אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תקלח
ב"ה יום א' קרח
שוכט"ס לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י:
א
מכתבך הגיעני. ואשר הקשית בתוס' קידושין (דף ל"ז:) שכתבו שעל כן לא עשו במדבר אלא פסח אחד על פי הדיבור. משום שרובם ערלים היו. ועל זה הקשית דמכל מקום יעשו המיעוט. דבפסחים (דף פ.) משמע דווקא רובם זבים ומיעוטם טמאי מתים אינם עושין בראשון ולא בשני אבל מיעוטם טהורים הטהורים עושים עכ"ד:
ב
וראיתי במהרי"ט בחי' שעמד בזה קצת באופן אחר. דמהתם משמע שהזבים אינם נחשבים במנין רוב כמו אותם שהיו בדרך רחוקה. ועל זה תירץ מהרי"ט דהכא הם עצמם לא הי' ערלים רק בניהם. וכיון דבעצמותם חזיין נחשבים במנין ומעכבים על המיעוט שלא יהיו נקראים קהל:
ג
ודבריו תמוהים לי בתרתי. האחד מה שכתב דמילת בניהם הי' מעכב על האבות. כיון שאין יכולים למולם מחשש סכנה אין מילתם מעכב על האב דהמול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו כתיב וכדאיתא שם ביבמות (דף ע"א) לענין חלצתו חמה הב' עיקר קושייתו שכתב דמהתם מוכח שהזבים אינם נחשבים במנין הרוב. נהפוך הוא. דאם כן אף הטמאי מתים המיעוט יעשו לרב. ואם כוונתו אליבא דשמואל. למה לא הקשה לרב דמשמע כשהם טהורים עושים אף דזבים נחשבים במניין.
ד
ואין לומר דלרבותא דשמואל נקט דאפי' כשהמיעוט טמאי מתים עושים. ולעולם לרב אפי' המיעוט טהורים אינם עושים. דליתא דשם בעמוד ב' היו שלישתן זבים שלישתן טמאי מתים שלישתן טהורים אותן טמא מתים אינם עושין לא הראשון ולא השני ובתוס' שם דאליבא דרב אתי עיין שם. ועל כרחין הטהורים אף שהם מיעוט עושים. דאי אפי' הטהורים אינם עושים. אם כן הרי הטומאת מת מעכבת על רוב ציבור מלעשות הפסח וידחה הטומאה. ואף הטמאי מתים יעשו. גם הלשון מורה שהטהורים עושים. וגדולה מזה בתוס' יומא (דף נ"א.) שאם הי' כל ישראל זבים חוץ מאדם אחד או שנים עושה הפסח אפי' בשבת.
ה
ובאמת כי מצד הסברא הדבר מרפס איגרי ובתורה כתיב ושחטו כל קהל עדת ישראל וקרבן ציבור הוא. ואיך ישחוט אדם אחד או שנים דלאו קהל הוא כלל אפי' לסברת מהרי"ט דאין הזבים נחשבים. מכל מקום הלא בעצמותו לחאו קהל הוא אדם אחד או שנים:
ו
עוד יש מקום עיון לר' מאיר דסבירא ליה בערבין (דף י"א.) השיר מעכב הקרבן. והפסח נמי טעון שירה כדאיתא בפרק תמיד נשחט בתוספתא שהביאו התוספות והלוים קוראים ההלל. וכן בילקוט פ' בהעלותך זבחי הם הפסחים. ואם ישחוט המיעוט הלא יהי' קרבן יחיד ולא יהי' טעון שירה. והרי המצוה שיהי' קרבן ציבור בשירה. וכל שלא הי' בשירה הקרבן פסול. ודומה לנשים בברכת המזון דמבעיא לי' אם לאו דאורייתא דכל שלא אמר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו והם אינם בזה. על כן לא יתחייבו כלל. והכי נמי בזה כיון דלר"מ כל שלא אמרו שירה בפסח לא יצאו. אם הקריב יחיד כיון דליתי' בשירה פסול. ואפילו לרבנן מכל מקום יש לומר דראוי לשירה בעינן. ואם רוב ציבור זבים. שוב אין קרבן המיעוט ראוי לשירה:
ז
ואין לדמותו לכל הני שמביאין ביכורים ואין קוראין ולא אמרינן כיון שאין ראוי לקריאה יעכב. תירץ הרשב"ם בבא בתרא (דף פ"א.) כיון שאין מחוייב בקריאה לא שייך שיעכב. דלא דמי
דהכא המצוה שיעשו כולם. אלא שהם טמאים ופומייהו כאיב להו שאין יכולים. אם כן שפיר יעכב השירה שלא יוכלו לעשות הפסח. ומהאי טעמא אפי' לאותו צד דנשים בברכת המזון דאורייתא דכתבו התוספות ברכות הטעם כיון שאינם מחוייבות אינו מעכב. מכל מקום בפסח כיון שהחיוב שיהי' ציבור ויהי' כל הפסחים בשירה יעכב:
ח
ומה שנראה לי בזה על פי דברי הש"ס מועד קטן (דף י"ד:) אבל אינו נוהג אבילותו ברגל דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד. וצריך להבין דזה מצינו בשחרר עבדו והשלימו לעשרה שגורם מצוה לכל הציבור. אבל הכא לא יבטל ממצוות הרגל רק הוא האבל לבד ומה זה מצוה דרבים. ונראה מזה על פי המבואר בש"ס ראש השנה (דף כ"ט.) דמשום כל ישראל ערבין זה בזה חשוב בר חיוב לענין שיוכל להוציא האחר אחר שיצא בעצמו. וכן לענין שיעבור בבל תוסיף דחשיב זמנו הואיל ואי מתרמי ציבורא אחרינא הדר תקע להו. ומכל מקום מי שאינו בר חיוב אינו מוציא. וצריך לומר דאינו בכלל ערבית אלא מי שמחוייב בעצמו. ועל כן יש לומר דבמצוות אבל אינו מחוייב אלא הוא האבל. אבל במצוות שמחת יום טוב דודאי כל ישראל מצווים עליו ושפיר חשוב עשה דרבים שמחת יום טוב. ומקרא מלא הוא בעכן שמעל בחרם חטא ישראל וגם גנבו וגם כחשו וגו' ונקראת עבירת עכן על כל הכלל. וכל שכן במדה טובה מרובה שמצוות היחיד כאלו כל הכלל עשו:
ט
אך כל זה במצוה שהכל מצווים עלי'. ועל כן יש לומר דגם כשעושה הפסח רק אדם אחד או שנים נקרא קרבן ציבור. כיון שכל הציבור מצווים שיקריב יחיד זה וכמו בברכות אחר שיצא. ודווקא בקרבן יחיד שאין הכל מחוייבים דאז אינם ערבים עליו וכנ"ל באבל. אבל בפסח הכל מצווים עליו אלא שהם אינם יכולים מפני שהם זבים. ועל כן טעון שירה. וזה הטעם בפסח שני שהי' טעון הלל בעשייתו אף שקרבן יחיד הוא וקרי לי' בפרק הוציאו לו קרבן יחיד. מכל מקום לענין זה נקרא קרבן ציבור כיון שהכל מחוייבין עליו אלא שיצאו בראשון. ועל כן שפיר נקרא ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל שכל ישראל מצווים על שחיטה זו שהיחיד עושה. מעתה דברי התוספות קידושין נכוחים דכל זה לאחר שעברו ישראל הירדן דנעשים ערבים. אבל במדבר דעוד לא הי' ערבות לא הי' אפשר לעשות הפסח במיעוט ציבור מחמת טעמים הנ"ל:
בנך הדוש"ת הק' אברהם.