אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תקו
א
שבת (דף כ"ג ע"א) רב ירמי' אמר הרואה נר חנוכה צריך לברך. פירש"י למי שלא הדליק עדיין בביתו. משמע מלשונו דאפילו עתיד להדליק בביתו מברך. וחילקו עליו דימתין עד הדלקה דומיא דר' כהנא מסדר לכולהו אכסא דקדושא סוכה (דף מ"ו ע"א) [ועי' בב"ח סי' תרע"ו]:
ב
ולפי עניות דעתי נראין דברי רש"י משום דאסור לעבור מנר שרואה מלברך עליו דאין מעבירין על המצות. ובמצוה דאורייתא היא איסור תורה כדמוכח מקושיית התוס' בכמה מקומות בש"ס למה לי קרא דאל פתח אהל מועד תיפוק לי' דאין מעבירין וכו']. ואף דבעושה סוכה והולך ממנה ואינו מברך זמן נמי חשיב מעביר על המצוה אף שחזר אלי' אחר כך. כדמוכח ביומא בדישון מזבח הפנימי קודם להטבת שתי נרות משום דאין מעבירין. ומכל מקום מסדר לכולהו אכסא דקידושא. נראה לי דהתם היינו טעמא דמכל מקום כיון דטפי עדיף אכסא דקידושא מותר לעבור כיון דפגם באותו סוכה שמעביר ממנה ומתקן באותה סוכה עצמה כשחוזר ומברך עלי' אכסא דקידושא. מה שאין כן בנר חנוכה שמעביר מנר זה ומברך על נר אחר ואין התיקון באותו נר. ודומה להא דאמרינן בשבת סותר על מנת לבנות במקומו חייב. דההיא סתירה בנין מיקרי [כן פירש המרדכי הביאו הטורי זהב בהלכות בית הכנסת סימן קנ"ב סע"ק ג' לענין נותץ אבן מבית הכנסת] שלא במקומו פטור דמכל מקום באותו דבר הוי מקלקל והכא נמי החילוק בסוכה כשמעביר ממנה על מנת לברך אחר כך אכסא דקידושא לא חשיב בתחילה פגם כיון שכוונתו לתקן אותו דבר עצמו. מה שאין כן בנר חנוכה חשיב כסותר על מנת לבנות שלא במקומו ומקלקל הוא ואסור:
ג
ודע דאיסור אין מעבירין על המצוות כתב רש"י ביומא (דף ל"ג סוף ע"א) דילפינן לה במכילתא מושמרתם את המצות קרי בי' את המצוות. מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ומזה נלמד דלאו דוקא כשמעביר מחפץ מצוה לחפץ אחר אלא הוא הדין כשמעביר מזמן אחד לזמן אחר. שהרי זה עיקר דין המכילתא. וע"כ מבואר בפוסקים בעשיית סוכה שיעשנה ויגמרנה תיכף ביום שאחר יום הכיפורים. וכן בפדיון הבן כתב הרא"ש סוף בכורות ואחר שלשים יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה כמו שאמרו מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ופסק כן בשולחן ערוך שוב מצאתי הדבר מפורש בפרק קמא דמגילה. בשלמא ראבר"י מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצוות. הרי מפורש דמעביר מזמן אחד לזמן אחר נמי חשיב מעביר:
ד
וראיתי שם בספר טורי אבן דהאי לישנא דאין מעבירין לאו דוקא דלא שייך אלא במעביר ממצוה אחת לחבירתה או לדבר הרשות. והנה הרגיש שהתוספות שם סבירא להו דהוי אין מעבירין ממש וחולק על התוספות כדרכו. אבל מדברי רש"י יומא שפירש אעיקר דין אין מעבירין הנ"ל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה מוכח דעיקר דין אמעביר מזמן אחד לחבירו. ואין לנו לשמוע לו נגד רש"י ותוספות:
ה
והנה הטורי אבן הביא ראי' לסברתו דלא שייך אין מעבירין אלא בהעברת מקומו או שכבר התחיל בה ולא העברת זמן. מהא דאמרינן בעלמא כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוות. ובודאי שזו אין ראי' של כלום. דודאי אין חילוק בין מעביר מזמן למעביר מחפץ. ואדרבה עיקר דין אין מעבירין במעביר מזמן כנ"ל מפירש"י. וזה במעביר לזמן אחר אבל במילה הרי מלו באותו יום ואינו זז מיום ההוא כלל. ואף שעושה באותו יום כמה מעשים קודם לכן לית לן בה כיון שאינו מעביר ממנו וע"כ כתבו הפוסקים בפדיון הבן שיפדנו מיד ביום שלשים ואחד משום מצוה הבאה לידך כו' והוא דין אין מעבירין כנ"ל בשם רש"י ובודאי שאינו מחויב לפדותו מיד בבקר רק שלא לדחותו ליום אחר וכן מעשים בכל יום וברור:
