אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תצז
שאלה.איך לפסוק בדין כבתה נר חנוכה בערב שבת קודם קבלת שבת. אם גם בזה כבתה אין זקוק לה כדברי התרומת הדשן. או זקוק לה כיון שלא דלק כלום משתשקע החמה וכדעת מהרש"ל והטורי זהב:
א
תשובה. הנה ראיית התרומת הדשן דאם לא כן איך מותר להדליק בשמנים הפסולים לנר חנוכה בשבת נחוש שמא תכבה מקבלת שבת שהוא קודם בין השמשות עד צאת הכוכבים. שאז מתחיל זמן הדלקה ובמשך זמן כזה ודאי יש לחוש שמא תכבה. אלא ודאי כיון שבערב שבת מחויב להדליק קודם חשיב הכשר מצוה והותחלה מצוה בהכשר:
ב
והנה ראי' זו אינו אלא לדעת המרדכי שזמן הדלקה בצאת הכוכבים. אבל הר"ן ז"ל כתב להיפוך שכתב שאם רצה להדליק קודם שקיעת החמה מקדים. וערב שבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה דמשקיעת החמה בין השמשות. אבל מדברי בה"ג יראה שצריך להדליק אחר שקיעת החמה דוקא. וכר' יוסף דלא מתחיל בין השמשות עד שהכסיף התחתון עד כאן לשונו. ואם זמן הדלקה משתשקע החמה היינו צאת הכוכבים לא הועיל כלום לר' יוסף. אלא ודאי האי משתשקע החמה כמו משתשקע החמה דסוף במה מדליקין לענין בין השמשות:
ג
ודעת המרדכי כשיטת רבינו תם בספר הישר דשלש שקיעות הם. דכל מקום שנאמר שקעה חמה היינו תחילת שקיעה. משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח כו'. היינו כשעברה החמה כל כיפת רקיע ועדיין היא כנגד חלונה ואז מתחיל בין השמשות ולאחר שעברה חמה מכנגד חלונה ונתכסית לגמרי זהו משתשקע החמה סתם ואז צאת הכוכבים ד) והר"ן אף שהסכים עם הרבינו תם בשני שקיעות דיש חילוק בין שקעה חמה בין משתשקע החמה. מכל מקום במה שחילק בין משתשקע סתם בין משתשקע כל זמן שפני מזרח כו' לא הסכים כנ"ל. וכל שכן לפי שיטת הגאונים דאין מחלקים כלל בין שקיעה לשקיעה. וכבר הכריע כן הרב מלאדי ז"ל בראיות ברורות ומוכרחות כשיטת הגאונים וכפסק השלחן ערוך ביורה דעה שחזר ממה שכתב באורח חיים כשיטת רבינו תם וכן הגר"א ז"ל מווילנא וכן דעת מהר"ל ז"ל בגור ארי' למסכת שבת:
ה
נמצא לפי זה אין לנו ראי' כלל אם כבה קודם שקיעת החמה דבשבת נמי יכול להדליק נר חנוכה סמוך לשקיעת החמה. ובודאי בזמן מיעוט כזה אין לחוש שיכבה. והתרומת הדשן לא הוכיח אלא מכל זמן משך בין השמשות:
ו
איברא דלאחר העיון יש לומר דהתרומת הדשן לא הוצרך לסברתו דהכשר מצוה ולהוכחה משמנים פסולים בשבת אלא לפי שיטת התוספות. אבל לא לשיטת הרי"ף והרמב"ם ובעל הלכות גדולות כמו שאבאר דהנה בתוספות בד"ה דאי לא אדליק מדליק כתבו אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר להדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי. ומכל מקום אם איחר ידליק מספק דהא משני שנויי אחרינא [נראה לי שצריך להיות שנויא אחרינא] וצריך להבין תחילת דברי הר"י פורת שלא יאחר יותר מדאי מבואר אם לא יאחר יותר מדאי מותר ואין צריך להדליק בשקיעת החמה מיד. וכל שמדליק בתוך הזמן מותר. ולמה הא צריך שיעור משתשקע עד שתכלה רגל. ומה לי אם מדליק בתחילה ואינו נותן שמן עד שתכלה רגל דאסור כיון שאינו דולק כל השיעור. מה לי אם אינו מדליק תיכף משתשקע שאינו דולק כל הזמן. ועיין במגן אברהם סימן תרע"ב סק"ב:
ז
אמנם נראה כיון דשני תירוצים נינהו אזלינן הכא והכא לקולא ואין צריך כלל לתת שמן כשיעור דסמכינן אלישנא קמא, ועל כן כל שדולק קצת זמן בתוך משתשקע עד שתכלה רגל. יהי' בתחילת הזמן או בסופו או באמצעי סגי. ואין זה דומה למה שכתב הר"ן ז"ל פרק ערבי פסחים בתרי לישני דתרי כסי קמאי ותרי כסי בתראי דצריך הסיבה בכולהו. דאם לא כן אתה פוטרו בשניהם ואי אפשר. על כן צריך הסיבה בכולהו. דליתא דלענין לכתחילה ודאי הך לישנא דלשיעורא לחומרא. דצריך להדליק בשקיעת החמה מיד וליתן שין כשיעור. ולהך לישנא דאי לא אדליק מדליק אין צריך ליתן כשיעור ויוכל להמתין קצת. ובלבד שידליק קודם שתכלה רגל תן השוק וליכא תרי קולי דסתרי. רק בדיעבד הוי לישנא דלשיעורא לקולא. שעדיין יכול לקיים המצוה ודו"ק. וכן כתב בסמ"ג ובאור זרוע להדיא דלהך לישנא דאי לא אדליק מדליק אין צריך ליתן שמן כשיעור ושעל זה סומכים העולם שאין נותנין כשיעור עיין שם:
ח
והנה לפי שיטת התוספות ההיא דהני תרי לישני פליגי וללישנא קמא אין צריך כשיעור וללישנא בתרא אי לא אדליק מדליק אחר שתכלה רגל. ופשיטא דאי מדליק אחר שתכלה רגל השוק לא שייך שיעורא כלל צריך לומר דאין השיעור מעכב רק לכתחילה ונכון היטב הטעם דכבתה אין זקוק לה. דללישנא קמא דלא בעי שיעורא ודאי כבתה בתוך הזמן אין זקוק לה. דאפילו לכתחילה הי' די בקצת שמן שידלק רק קצת זמן. והרי דלק קצת זמן. וללישנא בתרא דבעי שיעורא הא גם כן אינו רק לכתחילה. אבל בדיעבד הא יכול להדליק אחר שתכלה רגל מן השוק. אף שלא דלק כלל בתוך השיעור. וכיון ששיעור ההוא אינו מעכב כלל על כן אם כבתה אין זקוק לה:
ט
אך להרמב"ם שפסק שני התירוצים להלכה וסבירא לי' דלא פליגי אהדדי. וכן דעת בעל הלכות גדולות שכתב טעה או נאנס ולא הדליק תיכף משתשקע מדליק עד שתכלה רגל. הרי דפסק שנויא דאי לא אדליק מדליק ומדכתב טעה או נאנס מבואר דלכתחילה מחויב להדליק תיכף. על כרחך סבירא לי' שצריך שיהי' דולק כל הזמן ממילא צריך ליץן שמן כשיעור. וכן כתב באור חדש למהר"ל ז"ל מפראג דתרי לישני לא פליגי:
י
ולפי זה צריך להבין טעמא דכבתה אין זקוק לה כיון דמחויב שיהי' דולק כל השיעור. ואף דבתוך הזמן אף שעבר קצת זמן משתשקע החמה מדליק זה דומה למצוות תפילין שמצוות הנחתן מדינא כל היום. ומכל מקום אם לא הניח מקצת היום. וכי בשביל זה לא יניח שאר היום. וכן בזה אף שביטל מקצת זמן נר חנוכה בשביל זה לא יבטל שאר הזמן. ומכל מקום אם כבה בתוך הזמן שעדיין יכול להדליק שאר הזמן. למה לא יהי' מחויב לחזור ולהדליקו. בשלמא לשיטת התוספות דלישני פליגי ללישנא קמא דלא בעי שיעורא הא פשיטא דאינו חייב להדליק. שהרי דלק קצת. ובהכי סגי אף לכתחילה. וללישנא בתרא נמי כיון דאפי' אחר שעבר כל הזמן מדליק. אלמא דאין כל זמן זה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק לעיכוב. רק לכתחילה. דאם לא כן הא לא קיים אף קצת מצוה. וכיון דבדלא אפשר המצוה מתקיים אף בלא זמן זה. הוא הדין בדיעבד אם כבתה בתוך הזמן. כל שכן הוא מאחר דיצא כשלא דלק אף מקצת זמן זה כל שכן כשדלק קצת. אבל אי הני לישני לא פליגי הלא זמן זה לעיכוב נאמר. [רק שאם ביטל קצת מצוה. בשביל זה לא יבטל השאר וכמו שהבאנו הדמיון מתפילין] ולמה כבתה אין זקוק לה:
יא
אולם טעמו של דבר מפורש בר"ן בשם תשובת הרשב"א ובשו"ע סימן תרע"ג משום שהדלקה עושה מצוה ומצוות הדלקה כבר עבדה. והיינו כיון שאין הוא עושה רק הדלקה הכל תלוי בהדלקה. וכל שההדלקה היתה כתיקונה לא איכפת לן במה שכבה אחר כך. כיון שבשעת הדלקה הי' ראוי שידליק כשיעור:
יב
והנה מה שהוצרך התרומת הדשן להטעם דהתחיל המצוה מבעוד יום כיון דאי אפשר בענין אחר הכל לשיטת התוספות [כידוע שהתרומת הדשן תמיד הולך בשיטתם] דטעם כבתה אין זקוק לה משום דאין כשיעור מעכב וכל שדלק קצת זמן די. ואם כן יש לומר כל שכבה מבעוד יום דשרגא בטיהרא מה מהני מחויב לחזור ולהדליקו. על כן הוצרך לטעם דהכשר מצוה ומתחיל קודם). אבל לרמב"ם ובעל הלכות גדולות ור"ן שהטעם משום דהדלקה עושה מצוה. וכיון שהי' בשעת הדלקה כשיעור לא איכפת לן במה שנעשה אחר כך. אם כן אף אם הדליק מבעוד יום כיון שעל כרחין מתקיים מצוות הדלקה מבעוד יום. דאם לא כן אפילו לא כבה לא יועיל. שוב אף אם כבה אחר כך לית לן בה. דכיון שדלק באופן שיוכל להדליק כל הזמן לא איכפת לן. ואף אם דלק מבעוד יום. מכל מקום הלא בעת הדלקה יכול לדלוק משחשיכה כל הזמן. ואין נפקא מינה כלל בין דלק קצת זמן בחיוב או לא. דלשיטתם אינו יוצא במקצת זמן כל החיוב. וכי היכא דמהני סברא דהדלקה למקצת זמן שחיסר. כמו כן מועיל לכל הזמן:
יג
איברא דלכאורה יש סתירה לזה מדברי הבה"ג שכתב וזה לשונו והיכי דאדליק לה קודם שקיעת החמה וכבתה קודם שקיעת החמה הדר מדליק לה משתשקע החמה משום דאדלקה בלא זמנה עד כאן לשונו. הרי דאף בה"ג דסבירא לי' הני לישני לא פליגי כנ"ל. מכל מקום אם כבה קודם הזמן מחויב לחזור ולהדליק. והטעם בזה יש לומר דכל שדלק מבעוד יום קודם זמן החיוב לא חשיב מצוה אז רק אחר כך בהגיע חנוכה חל המצוה למפרע. וכן כתב הרב זצ"ל מלאדי בענין השבתת חמץ בערב פסח למה שכתבו שהוא לצורך הרגל ועל כן לא תיקנו בו זמן דאסמכוהו אזמן דרגל וכתב הרב ז"ל דבעת ביעור עוד לא עשה מצוה רק בהגיע הרגל חל המצוה למפרע. כן יש לומר בזה שלא חל המצוה. רק בהגיע הלילה שקיעת החמה חל המצוה על הדלקה למפרע. על כן כל שכבה קודם שקיעת החמה בהגיע שקיעת החמה לא חל המצוה למפרע. ודוקא בהדליקה לאחר שקיעת החמה קיים מצוותו בהדלקה ולא איכפת לן במה שכבה אחר כך שכבר קיים המצוה. מה שאין כן בזה דעוד לא חל המצוה וכנ"ל:
יד
אך מדברי הר"ן שכתב אבל מדברי בעל הלכות גדולות נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ולפנינו לא נמצא משמעות בה"ג) רק דברים הנ"ל שהעתקנו ומשמע דהר"ן מפרש דברי בה"ג כיון דלא הי' רשאי להדליק קודם שקיעת החמה ועשה שלא כדין על כן זקוק לה. והכי דייק לישנא דבה"ג באמת שכתב הואיל ושלא בזמנה אדלקה היינו שעשה שלא כדין. ומחמת זה כבה קודם זמן. ואם לא כן הי' לו לתלות הטעם במה שכבה קודם הזמן ואין להאריך. ומכל מקום נשמע מדברי הר"ן אלו דהיכי דמדליק כדין כגון בערב שבת דפשיטא שאין צריך לצמצם שידליק סמוך ממש לשקיעת החמה. או אפילו בחול לדעת הפוסקים דמותר להקדים אם כבתה קודם הלילה אין זקוק לה והוא משום דאזיל לטעמי' דטעם כבתה אין זקוק לה משום דהדלקה עושה מצוה וכנ"ל. וכן בה"ג על כרחין סבירא לי' כן כנ"ל. על כן הוצרך לטעם דהדליק שלא כדין. וכיון דלדעת רוב פוסקים אפילו בחול כל שמותר להדליק ביום אין זקוק. פשוט לפסוק כתרומת הדשן דבערב שבת על כל פנים אין זקוק לה דלא כטורי זהב: