אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ה
ב"ה יום ב' וארא תרל"ח לפ"ק. שפעת חיים שלום וברכה לכבוד ידי"נ וידיד ישראל הרב הגאון החריף הבקי נ"י עה"י פה"ד מוכתר במעלות ומדות ישרות מו"ה חיים אלעזר נ"י האבד"ק קאליש יע"א דבר מה דפשיטא לי' לרו"מ בהלואה אחר הלואה ופסקו הב"ד הדין ושוב בא ע"א והכחיש אחד מהם דפשיטא דאין נאמן, ודימהו לדברי הנמק"י פ"ק דמציעא בעד המסייע לאחר שחייבוהו שבועה עפ"י עד הראשון, ולדידי לא דמי, דלא נעשה כשנים אלא לחייבו ממון עפ"י שניהם, אבל שנחליט שהלואה זו אמת, זה אינו, דעל הלואה זו לא הי' רק ע"א, וכיון שיוכל להכחישו על הלואה זו, ממילא בטל הצירוף, וכמו בעד ועד בזה אחר זה אי לאו דעולא דאף שהתירוה לינשא הי' הדין כשבא השני נסתר ההיתר, כמו כן בנ"ד:
וגם אין לומר כיון דנתחייב ממון שוב אין ע"א קם לממון, ונדמהו לדברי הרא"ש פ"ק דמציעא דאין עד המסייע יכול לפטור ממתוך שאינו יכול לישבע, דזה אינו דגם עד המכחיש לומר לא לוה להסוברים דלפטור אין לו נאמנות, וכן עד האומר לא מת אין לו נאמנות בדבר שבערוה ומ"מ אי לאו דעולא וכן בבת אחת הוא משוי לעד הראשון ע"א בהכחשה, ונהי דהוא אין לו נאמנות מ"מ הראשון נסתלק נאמנותו, וה"נ בנ"ד לא מקרי שקם לממון, רק שהראשון בטל, וכן בדין מתוך נ"ל דווקא בשבועת מודה מקצת אין ע"א פוטרו כשאינו יכול לישבע, אבל משבועת ע"א פוטרו אף כשאינו יכול לישבע כיון שנסתלק הראשון:
מה שהקשה מר דלמה לא אמרה הגמ' דין זה לענין שבועת העדות דכה"ג חייב ע"א שבועת העדות בהלואה אחר הלואה ובא ע"א והכחיש, הנה הקושיא יודע רו"מ בעצמו כי חלושה מאוד, דאטו הש"ס מחוייב להביא כל אופנים, רק האמת אגיד כי לדידי הדין בזה שאין בו חיוב שבועת העדות, דלא קרינא בי' והוא עד כיון שבאמת אין נאמנות אליו בדבר זה, דאין ע"א קם לממון רק דמשוי לעד ראשון ע"א בהכחשה, ומ"מ בשביל זה לא קרינא בי' והוא עד. ועוד כל מקום שנאמר עד שנים במשמע, רק ע"א במקום שנאמן שנים חשוב כדעולא, אבל זה שאין לו נאמנות כנ"ל איך יחשב שנים, וזה ברור:
ובעיקר הדין יש לי אריכות דברים בביאור מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בדין עד ועד בב"א ונשאת לאותו העד, ולפי מה שביארתי שיטתם, לדעת הרמב"ם ז"ל פשיטא דנאמן, אך אפי' להחולקים ג"כ נראה דנאמן וכמ"ש, אך אין כאן מקום להאריך:
אלה דברי ידידו הדו"ש באהבה מצפה לישועת השי"ת בכל ענינים הק' אברהם