ו
עוד ראיתי שם שהביא ראי' מההיא דפרק קמא דחגיגה (דף ז') ואין נראין חצאין סבר ר"י למימר מאן דאית לי' עשרה בנים לא ליסקו האידנא ה' ולמחר ה'. פשיטא הי מינייהו משוית להו פושעים הי מינייהו משוית להו זריזין. הרי דקרי להו רק זריזין שמע מינה דבמאחר אין בו אלא משום זריזות לבד. ולא ידענא מאי קאמר דהא קרי להני דמאחרי פושעים ושם על כרחך יש איסור אחר משום נוגי ממועד אספתי כדאיתא בחגיגה:
ז
עוד ראיתי שם שהביא ראי' לסברתו מדלא הביא הש"ס שם במגילה לדריש לקיש ובכל דוכתא מייתי לדריש לקיש שמע מינה דהכא אין ענין לדריש לקיש רק הלשון אחד והענין מתחלף. ובמחכת"ה נעלם ממנו סוגיא דמנחות (דף ס"ד ע"ב) מצוות העומר להביא מן הקרוב לירושלים ומפורש בש"ס הטעם משום דאין מעבירין על המצוות. ושם יש העברת מקומו ולא מייתי לדריש לקיש:
ח
מיהו בההיא דחגיגה מספקא לי אם יש בו משום אין מעבירין. וטעמא דידי מדאמרינן בזבחים (דף צ"ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן כולן בוקר אחד. ואף דפריך עלה וכי אין נותר ברגל. מכל מקום כתבו התוספות בראש השנה (דף ה') דיתכן דלענין קרבנות הרגל עשאן כולן כיום אחד. ואם כן הוה כמביא באותו יום [והחילוק בין אותו יום ליום אחר יתבאר לקמן]:
ט
עוד יש לי ליתן טעם שלא יחשב מעביר כיון דכולן תשלומין דראשון ואפילו הביאן ביום אחר כאלו הביאן בראשון ולאו מעביר הוא ודו"ק. אך זה אינו דמכל מקום שנותק מאותו יום ליום אחר הוי מעביר ומה שמשלים אחר כך והוא כחוזר לאותו יום מכל מקום הוי מעביר כמו בעובר ממקום למקום וחוזר אחר כך למקום הראשון:
י
חוזרני לדבריי שחילקתי בין מעביר ליום אחר דאסור מדר"ל בין מאחר רק לאחר שעה והטעם דכל היום הכל זמן אחד מה שאין כן יום אחר וראי' לזה מדברי הש"ס ר"ה כיון שעברו שלשה רגלים בכל יום עובר עליו בבל תאחר לא אמר בכל שעה עובר בבל תאחר דלא הוי איחור אלא ביום, וכן לשון הרמב"ם בהלכות מילה פרק א'. משיגדיל כל יום שעובר עליו ואינו מל עצמו עובר בעשה. ובמנחות (דף מ"ח) עמוד חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן עמוד חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן ופריך ובחדא מילתא מי אמר והתניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן אם הי' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב ואמאי לימא עמוד חטא בשביל שתזכה. עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן. הנה המקשן הי' סובר דכיון דבקדשים הלילה הולך אחר היום כיום אחד די והוי חדא מילתא ומשני דמכל מקום כיון דהשתא שבת ובערב חול כשני דברים דמי. ואין חוטאין בזה לזכות בזה. ומכל מקום נראה מכאן גם כן דזמן אחר כדבר אחר דמי:
יא
והנה מסוגיא זו גם כן ראי' למה שחילקתי תחילה בין מעביר מנר חנוכה זה לברך על נר אחר בין מעביר מלברך על הסוכה בשעת עשייתה כדי לברך עלי' אחר כך אכסא דקידושא דבסוכה הוא מעביר כדי לזכות באותו דבר עצמו דמותר ובנר חנוכה הוא לזכות בנר אחר כנ"ל ודו"ק:
יב
ואין להביא ראי' דמותר להעביר על המצוה כדי לעשות המצוה בשלימות יותר מהא דמגילה (דף ו':) דמפרש טעמא דקורין המגילה באדר השני משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף. הרי דמעבירין משום זה מאדר ראשון. לא קשה מידי דהתם תקנו חכמים משום זה הזמן קריאה באדר ב'. ושוב לא הוי מעביר כלל. ופשוט: