אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תקכה
שפעת שלום וברכה לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם נ"י עה"י פה"ד חסיד ועניו כקש"ת מו"ה חיים אליעזר האבד"ק קאליש יע"א:
אמרותיו היקרים הגיעני ופקודתו שמרה רוחי להשיב על דבריו. ואשיב על סדר דבריו:
א
מה שדחה דברי התוספות (דף ה') ד"ה כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה. תמיהני שכדבריהם מפורש בש"ס (דף צ"ב.). אשר דחה ראייתי מהרמב"ם ומה שפרשתי בו יבואר אחר כך. ועתה נבא לפירושו בהרמב"ם שהוקשה להרמב"ם מהא דכרמלית משפת מיא משחינן דמיא כארעא סמיכתא דמיא. ועל זה תירץ הרמב"ם דמכל מקום לא חשיב ד' על ד'. ועל כן בתחומין חשובים למעלה מי' דלענין קניית שביתה בעינן מקום ד' על ד' דווקא. ומים לא חשיב מקום ארבעה דמחולקין המה כל טיפה לעצמהכדברי החוות דעת. ואף לפי מה שדחה דבריו מכל מקום כיון שאינם גוש אינו חשוב כד' על ד' לקנות שביתה עליו. והוא הדין הכא לא חשיב המים כד' על ד' ועל כן לא חשיב הכלי כמונח על גבי המים עכת"ד:
ב
לפי עניות דעתי יש להשיב על כל זה. דודאי למ"ד משפת מיא משחינן דינה. כד' על ד' דהא אין כרמלית פחותה מד' דאקולי בי' רבנן מקולי רה"י כידוע. דדוחק לומר דרק קרקע הים נעשה כרמלית ומכל מקום מודדין מהמים שחכמים נתנו לכרמלית אויר וכיון שמים כארעא נתנו עשרה טפחים למעלה מהמים. ועוד דאם כן גם לענין תחומין נימא הכי דקרקעית הים שייך בו איסור תחומין ולמעלה באויר עשרה והאויר נתחיל למדוד מן המים. ואין לומר דקרקעית הים גם כן לא חזי לקנין שביתה דלא חזי לדירה. דאם כן אף כשהספינה מהלכת בעומק במים למטה מעשרה רק שהמים עמוקים י' נמי יהא מותר. ומבואר בפוסקים להיפוך דבעינן דווקא שהספינה תהלך למעלה מעשרה. ועל כרחין נחלק בין הפרקים דדווקא בכרמלית נתנו חכמים אויר ולא בתחומין. והוא דוחק ולמה נסבול דחוקים אלו. ולמה לא נאמר בפשוטו דהמים בעצמן נעשין כרמלית דחשיבי מקום ד'. וכן משמע ברש"י עירובין (דף פ"ז.) בראש העמוד וז"ל חוקק בה כו' ואמר נמי גוד אחית כאלו יורדות וסוחמות עד המים והויין מים שכנגד הנקב רה"י. הרי מבואר דבמחיצה עד המים שוב לא יחשב מחיצה תלוי' ומשום דהמים חשיבי מקום ד' לשויי רה"י. ועל כן כתב גם כן והויין מים שכנגד הנקב רה"י. הרי שהמים עצמם נעשין רשות. לא עומדים ברשות ודו"ק:
ג
ובחי' לעירובין כתבתי שלא יסתרו דבריו למ"ש בשבת (דף ק"א) ד"ה ולימא גוד אחית כאלו יורדות וסותמות. עד "הקרקע" וכאן כתב עד "המים". דבשבת שם קאי הש"ס לרב הונא דאמר כרמלית מארעא משחינן עיין שם. על כן אין המים בעצמם נעשין רשות היחיד רק קרקע הים. וצריך להוריד מחיצות עד הקרקע. ובעירובין קאי אליבא דהילכתא דמים נעשין כרמלית. ועל כרחין דחשיבי מקום ארבעה לשויי רשות היחיד גם כן. דאם לא כן אף כרמלית לא תיהוי. כיון דאקולי בי' רבנן מקולי רשות היחיד וכנ"ל:
ד
וכיון שזכינו שהמים חשובים מקום ארבעה, ניחא בעיית הגמרא (דף ה':) לפי פירושו ברמב"ם דאי בתר אגוז אזלינן חשוב מקום ארבעה אף שאין בכלי ארבעה כיון שמונח בתוך ג' למים שרחבים ארבעה. רק אם הי' מונח על המים לבד. לאו היינו הנחתו שאינו מונח בטוב ואין דרכו להניח כך. מה שאין כן כשמונח בכלי. או דילמא בתר כלי אזלינן. פירוש כיון שאינו חשוב הנחה על גבי מקום ד' רק מחמת המים. ועל המים מונח הכלי על כן אזלינן בתר הכלי. מה שאין כן כשרחבה הכלי ד'. מה לנו להנחת הכלי. זה הי' כוונתי בפירוש דברי הרמב"ם:
ה
ואלו לפי מה שפירש רומעכ"ת שהכלי שפיר חשוב מונח על המים רק שאינו מונח על מקום ארבעה. אם כן למה דקיימא לן דפטור בזה. אם כן אם כלי רחב ארבעה מונח על גבי זיז כל שהוא לא יחשב הכלי מקום ד'. ואם כן מה משני ר' אבא בשבת (דף ה) מתני' שקיבל בטרסקל. הא הטרסקל מונח בידו שאינו חשוב מקום ארבעה למאי דלא ידע דידו של אדם חשובה כד' על ד':
ו
ועוד לפי דברי כבודו גם באגוז על גבי מים נצטרך לומר משום שאינו מונח על גבי מקום ארבעה. אבל חשוב מונח על גבי משהו ולא משמע כן מלשון הרמב"ם. גם מלשון הש"ס אגוז על גבי מים לאו היינו הנחתו משמע דלא חשוב הנחה כלל:
ז
גם גוף הסברא שרצה כת"ר לומר משום שהמים מחולקין כל טיפה לעצמו לא חשוב מקום ארבעה. הרי מפורש בתוספות עירובין (דף מ"ה:) ד"ה לקני שביתה באוקיינוס ז"ל ואפילו אין תחומין למעלה כיון שכל המים מחוברין הוו כאלו מונחים בארץ. גם מסוגיא דשמעתין שמן שצף על גבי יין מחלוקת רבנן וריב"נ משמע כן. דלכאורה לא נדע הדמיון. אך הפירוש דמים על גבי מים היינו הנחתו דאף מים עליונים חשובים מונחים בארץ כדברי התוס' הנ"ל. וכן לשון הרמב"ם שהמים "כולן" כאלו מונחים בארץ. ועל כן בשמן שצף על גבי יין למאן דאמר מחוברין חשוב כאלו מונח על שולי הכלי. ואף אם אין בכלי ארבעה כיון שעומד על קרקע שיש בה ארבעה. ולמאן דאמר אינם חיבור חשוב מונח רק על היין. ולאו היינו הנחתו. וזה פשוט בפשט הגמ'. על כל פנים מוכח דחשיבי חיבור. ודוחק לחלק בין חיבור עליון ותחתון לחיבור זה אצל זה:
ח
גם מה שכתב כת"ר דכיון שאינו מונח בטוב דמי כמקום שאין בו ארבעה. לפי עניות דעתי הוא דוחק. דאטו טעם מקום ארבעה משום דבציר מכן אינו ראוי להניח עליו. דהא אפי' מחט בעינן מקום ארבעה [גם מה שכתב כת"ר בענין תחומין דטעמא דמים חשובים למעלה משום דהוי כמקום שאין בו ארבעה ואינו ראוי לקנות שביתה. לא ידעתי מנא לי' דלקנות שביתה בעינן מקום ארבעה. ור' יהודה הוא דאית לי' הכי בעירובין דהניח עירובו על גבי קורה למעלה מי' צריך שיהא ברחבה ד' ולא קיימא לן כוותי' אך הא דבעי הש"ס עמוד רחב ארבעה. הוא כדי שיהא נוח להלוך ולא לקנות שביתה]:
ידידו הדוש"ת הק' אברהם.