אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תקל
ב"ה יום ג' אחרי י"ג ניסן האמת הצדק לפ"ק לכבוד הרב דק"ק אסטראווע:
א
הנה הגיעני שאלה מכבודו בדעפעשע ושאשיב בדעפעשע. ואת השאלה לא הבנתי. וכן השבתי בדעפעשע כי לא הבנתי. ובאמת כי רע עלי הדבר הזה לשאול ולהשיב בדעפעשע כי יבואו מזה מכשולים חס ושלום על ידי חסרון הבנה. ולאשר ראיתי כי נחוץ הדבר אמרתי אולי השאלה כמו שאגיד אשיב במכתבי היינו אילו השאלה כן:
ב
היות כי צריך לטחון בפסח לצורך אנשי חיל. ויש בחיטין קצת מבוקעות. והגם כי לטחון קודם הפסח הי' בו כדי ביטול. מכל מקום אם יטחון ביום טוב יאסר במשהו ואם כן השאלה. נראה לי להתיר לצורך דחק גדול כזה. היינו כי מסתמא החיטין מכורים לגוי ונוכל להגיד לגוי כי יטחנם ויקנה ממנו באופן שיבואר. ואחר כך נקנה מגוי הקמח חוץ מחמץ שבתוכו. היינו חוץ מהקמח שמחיטין המבוקעות שזה ישאר של גוי. ועל אחריות הגוי. רק שהגוי לא יקפיד אם יתנו לאנ"ח בחנם. וכאשר יתן לאנ"ח יקבל קוויט גם כן לפי החשבון לבד מהחמץ שבו. היינו אם צריך להעמיד צענטין. יהי' בקמח שמחיטין שאינם מבוקעות שיעור צענטין ויקבל קיויט רק על צענטין והמותר יפסיד:
ג
והגם שהרמ"א בסי' תס"ז סעי' י' פסק דלא מהני במשהו חמץ למכור חוץ מדמי איסור שבו. מכל מקום בדחק גדול יש לצרף דעת המחבר דחמץ דומה לסתם יינם דאפילו יין ביין מותר למכור חוץ מדמי איסור. להפוסקים דקמח בקמח חשוב יבש ביבש דאפילו ביין נסך כהאי גוונא הי' מותר למכור חוץ מדמי איסור. ודין זה אפילו יהי' במבוקעים יותר ויותר מאחד בששים כן נראה לי. ויחוג את החג בשמחה וכשרות:
הכ"ד הדו"ש הק' אברהם