אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תקמ
השמטה להלכות ט"ב
ב"ה יום א' ואתחנן ז' מנחם אב תרס"ט אטוואצק שלום ורפואה ובריאות לכבוד חתני הרב החריף הבקי מגזע היוחסין חכמתו תאיר פניו מו"ה יצחק יהודה נ"י הרב האבד"ק טשעכנאווי. דבר צום החמישי אשר הד"ר הזהירך שלא להתענות ובקושי התיר לך להתענות עד חצות. הדבר ברור שלא להתענות כלל:
דבמקום חולי לא גזרו רבנן. והכי קיימא לן בש"ע ביולדת תוך שלשים לא תתענה. אף דביום הכיפורים אפי' אמרה צריכה אני לא מהני וחייבת להתענות. מכל מקום חשיב כחולה שאין בו סכנה ופטורה מלהתענות. וכל שכן בזה דחולה ממש. ואף שהט"ז פקפק מהא דרבינו תם התיר ליולדת שלא להתענות בצום גדלי' לאחר ז' ללידתה. אף על גב דצ"ג מדברי קבלה וד"ק כד"ת דמי. משום דרצו אין מתענין. אם כן רשות הוא. על כן ממילא תשעה באב דלאו ברצו תליא, שוב ד"ק כד"ת דמי ואף חולה שאין בו סכנה מחויב להתענות הנה בחי' רשב"א וריטב"א פ"ק דראש השנה דמעיקר ד"ק גם תשעה באב ברצו תליא מילתא וחכמים גזרו בתשעה באב להתענות אפי' רצו שלא להתענות. אם כן שוב הוי דרבנן. ומותר ביולדת תוך ל' וכל שכן במקום חולי ממש. ובזמן הט"ז לא הי' החי' הרשב"א בדפוס שנדפס פעם ראשונה בזמן המשנה למלך וחי' ריטב"א ר"ה נדפס ראשונה בזמנינו. לכן ברור שלא להתענות כלל ותאכל מיד בבוקר. וה' יזכינו להיות הצומות לששון ולשמחה בב"א:
דברי חותנך דו"ש וש"ת ורפואתך הק' אברהם.
השמטה לסי' תע"ג
והיא להרב החריף הבקי מו"ה ישעי' קלונימוס ני' מו"ץ דק"ק גארוולין:
עוד ראיתי במכתבו שכתב בשם הספר הנ"ל בסוכות שהם מקנים והם ארוגים שנשתנה ודומה למה שכתב רמב"ם גבי אניצי פשתן. ואינו דמיון כלל דאטו בשביל שנעשה מאחד שנים יחשב נשתנה. וכל סכך שחתך אילן לעצים דקים יחשב נשתנה. ומה שהביא ראי' מעביד חלתא שבת (דף ע"ד:) פרש"י שם עשאום דקות מאחד שנים או שלשה הרי זה טוחן וש"מ שחשיב נשתנה דאם לא כן מה מלאכה הוא. אינו כלום. דבורר ודש לא נשתנה ומכל מקום הוי מלאכה, ובאמת שטוחן מפורש בפרק כיצד מברכין דהקמח חשיב נשתנה ומכל מקום אין מזה ראי' שלא יחשב טוחן אלא אם כן נשתנה. וכבר כתב הרב המגיד פ"ד מהלכות שבת גבי פרוס סילקא שחתך דק דק אינו דומה. לטוחן רק קצת דמיון הוי. לא הוה אב רק תולדה. ועל כן מאין הרגלים שיחשב נשתנה. על כן סוכה העשוי' מקנים אלו כשירה גמורה: