעתי עפ"י הגט שלא הייתי נאמן שכתבתי לה כתובה, ופירשנו לעיל דאף דהתוספות אינה יכולה לגבות בגט שיכול לומר פרעתי מ"מ יכול לטעון שהודה האמת שלא פרע רק שטען שתחזיר לו הכתובה שכתב לה, ובזה לא הי' נאמן כיון דמקום שאין כותבין, ואף דיש לו מיגו דפרעתי הא קי"ל בסי' פ"ב דלא אמרינן כנגד מנהג המדינה, ושוב הקשיתי דמ"ט דרב דאמר כתובה גובה תוספות אפי' במקום שאין כותבין הלא יכול לטעון כנ"ל ויישבתי בדוחק וכעת נ"ל ליישב ברווחא:
והנה אדוני אבי מו"ר נ"י הקשה על פירושי בשמואל דהא ר' יהודא ס"ל בב"מ (ק"י) דאמרינן מיגו נגד מנהג המדינה ומסתמא לא פליג על שמואל רבי':
ונראה ליישב, דהנה בב"מ שם המעשה במנהג המדינה להוריד אריסין למחצה וטוען בעל השדה לשליש הורדתיו ס"ל לר' יהודה דנאמן במיגו דאי בעי אמר שכירי ולקיטי הי', ור"נ ס"ל אינו נאמן. ופסקו הפוסקים כר"נ, והנה מוכרח לומר דאף לר' יהודה מנהג המדינה עדיף ממיגו, שהרי מיגו להוציא לא אמרינן, ואילו במנהג המדינה אי לאו מיגו הי' הארוס נאמן להוציא, רק דס"ל לר' יהודה כיון דמיגו מסייע למוחזק ואיכא תרתי חזקת ממון ומיגו עדיפא ממנהג המדינה (ור"נ סובר דמנהג המדינה מכריע את שניהם], וע"כ בנ"ד דטענת הבעל שכתב לה כתובה ולא יפרע עד שתחזיר הכתובה הוא טענת יש לי בידך כנגדן דאינו נאמן בלא מיגו (הגם שלכאורה ז"א, דכיון דהכתובה בידה חשובה מוחזקת בחוב וכאילו ממונו בידה, ואינו דומה לטענת יש לי בידך כנגדן דמילתא אחריתא היא, משא"כ דחובו ממש בידה, אך י"ל דסברא זאת דשטר בידו נקרא מוחזק א"צ אלא למ"ד כותבין שובר, וקשה לעולם יהי' נאמן לומר פרעתי ע"י שובר ואבד שוברי, ומוכרח לומר דמקרי מוחזק, אבל לשמואל דס"ל אין כותבין שובר אין מוכרחין לסברא זו] וי"ל דס"ל כמ"ד בירושלמי דמחל אף שלא החזיר השטר וס"ל דשטר לא הוי מוחזק [אך אינו מוכרח די"ל לעולם ס"ל הוי מוחזק ומ"מ מהני מחילה נגד שיעבוד הגוף דלוה מוחזק בעצמו, ועוד דנגד שיעבוד הוי שטר ראי' וממילא נמחל שיעבוד נכסים], א"כ כשמנהג המדינה מכחיש למיגו, וכבר הוכחנו דמנהג המדינה עדיף ממיגו, שוב אינו נאמן לומר יש לי שטר כנגדו, אבל רב דע"כ ס"ל כר' יוחנן דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום שהרי אומר דאפי' במקום שכותבין כתובה גט גובה עיקר, ובמקום שכותבין גט לאו כתובה] ואף דלא שייך שטרא בידי מאי בעי, ע"כ משום דשטר הוי מוחזק וכשטוען שטרי בידך הוי כטוען על גוף החוב שפרוע כל זמן ששטר בידו, ושוב נאמן במיגו דפרעתי, וכר' יהודה תלמידו דאמרינן מיגו כנגד מנהג המדינה:
ובמ"ש נראה לבאר עוד פלוגתייהו דרב ושמואל בתחילת הסוגיא, דרב מוקי למתני' במקום שאין כותבין, ושמואל אומר אף במקום שכותבין ופריך ולשמואל כותבין שובר, ומשני לדידי מיפרשא מיני' דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראי' ובמקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עלי' להביא ראי', ומוקי מתני' כשהביאה ראי' שלא כתב לה, וקשה טובא דוודאי אף רב מודה בזה כיון דכל אוקימתא דרב משום שאין כותבין שובר ויכול לומר לא אפרע עד שתוציא הכתובה ובשלא כתב לה אין לו טענה כלל (ועוד דמה צורך להקדים דבמקום שאין כותבין עליו להביא ראי'] ובש"ס משמע דפליגי:
ולפמ"ש נראה דוודאי פשטא דמתני' שהי' לה כתובה רק שאינה מוציאתו בב"ד כדקתני ואין עמה כתובתה ולישנא דכתובתה מורה שהי' לה כתובה, ע"כ לא רצה רב לאוקמי שלא הי' לה כתובה, רק שבאמת כתב לה ויש עדים על זה רק שהוא מקום שאין כותבין [ומ"מ היא גובה בגט בלא כתובה אף למה דקי"ל במקום שכותבין ואין לה הוי ריעותא כמו שפירש הרמב"ן דברי הגאונים והרי"ף דבשביל שכתב לה לא נשתנה הדין כמ"ש הרא"ש פ"ק דמציעא] ואין לחוש שתוציא אח"כ הכתובה שהוא יטעון שלא יפרע עד שתחזיר הגט כיון שמקום שאין כותבין הוא ותוכל לגבות בגט לחודי' [ועוד דלמה דמשני רב במקום שאין כותבין שוב י"ל דכתובה בלא גט ממש לא גביא משום דאיכא ריעותא וכמ"ש לעיל בשיטת הרי"ף והרמב"ן] ושמואל פליג דאפי' מקום שאין כותבין והביא ראי' שכתב לה אינה גובה כיון דאין כותבין שובר ויוכל אח"כ לגבות בכתובה לבדה ולא יוכל לטעון שלא יפרע עד שתחזיר הגט כיון שהגט שלה והיא לא חשיבה מוחזקת כנ"ל, ע"כ הוצרך לאוקמי מתני' בדלא כתב לה, וע"כ מצי מיירי במקום שכותבין, והיינו דהקדים דמקום שאין כותבין עליו להביא ראי', פירוש שאין נ"מ כלל באיזה מקום רק אם כתב לה (וגם לא מצי שמואל לומר שלא תוכל לגבות אח"כ בכתובה לבדה משום ריעותא, דלשמואל במקום שאין כותבין וכתב ג"כ הוי ריעותא כשאין לה הכתובה וכמ"ש הב"ח דשמואל לית לי' הא דהרא"ש וכמו שדחינו לעיל שיטת הט"ז, וא"כ אם נוקי במקום שאין כותבין וכתב יהי' מוכרח דאפי' במקום ריעותא גובה:
וניחא פסק הרי"ף במקום שאין כותבין ואפי' כתב לה, דבשביל שכתב לה לא נשתנה הדין וכפסק הרא"ש ז"ל ודו"ק היטב]:
ולפי"ז יש ליישב דברי הרי"ף שכתב אוקמא שמואל במקום שאין כותבין ותמוה דהא מוקי אף במקום שכותבין ולא כתב לה, ולהנ"ל ניחא דלדידן דקי"ל כותבין שובר אף שמואל מוקי לה במקום שאין כותבין וכתב לה, דא"צ לאוקמי אלא משום שלא יחשב ריעותא, וכשהוא מקום שאין כותבין אף שכתב לה לא נשתנה הדין כדברי הרא"ש, אולם זה אינו צודק אלא לדעת הט"ז בשיטת הרא"ש שדחינו לעיל שיטתו: