אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תקד
א
אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה בין בשבת בין בחול. אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ופרש"י זקוק לה וכו' דילמא פשע ולא מתקן לה:
ב
ולולי דבריו הי' נראה לפרש דהנה זה לשון הטור פתילות ושמנים וכו' מדליקין בהם בחנוכה אפי' בשבת ולא חיישינן שמא יכבה ויחזור וידליקנה כיון דכבתה אין זקוק לה עכ"ל. ונראה לדקדק מדברי הטור שכתב ולא חיישינן שמא יכבה וכו' ולא כתב שמא יטה כדי שלא יכבה כמו שחוששין בנר של שבת. מוכח מזה שבהטייה לא יתקן המצוה כלל כיון שאינו דולק מכח הדלקה ראשונה. וכמו במקדש שאין מדליקין בהפסולים משום שנאמר להעלות וכו' שצריך שיהא דולק מכח ההעלאה שהוא הדלקה ראשונה ולא מכח תיקון והטיי' שלאחר כך. דהאי לאו הדלקה מיקרי אף שחייב עלי' בשבת משום מבעיר מכל מקום הדלקה לא מיקרי. וכעין שכתב הרא"ש בהדליק ולא הי' בו כשיעור ואחר כך הוסיף שמן לכשיעור לא יצא ולא חשבינן נתינת השמן להדלקה אף שהנותן שמן לנר בשבת חייב עלי' משום מבעיר. מכל מקום לאו הדלקה היא. וכמו כן הטיי' לאו הדלקה מיקרי. וזה ביאור דברי הש"ס בהא דאין מדליקין בהם במקדש ופשוט. והוא הדין בחנוכה מהאי טעמא לא יועיל הטיי' שאחר כך. רק למאן דאמר כבתה אין זקוק לה שפיר דמי. כיון דעל כרחך צריך אתה לומר שאפשר שידליק מאליו בלי תיקון והטיי'. שהרי מותר לדידי' להדליק בהפסולים אפי' בשבת אף שאי אפשר להטות. ואם לא הי' אפשר כלל שידליק בלי הטיי' הי' נחשב כאילו לא נתן בו שמן כשיעור. אלא ודאי שאפשר שידליק בלי הטיי' כלל. ועל כן יוצא כיון שבכח הדלקה הי' שידליק כל השיעור מאליו. ולדידי' העיקר היא ההדלקה ומה שנעשה אחר כך לא איכפת לן. ודווקא במקדש אסור להדליק בהפסולים דמפורש במנחות [דף פ"ח ע"ב גבי נר שכבתה דפרש"י בחצי הלילה] דבמנורה כבתה זקוק לה. ולפי הנ"ל יש לומר דלמאן דאמר דגם בנר חנוכה כבתה זקוק לה לכן אין מדליקין בחול כמו בשבת דעל הטיי' אין לסמוך דמה שידליק מחמת הטיי' אינו מועיל בחנוכה כמו במקדש. ואין אנו צריכין כלל לטעמא דילמא פשע ולא מתקן לה. וכן משמעות התוס' ד"ה ומותר להשתמש לאורה. שהקשו מנא לי' לרבא דסבר רב הונא מותר להשתמש לאורה דילמא הא דאמר אין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת עכ"ל. ומדלא כתבו ואין יכול להטות בשבת מכלל דהטיי' גם בחול לא מהני וכמו שכתבתי אלא דבחול מדליק אחר כך:
ג
אך לפי זה יש להקשות דלמה בחול אסור הלא יוכל לחזור ולהדליקנה ובזה יקיים המצוה. ויש לומר דהנה צריך שיודלק משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק וחייב להדליקה עם שקיעתה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל והש"ע. ואם מקצת מזמן זה הי' כבה ביטל קצת מהמצוה. ואם יכבה ויחזור וידליקנה שוב בין כיבוי להדלקה ביטל קצת מצוה. ועל כן במקדש הי' אסור להדליק בהפסולים ולא סמכו שיחזור וידליקנה אחר כיבוי כיון דבעינן שידליק כל הלילה. והכי נמי בנר חנוכה כיון דבעינן שידליק כל השיעור אם כבה באמצע אף שחזר והדליק חשיב כאילו לא נתן שמן כשיעור כיון שחסר מקצת זמן משעת שכיבה עד שהדליק שנית:
ד
איברא דיש לעיין בדברי הר"י פורת לקמן ע"ב בד"ה דאי לא אדליק מדליק. וזה לשונו אומר הר"י פורת דיש ליזהר להדליק מיד שלא יאחר יותר מדאי ומכל מקום אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויא אחרינא עכ"ל. וקשה טובא בדבריו במה שכתב שלא יאחר יותר מדאי הא אפי' אם איחר קצת ביטל גם כן קצת מצוה כאילו לא נתן בה שמן כשיעור דמה לי חסר בתחילה מה לי חסר בסוף. וכן כתב הרמב"ם ז"ל באמת דצריך להדליק עם שקיעתה ממש. ועוד מה שכתב אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויא אחרינא. והיינו הא דמשני א"נ לשיעורא הלא כשהדליק אחר זמן אין כאן שיעור כלל. דמה יועיל אם יתן שמן כשיעור שידליק משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק אם כבר כלה רגל מהשוק. ואפי' מקצת מהשיעור אין כאן:
ה
ויש לומר דהאי לשיעורא סבירי להו להתוס' דאינו אלא לכתחילה דצריך לתת בה שמן כשיעור. ומכל מקום אם עבר השיעור לא נאמר בשביל זה שלא ידליק כלל וסבירא להו גם כן כמו שכתב הסמ"ג והאו"ז דלשינויא קמא לא בעינן שיעורא כלל, על כן אין צריך ליזהר רק שלא יאחר יותר מדאי כי יש לסמוך בדרבנן בפרט בדבר שרק לכתחילה על תירוץ הראשון דאין צריך שיעור. ואם איחר מדליק מספק דשמא כתירוץ השני. והשיעור אינו מעכב. על כן מדליק אף שאין שיעור כלל:
ו
איברא דמה שכתבתי דשיעור אינו מעכב ואינו רק לכתחילה לא משמע כן בהרא"ש וטוש"ע שכתבו כיון דהדלקה עושה מצוה אם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן לא יצא ידי חובתו. ומדכתבו לא יצא ידי חובתו שמע מינה דאפי' בדיעבד לא יצא כל שכן כשלא הוסיף:
ז
וליישב דברי הר"י פורת נראה עפ"י דברי הרשב"ם בב"ב (דף פ"א ע"ב) בהא דאמר שם כל שאינו ראוי לקריאה קריאה מעכבת בו. והקשה הרשב"ם דאם כן בכל הני דתנן מביא ואינו קורא נימא הכי. ותירץ דהנהו כיון דאינם חייבין בקריאה אין הקריאה מעכב רק היכי דמחוייב ואינו ראוי לקריאה עיין שם. וכן הענין גם כן בנר חנוכה דחכמים חייבו לכתחילה שיהא דולק חצי שעה. ועל כן צריך ליתן בה שמן לכשיעור הזה. ואם לאו כיון דאינו ראוי להדליק כשיעור הזה. השיעור מעכב בו ואפי' בדיעבד לא יצא. אבל לאחר שעבר הזמן ואז אינו מחוייב ליתן שמן כשיעור יוצא אף בלא השיעור. וכהנהו דמביאין ואין קוראין. ואף שתחילה נתחייב להדליק כשיעור מכל מקום דומה למביא ביכורים אחר החג דמביא ואינו קורא דשוב אינו זמן שמחה. ואף שנתחייב בביכורים קודם החג להביאם בקריאה מכל מקום אינו מעכב. ודווקא בהפרישם קודם החג ועבר עליהם החג ירקבו כיון דנתחייבו בקריאה אבל בחיובא דגברא לא איכפת לן. ועל כן בתחילה אין צריך ליזהר רק שלא יאחר יותר מדאי דאם מדליק בתוך הזמן אפי' לשינויא בתרא אינו עובר רק על לכתחילה. דאין לומר כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. דכיון שעבר מקצת הזמן שוב אינו מחוייב על מקצת זמן ראשון דמה שעבר אין ועל כן יש לסמוך בדבר שאינו אלא לכתחילה על תירוץ הראשון דלדידי' אין צריך שיעורא כדברי הסמ"ג והאו"ז כנ"ל:
ח
איברא דמה שכתבתי דכיון שעבר מקצת זמן חשוב אינו מחוייב במקצת זמן ההוא ודומה להני דמביאין ואין קוראין. לא משמע כן בסוכה סוף פ' הישן לר' אליעזר דסבירא ליה אין יוצאין מסוכה לסוכה ואם יצא איבד גם מצותו של ראשונה. ואין עושין סוכה בחולו של מועד ויליף לה מדכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים שיעשה סוכה אחת לשבעת הימים. ומכל מקום גר שנתגייר בחול המועד וכן קטן שנתגדל בחול המועד עושה סוכה בחול המועד כיון שלא הי' מחוייב מתחילה הרי דבישראל מעכב מה שהי' מחוייב מתחילה עד עכשיו. ואינו דומה לעבר החג דביכורים דעכשיו אינו זמן קריאה ומצות קריאה אינה נוהגת עכשיו. מה שאין כן הכא שעדיין הזמן ההוא קיים ועדיין בתוך הזמן רק שעבר מקצתו. והכא נמי כיון שעדיין בתוך הזמן שפיר יעכב מה שעבר מקצת הזמן ולא הדליק עד עכשיו. ואין לומר דשאני סוכה דגלי קרא דכל האזרח לגוי שנתגייר וקטן שנתגדל בחול המועד וקרא דשבעת ימים דאין עושין סוכה בחול המועד. זה אינו דהא איכא לאוקמי קרא דשבעת ימים דאין יוצאין מסוכה לסוכה דכיון דמחוייב לישב בימים האחרונים באותו סוכה מעכב. אבל מכל מקום יהי' מותר לעשות סוכה בחול המועד כיון דעכשיו אינו מחוייב יותר אלא ודאי כדכתיבנא:
ט
אמת דמשמעות הרמב"ן והריטב"א והר"ן דסבירא להו דחיוב בל תוסיף אינו רק כשמגרע המצוה על כרחין לומר דהישן בשמיני בסוכה לשם מצוה מגרע המצוה למפרע והוא הדין כשלא ישב במזיד בשביעי וכל שכן היא ואף על פי כן הא סבירא להו לרבנן עושין סוכה בחול המועד. על כרחין דמה שעבר אינו מעכב על להבא כיון שעתה אינו מחוייב וניחא בנר חנוכה וגם יש לומר דעל כן אינו מחוייב להדליק מיד רק שלא יאחר יותר מדאי אף שהשיעור מעכב. בדרבנן סמכינן אלישנא קמא דאין צריך שיעור וכן כתב בהגהות מיימוני להדיא בשם ר"ת עיין שם:
י
ועוד יש לומר דהא מילתא דמיא למתניתין דלולב הגזול דשיעור לולב הוא כדי לנענע בו. ואף דנענוע אינו מעכב מכל מקום אינו מיקרי לולב כלל אם אינו ראוי לכל מצותו. וכן בחנוכה אף דהשיעור אינו מעכב שהרי עבר כל זמנו מדליק לתוס' והרא"ש או עבר זמן מה אחר שקיעת החמה דמדליק לכולי עלמא. מכל מקום באין בו כשיעור לקיים המצוה בשלימות לא מיקרי נר חנוכה כלל. ועל כן אם נתן בו שמן כשיעור שפיר יוצא המצוה במה שדלק במקצת זמן ואם כבתה אחר מקצת זמן אין זקוק לה ועל כן נראה לי דאפי' עבר זה הזמן או בתוך הזמן לאחר שעבר קצת זמן צריך לתת בו שמן כשיעור כל הזמן. ואף דעכשיו אינו ראוי לקיים בו המצוה בשלימות כיון שעבר הזמן. מכל מקום בנר עצמו אין בו חסרון רק מחמת הזמן:
יא
ומצינו כיוצא בזה סוכה כ"ג בעושה סוכתו על גבי אילן דפוסל. ר' יהודה [ואף לדידן הי' פסול אי לאו משום דמדאורייתא מיחזי חזי] ומשמע דאף בחול המועד לא יצא כיון שאינה ראוי' ליו"ט. ואף דכבר עבר יום טוב ומה דהוה הוה וקיימא לן עושין סוכה בחולו של מועד ועל כרחין דהחילוק הוא כמו שכתבתי דהסוכה בעצמותה צריכה שתהי' ראוי' אף ליום טוב שעבר ואף שעשאה אחר יום טוב לית לן בה. וכמו כן בנר חנוכה צריך שיהי' בה לקיים המצוה מתחילה ועד סוף ואף שעשאו לאחר שעבר מקצת זמן לית לן בה. והוא טעמא דמאן דאמר כבתה אין זקוק לה שהרי השמן לעולם פוחת והולך. ונמצא דמה שדולק אחר כך אינו נר כשר שהרי אין בו כשיעור ובאין בו כשיעור לא מקרי נר כלל. ועל כרחך שכל המצוה נעשה בשעת הדלקה ולכן אם כבתה אין זקוק לה:
יב
ובזה יש ליישב קושית הנר מצוה למהר"ל ז"ל על הר"י דלדידי' דהזמן אינו בזמן הזה א"כ גם מדת השמן לא יהי' ולמה צריך ליתן בו שמן כשיעור. ולהנ"ל ניחא דבאין בו שמן כשיעור לא מקרי נר כלל כנ"ל:
יג
אך עוד יש לדחות הראי' שהבאתי מעושה סוכתו על גבי אילן דיכול להיות דשם נמי אם יעשה סוכה בחוה"מ על גבי אילן שכשר. ומשום שאז אינו מחוייב יותר. וכיון שהסוכה ראוי' לכל מה שמחוייב עוד כשר. ומכל מקום אם עשאה קודם החג פסולה גם לחול המועד דהוי תעשה ולא מן העשוי. דבשעת עשייתה הי' מחויב לעשותה גם ליום טוב ולא היתה אז ראוי' לכל המצוה רק שממילא נכשרת לאחר יום טוב שוב הוי תעשה ולא מן העשוי:
יד
ונראה לי ראי' לזה מהא דכתב הרמב"ן ליישב הא דיושב בשמיני בסוכה ילקה שלא יקשה מההיא דסנהדרין דאי לולב אין צריך אגד האי לחודה קאי והאי לחודה קאי ולא עבר בבל תוסיף. וכתב ליישב משום דשבעת ימי החג אגודים יחד. וקשה דהא משמע שם בסנהדרין דאי אין צריך אגד אף שאגדן לא עבר בבל תוסיף עיין שם בציצית אי קשר עליון לאו דאורייתא האי לחודה קאי. אף שמכל מקום עשה הקשר לקיים הדרבנן. וכן מבואר בפוסקים דעל כן מותר להוסיף הדסים וערבות בלולב משום דאין צריך אגד והאי לחודה קאי ואף שאגדן. מכל הלין מוכח דכיון דא"צ אגד אפי' אגד לית לן בה כיון שאין האגד מצוה. ולפי זה יקשה על הרמב"ן שהרי בסוכה גם כן אין צריך לאגד ימי החג שהרי עושין סוכה בחולו של מועד אף שחסר מהימים. ועל כרחין לומר כיון שאז אינו מחוייב יותר דמה שעבר עבר אין יום שעבר מעכב. ובאמת אם יצא באמצע סוכות מהסוכה במזיד ולא הי' מצטער ולא נכנס בסוכה אחרת ביטל מצותה למפרע. וכן מוכרח לדעת הרמב"ן והר"ן הנ"ל דלפי שיטתם אין חיוב בל תוסיף אלא כשמגרע המצוה וכמו שכתב להדיא בחידושי הר"ן סנהדרין. ועל כרחך דלמאי דסלקא דעתך דהישן בשמיני ילקה דתתבטל מצותו כיון דמאגד אל השבעת ימים עוד יום אחד ומכל מקום יש לומר דמכל מקום הסוכה צריכה שתהי' ראוי' לכל שבעה:
טו
ולדעת הרי"ף והרמב"ם דסבירא להו דשני תירוצים אינם חולקים זה עם זה ותרווייהו איתניהו לדינא. אין צריך לכל זה אלא אף על גב דהשיעור לעיכובא היינו שאם לא נתן אלא חצי שיעור ביטל חצי המצוה אבל מכל מקום חצי מצוה קיים. ועל כן אם לא הדליק בשקיעה תיכף מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק ולאחר שעבר השיעור בטל המצוה לגמרי. רק לדעת התוס' והרא"ש דלאחר השיעור מדליק גם כן לשינויא בתרא ומשמע דשיעור אינו אלא לכתחילה והרי כתב הרא"ש בעצמו דאם לא נתן שמן כשיעור לא יצא. ועל כרחך לומר כתירוצים הנ"ל דשיעור מעכב כשאינו ראוי. אי משום דאינו ראוי לבילה כו'. אי משום שדומה ללולב כנ"ל:
טז
ועל כן הא דכתב המגן אברהם דאם עבר זמן מה אחר שקיעת החמה אין צריך ליתן שמן רק שידליק עד שתכלה רגל מן השוק זה נכון לדעת הרי"ף והרמב"ם. אך לדעת התוס' לפי מה שכתבו בתירוץ הב' הדין להיפוך. ומכל מקום כן נכון לדינא. שהרי הסמ"ג והאו"ז ור"ת סוברים דבדרבנן סמכינן אלישנא קמא דלא בעינן שיעורא. אך אם כבר כלה רגל מן השוק. דאז להרי"ף ולהרמב"ם אינו מדליק כלל. רק על התוס' סמכינן שכתבו בדרבנן לסמוך על תירוצא בתרא. ולדידהו כבר כתבנו בתירוץ הב' דאף לאחר זמן צריך לתת כשיעור. על כן מחוייב להשים שמן כשיעור שיהי' על כל פנים נכון לדעת התוס':
יז
נחזור לדברינו באות ב' דאם כבה באמצע אף שחזר והדליק חשוב כאלו לא נתן שמן כשיעור כיון שחסר מקצת זמן בין כיבוי להדלקה. דלכאורה זה אינו ואין חשש אם כבה קצת זמן בין כבוי להדלקה כדברי הר"י פורת דאין חשש אלא שלא יאחר יותר מדאי. אך לפי מה שבארתי כל זה אינו אלא למאן דאמר כבתה אין זקוק לה דאין צריך שיעור אלא בשעת הדלקה. על כן יש לומר דבראוי לבילה סגי. או דצריך שיהי' בנר כדי לקיים בו כל המצוה כמו בלולב. או דיש לומר דללישנא קמא לא בעינן שיעורא. אבל למאן דאמר כבתה זקוק לה הרי דאף דבתחילת זמן הי' ראוי לבילה גם הי' בו לקיים כל המצוה. ואף על פי כן אינו יוצא כשכבתה בתוך הזמן ובעינן שיעורא על כן ליתא לכל זה. ובודאי לדידי' צריך להדליק תיכף בשקיעת החמה ודברינו נכונים והוא פשוט:
יח
כבר הובא לעיל אות ד' דברי הסמ"ג והאו"ז דללישנא קמא לא בעינן שיעורא. וקשה לי טובא דודאי למאן דאמר כבתה זקוק לה שיעורא בעינן. דהשתא אם כבתה בתוך השיעור זקוק לה כ"ש כשמתחילה לא נתן כשיעור דלא קיים המצוה. דאי לא הוי בעינן שיעורא הרי קיים המצוה במה שדלק מקצת הזמן ולמה אם כבתה בתוך הזמן זקוק לה. ועל כרחין סבירא להו שיעורא בעינן. ואם כן מהיכא תיתי דנפליג על רב הונא בהא. דאף דקיימא לן אין זקוק לה על כרחך אין הטעם משום דלא בעינן שיעור. דאם כן אם כבה בשבת קודם שקיעת החמה הרי לא דלק אף מקצת הזמן בחיוב ומכל מקום אין זקוק לה. ובודאי אפי' למאן דאמר לא בעינן שיעורא צריך לתת שמן בשבת שידליק על כל פנים קצת זמן אחר שקיעת החמה. כמו לדידן דצריך להשים שמן בערב שבת שידליק עד כדי שתכלה רגל מן השוק. ועי' בתרומת הדשן הובא בט"ז שכתב דאם כבה בערב שבת קודם שקיעת החמה דאין זקוק לה והוכיח כן מהתוס'. והטעם כתב משום דמשמע בפרק קמא דיבמות דהכשר מצוה חשיב כמו מצוה עצמה. וכיון דאי אפשר שידליק משחשיכה אלא אם כן הדליק מבעוד יום חשוב מבעוד יום הכשר מצוה שדינו כמצוה עצמה. ואם לא יתן שמן עד שידליק קצת משחשיכה לא יה' הכשר מצוה ועל כן צריך להשים שמן שידליק קצת משחשיכה ואף על פי כן אם כבה קודם משחשיכה אין זקוק לה. הרי דאין הטעם דאין זקוק לה משום דיצא במקצת הזמן אלא משום דהדלקה עושה מצוה וכבר הותחלה המצוה בכשרות שהי' ראוי שידליק משחשיכה. ואם כן אין שום משמעות בדבריו דלא בעינן שיעורא. ואם כן מהיכי תיתי דנפליג על רב הונא במה דסבירא ליה שיעורא בעינן:
יט
והנראה לי בזה לדעת הסמ"ג והאו"ז דללישנא דלא בעינן שיעורא. שורש מחלוקת בדין כבתה אם זקוק לה או אין זקוק לה תלוי אם בעינן שיעור. דאם בעינן שיעור בודאי אמרינן דלא נתקיים המצוה עד שדולק והולך כל השיעור ולא נתקיים המצוה בהדלקה לחוד במה שראוי שיודלק כל השיעור רק צריך שיהי' דולק ממש כל הצורך. אבל למאן דאמר דלא בעינן שיעור ומכל מקום פשיטא דכל מה שדולק בכל השיעור הוא מצוה דאם לא כן איך אסור להשתמש לאורה הלא נתקיים כל המצוה תיכף כשהדליק ושוב הוא לאחר זמן מצוותו. וכן הא דאיתא בפסיקתא דהנותר מהשמן עושה לו מדורה דהוקצה כל השמן. ועל כרחך דכל מה שדולק מצוה היא. ומזה מוכח דהמצוה נתקיים בהדלקה שהדליק בתחילה כל השיעור שראוי שיודלק ושפיר קיים המצוה בכל השמן שראוי שיודלק בכל השיעור אף דיוצא במקצת. ודומה לכל הני דתנן בריש פיאה אלו דברים שאין להם שיעור. ואף שיוצא ידי חובת פיאה בכל שהוא. עם כל זה אם נתן הרבה בבת אחת הכל פטור ממעשר. והכא גם כן עשה המצוה בכל השמן בשעת הדלקה וכל השמן נעשה מוקצה ואסור להשתמש בכל השיעור שעשה מצוה מתחילה בכל השיעור במה שראוי שיודלק כל השיעור. אלא אי אמרת כבתה זקוק לה על כורחין אין הצצוה נתקיים אלא בשעה שדולק ממש [כמדומה שכאן חסר ונשמט דיבור שלם] הרי מה שדולק ממש אחר שדלק מקצת זמן היא לאחר שנפטר ויצא כבר ידי חובה ושוב לאו מצוה היא כלל ודומה לנתן פיאה וחזר והוסיף דאין במה שהוסיף תורת פיאה עליו וחייב במעשר כיון שכבר נפטר. והכא נמי כבר נפטר ואמאי אסור להשתמש לאורה ושמן שכבה מוקצה. אלא ודאי כבתה אין זקוק לה והמצוה נתקיים בשעת הדלקה בכל השמן שראוי שיודלק ונעשה כל המצוה בבת אחת. ועל כן אפי' בשבת וכבה קודם הזמן שקיעת החמה אין זקוק לה דכבר קיים המצוה בשעת הדלקה: