אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן לו
ב"ה פה סאכטשאב. לרב אחד. שאלה. שדכן אחד שידך לגביר אחד שידוך עבור בנו עם בת גביר אחד ועשה כל התפעלות ושתדלנות כראוי לשדכן הגון וקירב דעתם, ואחר כך השתדך אבי הבת עם בתו עם אחר, אך להגביר הזה הי' בת צעירה ממנה ובאו אח"כ שדכנים אחרים עד שגמרו שהשתדך אבי הבן עם עלם זה בעצמו לבת הגביר הזה הצעירה, ועתה תובע השדכן הראשון שדכנות בטענותיו כי פעולתו היתה ניכרת, שעיקר הדבר לקרב שיהי' המחותנים ראוים להתחתן מצד מעלתם ומצד עושרם ויחוסם וטוב העלם:
ומעלתו הביא ראי' מס' משפט שלום לא נודע לי מי הוא] שהביא בנדון מי שסרסר לאחד בית לקנות ובינו לבינו נמכר לעכו"ם וחזר לוקח הנ"ל וקנהו מעכו"ם בתוספות דמים והסרסור הראשון תובע שכר סרסרות והביא שו"ת שב יעקב סי' י"ג והעלה דאם דברי הסרסור גרמו להטות לב הקונה הנ"ל לשלם מקח זה צריך לתת לו חלק ששית כדין מתחיל מצד אחד, ובזו השדכנים מכבר השיגו כל השדכנות כי בעת התנאים לא הי' נודע להשדכן הראשון מזה אם עשו התקשרות:
תשובה. הנה בשדכנים יש מתחיל וממוצע וגומר, והממוצע הוא המקרב דיעות המחותנים בדבר הנדוניא וכדומה, והנה זה השדכן ראשון אין לו טענה רק שיהי' כמו ממוצע, כי לא התחיל בשידוך עם העלמה השני' כלל, אך שמ"מ קירב דיעות המחותנים, וע"כ לפי מה שהביא בפ"ת סוף סי' נ' דלאמצעי אין נותנים כלום רק למתחיל ולגומר, אין טענה לזה, אך בתשו' שב יעקב סי' י"ג מביא בזה מנהגים, כי יש מקומות נוהגים כנ"ל, אך יש מקומות נותנים למתחיל שליש ולאמצע שליש ולגומר שליש:
גם זאת נ"ל כי אצל צד הכלה ודאי אין מגיע לשדכן ראשון כלום, כי זה פשוט שחיוב שדכנות חל על החתן והכלה כי להם עשה הטובה, רק שהמחותנים משלמים עבורם, ובנ"ד שלא נתכוין שדכן ראשון לעשות טובה לצעירה כי נתכוין להגדולה ובגרמא נעשה טובה לצעירה אין מגיע לו ממנה כלום:
וגדולה מזה כתב הרי"ף ב"מ בסוגיא דשבח דכשלא עשה על מנת להשתלם ממנו אינו מחוייב, כ"ש בנ"ד:
ולא דמי לנתכוין להרוג את זה והרג את זה או נתכוין לבייש את זה ובייש את זה דקי"ל דחייב, דשאני התם דמצרפין כוונתו לזה עם מעשיו לזה להתחייב, אבל בנ"ד לא תתחייב צעירה בשביל שנתכוין לבכירה:
נמצא לפי מנהג בעל חוקי דרך אין לו כלום, ולפי מנהג האחר יש לו טענה בחלק ג' מן צד החתן לבד, היינו חלק ששית מכל השדכנות, ואם יש ספק איך המנהג יש לו טענה בחלק י"ב מכל השדכנות, ואף זה רק טענה, כי לנדון משפט שלום שהביא מעלתו אינו דמיון כלל, דהתם נעשה סרסור באותה שדה, רק שנשתנה המוכר, משא"כ בנ"ד שעלמה אחרת היא, על כן בחלק זה יבצעו תמימים, ואם לא יתרצו בביצוע, אין בי כח להוציא ממון כי הדבר ספק, גם מ"ש שאם ספק איך המנהג יש לו טענה בחלק י"ב, אינו ברור כי אפשר לדמות לספק ובני יבם יבמות (ל"ז:) לכך הנכון בדרך ביצוע:
הק' אברהם.