אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תצ

סימן תפט

א

במנחות (דף כ"ז.) ארבע מינין שבלולב מעכבין זה את זה. אמר רב חסדא לא שנו אלא שאין לו. אבל יש לו אין מעכבין. דעת רש"י ור"ת דאין האגד מעכב. אבל מכל מקום צריך ליטלם כאחד. והרמב"ם והרמב"ן סוברים דאפילו נטלם אחד אחד יצא. ויש לעיין. דהנה ביומא (דף נ"ז:) תלי הש"ס לדין מערבין בקרנות בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן אם משמע כל אחד בפני עצמו או שניהם כאחד. דלמאן דאמר שניהם כאחד הכא נמי צריך לערבם. הרי דלמאן דאמר אין המצוה באחד אלא בשניהם צריך להיות יחד דוקא. הכא נמי כיון דילפינן מולקחתם לקיחה תמה דאינו יוצא אלא בכולם צריך ליטלם ביחד דוקא:

ב

ועוד דבגמרא מקשה עלי' דר' חסדא מברייתא דאין אדם יוצא ידי חובתו בהם עד שיהי' כולן באגודה אחת [ומשני תנאי הוא ר' יהודה ורבנן. ר' יהודה סובר לולב צריך אגד ורבנן סוברים אין צריך אגד] ולשיטת הרמב"ם דאפילו נטלם אחת אחת יצא. אם כן הא דר' חסדא אפילו לר' יהודה דצריך אגד. שהרי האתרוג אין עמו באגודה. ושמעינן שאם נטל האתרוג והניחו מידו ואחר כך נטל הלולב או להיפוך יצא ומה מקשה מברייתא. אלא ודאי גם לר' חסדא צריך ליטלם בבת אחת. אלא שאין האגד מעכב. והא אי אפשר דאתחרוג קאי. דאתרוג אף לכתחילה אינו עמו באגודה איברא דלשון יש לו קשה קצת לפי זה. דלשון יש לו מורה שאינו לוקחו אלא שהוא ברשותו:

ג

ונראה דהנה בזבחים (דף י"ד הואיל וכתיב ולקח ואי אתי קוף ורמי אידי' בעי למישקל זימנא אחריתי. הרי דלשון לקיחה אינו על מה שהוא בידו שהרי אחר שנתן הקוף לתוך ידו הוא בידו. אלא על תחילת לקיחה שיטלנו בכחו קאי. וכן ביומא (דף מ"ט) חפן חבירו ונתן לתוך חפניו עיין שם. ועל כן כשאין הלולב עם מיניו באגודה והוא לוקחם אחת אחת אף שהם כולם בידו כאחת. הוה אמינא דלא יצא. שהרי אינו יוצא בהם במה שהם בידו רק בתחילת לקיחה. ותחילת לקיחתם הי' בזה אחר זה. ואשמעינן דמכל מקום כיון שיש לו. כלומר שהם בידו יוצא בהם. כיון שעדיין הם בידו מכח תחילת לקיחה חשיב לוקחם כאחד. כמו הנותן גט שתתגרש לאחר שלשים דמגורשת אף שבשעת גירושין אינו נותן לה כלום. ודומה לטלי גיטך מעל גבי קרקע ומכל מקום מהני משום דמצרפינן נתינה ראשונה כיון שעדיין הם בידו מכח נתינה זו. ובני ר"ש נ"י הביא דמיון מדברי התוספות שבועות (דף י"ז.) בכלאים דכל שעה שהוא לבוש חשיב מעשה הואיל שתחילת לבישתם במעשה. הכא נמי כל שעה שהם בידו חשיב לוקחם בכחו הואיל שמתחילה לקחם בכחו. וקרוב בעיני לומר שבה"ג שהביאו התוס' שכתב ואף על גב דמגבה כל חד לחודי' נפיק ידי חובתו כוונתו כך שהם בידו כאחת. רק ההגבהה תחילת לקיחה הי' בזה אחר זה וכן לשון הרי"ף יש לפרש כן:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה