אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תקיב
א
כתב הרי"ף פ"ק. גרסינן במס' סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת ביום טוב ראשון הלא מצוה מן התורה אפי' בגבולין. ואוקימנא משום דלא ידעינן בקביעא דירחא והיינו טעמא דמגילה. והשיג בעה"מ ז"ל פרק לולב וערבה דהא מגילה אינה מן התורה ואפי' בקיאין בקביעא דירחא לא דחי שבת ולא דחתה מגילה שבת מעולם אפי' בזמן המקדש שבקיאין בקביעא דירחא ולולב הי' דוחה אז שבת ועיין בר"ן שדחה ישוב רמב"ן ז"ל והוא ז"ל יישב דברי רי"ף כיון דצריך טעם דלא בקיאין ללולב וטעם זה מספיק גם למגילה כתב גם במגילה זה הטעם:
ב
ולדידי אין זה מספיק. דהתינח אלו הי' טעם זה מספיק במגילה לכל הזמנים. אבל כיון שבזמן המקדש צריך לטעם דמדרבנן למה נאמר טעם חדש בזמן הזה. וזה עיקר השגת בעה"מ דמגילה מעולם לא דחתה שבת. וצריך לומר כיון דהרי"ף בהלכותיו אין לו עסק רק בדינים הנוהגים בזמן הזה ובזמה"ז הרי מספיק טעם שבלולב. והוא דוחק קצת:
ג
ולפי עניות דעתי נראה ליישב דברי הרי"ף ברווחא בעז"ה. דהנה דעת הרמב"ם דמגילה דוחה עבודה וכן כל מצוות של תורה אפי' אי אפשר לקיים אחר כך. וכן דעת פסקי תוס' ריש ערכין וכן כתב הטורי אבן מעתה אין הטעם דמגילה דרבנן מספיק לענין דיחוי שבת מאחר שלענין דיחוי עבודה עשאוהו כשל תורה. על כן כתב הרי"ף הטעם משום דאין בקיאין:
ד
אך קשה לפי זה בזמן המקדש דבקיאין בקבוע דירחא ידחה את השבת. ונראה ליישב שהרי חגיגה אינו דוחה שבת משום דיש לו תשלומין כל שבעה. [ולב"ש מהאי טעמא עולת ראי' אפי' יום טוב אינו דוחה] והכי נמי מגילה כיון שאם לא ידחה שבת יתקיים המצוה לפני פורים בי"ג או בי"ב על כן אינו דוחה שבת. דמה לי אם אפשר לקיים אחר כך או לפניו. וכל שאפשר לעשותו מערב שבת אינו דוחה שבת:
ה
אך יש לדחות ולומר כיון שמה שאין קורין המגילה בשבת אינו מתקנת אנשי כנסת הגדולה רק מתקנת חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה כמו שכתב רש"י (דף ה.) בד"ה ערב שבת זמנם. ואם כן אם יקראו לפני פורים לא יקיימו תקנת אנשי כנסת הגדולה שהוא דברי קבלה ועשאוהו כשל תורה ולדעת רבינו תם כל דברי קבלה כשל תורה דמיא] אבל ימים שלפניהם מתקנת חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה הוי חיוב דרבנן. והרי כל הקושיא כיון דעשאוהו כשל תורה ידחה. ולזה אינו מספיק התירוץ דאפשר בימים שלפניהם דימים שלפניהם לא יהי' כשל תורה. והרי החיוב תורה אי אפשר להתקיים מאתמול:
ו
אך בהא דהמפרש ויוצא בשיירא קורין בי"ג וכתב בעה"מ בשם ר' אפרים ז"ל דווקא בי"ג דאיתא גם בזמן הזה כשחל בשבת אבל לא בי"א ובי"ב דהא בטלו להו ובעה"מ חולק דכדאי רע"ק שסובר שגם בזמן הזה יש הקדמת ימי הכניסה לסמוך עליו בשעת הדחק עיין שם. מכל מקום לחכמים [דקיימא לן כוותייהו] גם בעה"מ מודה]:
ז
והנה לאחר שתקנו חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה שלא לקרות בשבת אף אם לא הי' מתקנים מחדש לקרותה מערב שבת. מכל מקום הי' הדין כמו במפרש ויוצא בשיירא. דכיון שאי אפשר להם לקרותה בזמנה מקדימין וקורין הכא נמי כיון שאי אפשר לקרותה בשבת מקדימין וקורין. אך הני מילי בזמן המקדש דזמנים המוקדמים שתקנו אנשי כנסת הגדולה קיימים. אבל בזמן הזה לולי התקנה שתקנו חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה לקרות קודם שבת לא יקדימו כמו מפרש ויוצא בשיירא דלא מקדמי בי"א ובי"ב כיון דבטלו להו. הכי נמי כשחל בשבת לא יקראו אף בי"ג כיון דזמנם שתקנו אנשי כנסת הגדולה בטלו. על כן הוצרכו לתקנת חכמים שאחריהם להקדים כשחל בשבת לבזמן הזה. דמחמת חיוב אנשי כנסת הגדולה לא הי' קורין מערב שבת רק מחמת תקנת חכמים שאחר אנשי כנסת הגדולה:
ח
העולה מזה דכשחל בשבת שקורין מערב שבת יש חילוק בין בזמן המקדש לבזמן הזה. דבזמן המקדש הקריאה מערב שבת גם כן נחשב כשל תורה לדחות מצוות של תורה בפני' כמו הקריאה בזמנה. כיון שהחיוב בהקדמה גם כן מחמת דברי קבלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה. אבל בזמן הזה הקריאה מערב שבת הוא חיוב דרבנן לבד:
ט
מעתה מיושבין דברי הרי"ף דבזמן המקדש לא קשיא שידחה שבת. כיון דאפשר בלא דיחוי. דכשלא ידחה שבת יהי' הקריאה מע"ש חשוב כמו מצוה של תורה. כמו הקריאה בשבת שחשוב כשל תורה אך בזמן הזה דהקריאה מע"ש מצוה דרבנן לבד קשה. ובזה אתי שפיר תירוץ הרי"ף דבזמן הזה הא לא בקיאין בקביעא דירחא: